ימי בין המצרים מנקזים לתוכם את כל סאת סבלו של העם היהודי במרוצת הגלות. מדי שנה בשנה, בבוא הימים האלה, עוטה רוח אחרת את הרחוב היהודי. חתונות אינן מתקיימות, תזמורות אינן מנגנות, בני-אדם אינם מסתפרים, מורים נוהגים יתר רכות בתלמידיהם. מערכת שלמה של הלכות מעניקה אופי אחר לימים האלה.

בתקופה הזאת אנחנו עוסקים לא רק באבל ובצער. התעוררות גדולה לענייני המקדש מורגשת בציבור. לומדים את הלכותיו והוגים במשמעותו ובציפייה לבנייתו המחודשת. גוברת ומתעצמת האמונה וההשתוקקות לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו. כל זה – מתוך הרגשת קשר ישיר לימים ולמאורעות שהתרחשו לפני כאלפיים שנה.

ימי האבל של בין המצרים מחדירים לתודעת הצעיר והמבוגר את תחושת השייכות לעם היהודי ולמורשתו. ימי בין המצרים הם חלק מתוך מערכת כוללת שבה העבר קם לנגד עינינו ונהפך למציאות חיה ונושמת. גם אחרי אלפיים שנה אנו מוסיפים להתאבל על חורבן בית-המקדש, כי אין לנו גאולה אחרת ואין לנו חיים אחרים. הגאולה האמיתית של העם היהודי היא בואו של משיח-צדקנו ובניין בית-המקדש השלישי. האבל בימי בין המצרים מזכיר לנו את הציפייה האמיתית, ומי שמצפה – מובטח לו שגם יגיע אל היעד.

להרחבה בנושא - הקש כאן (מדור 'בין המצרים')