תורת החסידות מרבה לעסוק בסוגיית הגלות והגאולה. היא קושרת בין הגלות הכללית, של עם-ישראל כולו, ובין הגלות הפרטית, של כל אחד ואחד מאיתנו, הגלות שבתוך נפשו. גם הגאולה הפרטית, כשאדם גואל את נפשו מכבלי הגוף והנפש הבהמית, נחשבת חלק מהעשייה להבאת הגאולה הכללית.
רבות עסקו גדולי החסידות בשאלה, למה הגלות הנוכחית ארוכה כל-כך. רבנו הזקן מסביר (לקוטי תורה מטות פו,א): הבית השני נחרב בגלל שנאת-חינם. לכן גלות זו, שהיא תיקון שנאת-חינם, נמשכת זמן רב. שכן שנאת-חינם אינה נחשבת בעיני האדם גרועה כל-כך, מפני שנדמה לו ששנאתו לחברו היא בגלל סיבה מוצדקת. צריכים זמן רב לבירור שנאה זו ולתיקונה. כמשל הפסולת הדקה, שכדי לבררה דרושה שהות רבה יותר מהפסולת הגסה, שניכר לכול שפסולת היא.
הסבר נוסף מבאר רבנו הזקן (מאמרי אדמו"ר הזקן, הקצרים, עמ' תקלט): סיבת איחור הגלות היא - מחמת שעדיין לא נשלמו הבירורים, ובמשך הזמן חוטאים ישראל עוד, ועל-כן מתעכבת הגאולה וחוזרת ומתעכבת. לכן מצינו רמזים לזמנים רבים שהיו בבחינת 'קץ', ובכל-זאת לא זכינו שתבוא אז הגאולה.
הכן עצמך
גדולי החסידות דיברו רבות על הצורך להתכונן לקראת הגאולה הקרובה. אמר רבנו הזקן: אם אנחנו סובלים שנים רבות כל-כך מה"רגע קטון עזבתיך", מי יוכל לתאר את העילוי של ה"ברחמים גדולים אקבצך". אדמו"ר הריי"צ כותב (היום-יום יח בסיוון): "בזמן הזה דעקבתא דמשיחא ממש, חובה על כל יהודי לדרוש בטובת זולתו, בין זקן בין צעיר, ולעוררו לתשובה, למען שלא ייצא חס-ושלום מכלל ישראל שיזכו, בעזרת השם יתברך, לגאולה שלמה".
ועוד אמר (ספר השיחות תש"ב עמ' 85): בספרים מבואר, שהעונש הגדול ביותר בגיהינום הוא - הבושה. כך גם כשיבוא משיח, תהיה בושה גדולה מאוד מהעדר העבודה עכשיו. אמנם גם אחרי ביאת המשיח תהיה עבודה, אבל תשובה, תיקון על העבר - לא יהיה שייך אז.
בעיצומה של מלחמת-העולם השנייה כתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "העת הזאת היא מועד הגאולה על-ידי משיח-צדקנו, והייסורים הבאים עלינו - חבלי משיח הם. שובה ישראל עד ה' אלקיך, והכן את עצמך ואת בני-ביתך לקבל פני משיח-צדקנו, הבא בקרוב ממש" (היום-יום טו בטבת).
מסופר כי חסיד אחד התאונן לפני אדמו"ר ה'צמח-צדק' על מצבו הרוחני, ושאל: "במה נלך לקבל את פני משיח-צדקנו?". אמר לו הרבי: "אין מה לפחד. רבי עקיבא לא ילך לקראת משיח בלי ציפורניו". היו הדברים סתומים בעיני החסיד, ושאל את זקני החסידים. פירשו החסידים, שגם אם אותו חסיד הוא בבחינת 'ציפורניים' מנשמתו של רבי עקיבא, הרי כשרבי עקיבא ילך לקבלת פני משיח, הוא ילך בכל ציור הקומה שלו, וממילא ייטול עמו גם את החסיד.
נקום בבוקר ונשמע שמשיח בא
פעם אחת עמדו כמה יהודים ליד חדרו של כ"ק הרבי מליובאוויטש, ודיברו על ביאת המשיח, באיזה אופן תהיה. בתוך כך יצא הרבי מחדרו, פתאום, בלי שהיו מוכנים לכך, והפטיר: "כך הוא יבוא!"...
כשהתחוללה המהפכה ברוסיה, בשנת תרע"ז, אמר המשפיע ר' שמואל גרונם: אם דבר גדול כזה נעשה לעינינו, שהשליכו את הצאר הצורר ניקולאי מכיסאו הרם, הלוא ודאי יכול להיות שנקום בוקר אחד ונקרא בעיתונים שמשיח-צדקנו בא!
מלמד חסידי אחד למד עם תלמידיו את דברי הגמרא "יהא מונח עד שיבוא אליהו". שאל אחד התלמידים: הלוא אליהו הוא עד אחד? השיב המלמד: כשאליהו יבוא, תאיר האמת בעולם, ומי שטוען עכשיו טענת-שקר, יצעק שהאמת עם בעל-דינו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
