סמוך לראש-השנה וליום-הכיפורים אנו מרבים לשמוע את הביטוי 'לחזור בתשובה'. לא, אין הכוונה למשמעותו המצומצמת של ביטוי זה בימינו. תפיסה זו של התשובה נובעת פשוט מחוסר הבנה של הרעיון. גם מי שנולד בבית דתי וחרדי ומקפיד כל ימיו על כל דקדוקי המצוות, רואה חובה לעצמו 'לעשות תשובה'. 'לחזור בתשובה', זהו מושג בסיסי ביהדות.

חוסר ההבנה נולד כנראה משני מקורות: האחד - המלה 'תשובה', שיש לה גם משמעות של 'מענה'. (כתוצאה מכך נולד מונח הסלנג 'חזרה בשאלה' כניגוד ל'חזרה בתשובה'). השנייה - ההקבלה הלועזית Repent, שמשמעותה 'חרטה', כלומר - עזוב כל מה שהיית עד היום והייה משהו אחר.

המלה 'תשובה' מקורה בשורש 'שוב', כלומר: חזור, הסר את כל המסיכות, קלף את כל הקליפות ושוב אל מה שהינך באמת. בחיי היום-יום אנו לובשים מסיכות שונות לצרכים שונים. לעיתים אנו מאמצים לעצמנו דרכי-פעולה ההופכות להרגל מושרש כל-כך, עד שאנו מאבדים לפעמים את הקשר עם ה'אני' האמיתי שלנו וחושבים שההרגל הוא אנו-עצמנו.

אם-כן, עקרון התשובה מדבר על חזרה לעצמנו, ל'אני' האמיתי שלנו; לקילוף הקליפות שצברנו במשך הזמן. התשובה היא בעצם מירוק וקירצוף והסרת ה'לכלוך' שדבק בנו, וחשיפת הטוב האמיתי שגלום בנו.

תשובה כזאת מתאימה לכל אדם. הטוב הוא אין-סופי, ותמיד אפשר להגיע לטוב נאצל וטהור עוד יותר. לכן הכול חוזרים בתשובה - חוזרים אל מה שהם באמת!

גם התפיסה הרווחת של מושג ה'חטא' לוקה בחסר. 'לחטוא' אין פירושו רק 'לעבור עבירה'. במשמעותה העמוקה יותר של המלה נגלה, כי 'חטא' פירושו 'חסר', 'פספוס', ממש כהטיית השורש - 'להחטיא', להחמיץ, ללקות בחסר.

כלומר: לא צריך עבירות כדי לתקן 'חטאים'. תמיד אפשר למצוא נקודות שאפשר היה לשפר ולעשות טוב יותר. בימים אלה אנו מתקנים ומשלימים את עצמנו ואת מעשינו, כדי להיכנס לשנה החדשה נקיים, מזוככים ושלמים.