מאמרים נוספים בנושא
	איך להתייחס למי שאינו שומר מצוות?
	אין להרחיק חלקים מהעם
	איך מגיעים לאהבת-ישראל אמיתית
	לומר לעם: יהודים, הקב"ה אוהב אתכם!
	יום שמסמל אחדות יהודית
	רק גיור כהלכה ישמור על אחדות העם

מאבק נגד בשר-הטריפה, לא נגד הקצב

מדברים אצלנו לאחרונה הרבה על הקצנה ולעומתה על הצורך בסובלנות ובקבלת דרכו האחרת של הזולת, וכאן אנו נקלעים לבעייה סבוכה וקשה - אבל מאוד חשובה: איך אתה, כאדם שיש לו ערכים ודרך-חיים שהינך מאמין בהם בלב ונפש, צריך להתייחס לדרכים אחרות ולאנשים שסבורים וחיים אחרת?

אתה, יהודי מאמין ושומר-שבת, הולך בשבת לבית-הכנסת בלוויית בנך בן החמש. הילד רואה מכוניות נוסעות בשבת והוא שואל: "אבא, למה הם נוסעים בשבת? מה, הם לא יהודים?". מה אתה עונה לילד? האם תאמר לו שהם חוטאים ומחללי-שבת וראויים לעונש, או שתסביר לו שהם אמנם יהודים, אבל יש להם תפיסה אחרת של היהדות, ולפיה מותר לנסוע בשבת?

לגיטימציה לדבר שלילי

העניין עדין למדי: אם תבחר בתשובה הראשונה תגרום לכך, שמאות אלפי יהודים, כולל שכנים שלך, ייראו בעיני ילדך כאנשים שליליים שבועטים בערכים מקודשים. אם תעדיף את התשובה השנייה, אתה עלול לעורר אצל הילד ספקות באשר לצידקת דרכו-דרכך. כי אם אתה נותן לגיטימציה לדרך-חיים של חילול-השבת, עלול להיחלש אצל הילד הביטחון בנכונות הדרך שבה הוא ואתה חיים.

הבה נחדד זאת יותר. לפי אמונתך, השבת הינה ערך מקודש ביותר, עד כדי-כך, שאין לפגוע בקדושתה אלא במקרים של פיקוח-נפש. חילול-השבת נתפס בעיני התורה שבה אתה מאמין כמעשה שלילי חמור ביותר, כמעשה פשע מבחינה ערכית. האם אתה יכול לתת לגיטימציה לדבר שכזה?

איך אתה נוהג כאשר לא מדובר על ערכי-דת, אלא על ערכים אנושיים כלליים. אם תלך עם ילדך ברחוב ותראו איש צעיר מכה באכזריות אדם זקן, האם גם אז תהיה 'סובלני' ותסביר לילדך שהאיש המכה יש לו 'דרך אחרת' בחיים, או שתאמר ברורות, שאיש זה עושה מעשה רע ופסול?! כמדומה, שאיש לא יעלה בדעתו לתת לגיטימציה למעשה שכזה!

הוא לא יודע

הדרך לצאת מהסבך עוברת על חבל דק, והיא ההפרדה בין האדם לבין המעשה. את המעשה הפסול אינך יכול בשום פנים ואופן להציג ככשר. עליך לומר מפורשות שזה מעשה שלילי ושאסור לנהוג כן. אבל על האיש שעושה את המעשה אתה יכול ללמד זכות ולומר: הוא אינו יודע או אינו סבור שזה מעשה שלילי, או שהורגל לכך מנעוריו, או שאין לו מספיק כוחות-נפשיים להימנע מזה וכדומה.

הרבי מליובאוויטש ביטא פעם הפרדה זו בין המעשה לבין האיש בדוגמא הבאה: יש בעירך איטליז שבו מוכרים בשר-טריפה. עליך להיאבק נגד בשר-הטריפה, להצהיר שזהו בשר האסור באכילה ליהודי ולעשות כל שבידך כדי שבשר זה לא ישווק עוד. אבל אינך אומר שהקצב עצמו 'טרף'. אתה נלחם נגד בשר-הטריפה, לא נגד הקצב שהוא עצמו יהודי שמצווה לאהבו.

כשבנך בן החמש שואל למה יהודים אחרים נוסעים בשבת, תוכל להשיב לו, שאמנם אסור גם להם לנסוע בשבת, בתוקף היותם יהודים, אלא שלא חונכו בדרך זו, או שלא שוכנעו שכך יש לנהוג ולכן הם נוסעים. עליך להפריד בין מעשה חילול-השבת, שאותו עליך לשלול בתכלית, אם ברצונך לחנך את ילדך לערכים ברורים וקבועים, לבין היהודי שעושה זאת, שיכול בהחלט להיות אדם טוב וחיובי, כאשר חילול-השבת מצידו נעשה בשל סיבות אלו או אחרות.

לצעוק או לשכנע

על שאלת ילדו למה יהודים נוסעים בשבת, השיב פעם אב חסיד חב"ד: "הם לא יודעים שאסור לנסוע בשבת". הילד פקח זוג עיניים: "אז תגיד להם!". "איך?", שאל האב שמצא כאן הזדמנות-פז להסביר לילד את הגישה החסידית. "תעמוד ותצעק שאסור לנסוע בשבת", ענה הילד ספונטאנית. "ואתה חושב שכך הם יידעו שאסור לנסוע בשבת?", שאלו האב, "כך הם רק יידעו שישנו דתי שצועק שאסור לנסוע בשבת"... "אז איך נסביר להם?", שאל הילד שהבעייה החלה מציקה לו. "נפגוש אותם בהזדמנות אחרת, בהזדמנות שקטה ורגועה יותר", הסביר האב בנחת. "נזמין אותם אלינו לשבת, נשוחח איתם, נספר להם על השבת, ואז הם יראו מהי שבת יהודית ויידעו שאסור לחלל את השבת"...