החברה המודרנית אימצה לעצמה כמה שיטות אגואיסטיות מאד. למשל, הטיפול בעברייני חוק וסדר. אלה מושלכים לבתי הכלא, לאחר גזר דינם, ובכך החברה החופשית מעניקה לעצמה פיתרון קל לחיי רוגע ושלווה. אין מתייחסים אל העבריינים הללו כאל ילדים שלנו. הורים שבנם התדרדר לפשע אינם ישנים בלילה, ומעוניינים לעשות הכל - הן לשקם את בנם ולהחזירו למוטב והן להקל עליו את השהות בין כתלי הכלא.

כל יהודי שהתדרדר לפשע, הוא בן של העם כולו. עלינו לחוש כלפיו את התחושה כאילו היה זה ילד שלנו, של כל אחד מאיתנו.

הרבי מליובאוויטש, חש את כאבם של האסירים ושל בני משפחותים והורה לצעירי-חב"ד לעודד את האסירים בשורה של פעילויות - לשוב למוטב; להשתקם. כמו-כן ביקש הרבי לא לשכוח את האסירים בימי חג ומועד, כאשר כולם חוגגים ושמחים.

כאשר הכל שמחים וחוגגים - האסירים עצובים מאד. צעירי חב"ד האמונים על מסורת "אהבת-ישראל" עפ"י הכלל של רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך" - אינם שוכחים את האסירים. בחגים ובהזדמנויות שונות מבקרים את האסירים, מעודדים אותם ומשמחים את לבם. אסירים רבים ציינו לא אחת, כי פעילות חב"ד מסלקת את רגשות המרירות והייאוש ושמנה את יחסם לחברה הכללית, במגמה חיובית להשתקם ולבנות מחדש את חייהם בחברה כאנשים ישרים ומועילים.