שבעה ימים בשנה אנו יוצאים מן הבתים המרווחים, מקימים סוכות וחיים בחוץ: אוכלים בסוכה, יושבים בה, ועושים בה את כל הדברים שמקובל לעשותם בבית. כפי שנאמר: "בסוכות תשבו שבעת ימים, כל אזרח בישראל ישבו בסוכות. למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

עיקר הסיבה למצוות סוכה כבר נאמרה בפסוק עצמו: "למען יידעו דורותיכם" - הסוכה היא זכר לסוכות שבהן הושיב הקדוש-ברוך-הוא את בני-ישראל בהוציאו אותם ממצרים. לא בדיוק סוכות, אלא עננים, כדברי המדרש: "שהיו ענני כבוד מקיפין אותם ומסוככים עליהם".

וכאן הבן שואל: זכר ליציאת מצרים עושים בפסח ולא בסוכות! אלא שאם היינו יוצאים לסוכות באביב, אפשר היה לחשוב שהדבר נעשה מטעמי נוחות. אבל כשיוצאים לסוכות בבוא החורף - הכול מרגישים שהדבר נעשה למען המצווה.

תורת החסידות מוסיפה נופך משלה למהותה של מצוות סוכה: כל ימות השנה זקוק האדם למאמץ רוחני רב כדי להגיע לדרגת "בכל דרכיך דעהו" - שבכל פעולה ומעשה יחוש שהדבר נועד לשמש את בוראו. אך בחג-הסוכות, מגלה לנו הקדוש-ברוך-הוא אהבה כה רבה, עד שציווה עלינו לאכול ולשתות בסוכה. איננו עושים שום דבר חריג, אלא אוכלים ושותים לצורכנו, אבל כשהדבר נעשה בסוכה - עצם האכילה והשתייה היא מצווה גדולה.