חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:32 י"ב בכסליו התש"פ, 10/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הסגולה המיוחדת ב'השתטחות' באוהל

לקט משיחות ומכתבי הרבי על החשיבות ב'השתטחות' ב'אוהל' הרבי הקודם נ"ע. משפיעים וחסידים מסבירים כי הדברים חלים כיום ביתר שאת ביחס לרבי נשיא דורנו, זי"ע.
מאמרים נוספים בנושא
הסגולה המיוחדת ב'השתטחות' באוהל
להבין ענין ההשתטחות
מנהגי הרבי באוהל
פרטים על ה'אוהל'
אדמו"רי חב"ד: חשיבות ה'השתטחות'

להלן קטעי שיחות ומכתבים של הרבי, חלקם מופיעים בשפת המקור (כפי שפורסמו). אנו מקווים לתרגמם לעברית בזמן הקרוב.

הלקט פורסם בקובץ קעמפ "גן ישראל" בארה"ב.

להיות על הציון

. . . הנה בכלל תמה אני על שאלתו, ועל שאינו מחפש סיבות להיות על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכיון שהבר מצוה של בנו הוא בימים הקרובים ליום ההילולא יו"ד שבט, הרי לכאורה זהו הוראה שצריך להאחז (אנחאפען זיך) בהזדמנות זו ולהיות על הציון, און אפפרישען מה שזכה להיות כמה זמן בימים הבהירים בהיותו בהישיבה ובסביבת אנ"ש, ואם לא בהזדמנות זו, אימתי?

(אג"ק ח"ה ע' צה).

מילוי השליחות כדבעי ע"י השטתחות

התנאי העיקרי במילוי השליחות הוא – שמירת דברי הרב, ללא שינוי, וללא עירוב השכל, מתוך קבלת עול דוקא.

והנתינת-כח על זה, בפרט עכשיו לאחרי ההסתלקות, היא, ע"י ענין ההשתטחות – "נשתטח על קברי אבות", כדלקמן.

ובהקדם הטעם שכאשר מדברים אודות כ"ק מו"ח אדמו"ר אין אומרים "זכר צדיק לברכה" (כדאיתא ביומא) או "נשמתו עדן":

בשמח"ת תרצ"א אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר: "איך זאג ניט אויף דעם טאטן "נשמתו עדן", ווייל איך בין ניט קיין אדערסין שרייבער, און ווידער פאר מיר איז דער טאטע ניט נסתלק געווארן וכו'".

ועד"ז בנוגע לכ"ק מו"ח אדמו"ר – שאין לומר עליו "נשמתו עדן", כי: (א) מי הוא זה שיכול ליתן "כתובת", להגביל את מקומו ל"גן עדן", ג"ע התחתון או ג"ע העליון, או למעלה מזה עד אין שיעור, (ב) למה לנו לשלחו מאתנו?! הוא בודאי אינו רוצה להיפרד מאתנו, ונמצא אתנו!

ומאותו טעם שאין אומרים "נשמתו עדן", אין אומרים גם "זכר צדיק לברכה", כי, ענין הזכרון ("זכר") שייך רק על דבר הרחוק שנופל בו ענין השכחה, משא"כ בנדו"ד שלא שייך ענין השכחה ח"ו, אין צורך בזכרון, כמו שאין צורך בזכרון בנוגע לאדם חי . . .

ותוספת נתינת-כח על זה הוא ע"י ההשתטחות – "נשתטח על קברי אבות":

ענין ההשתטחות הוא ההליכה על קברו מתוך ידיעה "אז דא איז ער" . . . ומציירים את צורת דמות פניו . . . ועי"ז ניתוסף כח ועוז בההתקשרות, ובקיום שליחותו ללא שינויים וחשבונות כלל.

– כששומעים ממשה, משה שבדורנו, ציווי והוראה פעם אחת, הרי, במשך הזמן יכול להיות בזה חלישות וקרירות, עירוב חשבון שכלי, וכיו"ב (כבחטא המרגלים), ולכן, העצה היא לחזק את ההתקשרות ע"י ההשתטחות.

ובזה נכלל גם ענין ההשתטחות ברוחניות – כדאיתא בספר מאור עינים בשם הבעש"ט שענין ההשתטחות ברוחניות הוא ע"י לימוד תורתו של הצדיק, שבה הכניס את כל עצמותו ("אויף דעם האט ער זיך אפגעגעבן און אין דעם האט ער זיך אוועקגעגעבן"), וע"ד שמצינו בזהר בנוגע למשה ש"קבורתא דילי' משנה".

ומזה מובן שגם ע"י לימוד תורתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר – ענין ההשתטחות ברוחניות – ניתוסף כח ועוז בההתקשרות ובקיום שליחותו כדבעי.

(משיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'שי"ת)

ה"אוהל"

[אחד שאל את כ"ק אדמו"ר מהו ענין הנסיעה אל ה"אוהל", והרי אפשר תמיד ובכל מקום להיות בהתקשרות עם הרבי? והשיב לו כ"ק אדמו"ר:] איתא בספרים שבמקום שנמצא הגוף, דוקא שם יכולה להיות ההתקשרות עם היחידה שבנפש.

(ש"פ במדבר תש"י)

לבאר לאנשי עירו ענין האוהל

איני יודע אופי אותם שהשפיע עליהם בעירו, אבל בכלל הי' צריך לבאר להם הענין של אהל צדיק הדור, ומרומז ג"כ בגמרא במרז"ל דכלב נשתטח על קברי אבות, אשר משם מובן שעי"ז ניצול מעצת כו' ואדרבה עוד ירש חלקם, אשר לכן גם עליהם ליפות את כחו ולתת לו פתקאות וכיו"ב, כיון שאין ביכולתם לבקר בעצמם על ציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ובטח ימצא אותיות המתאימות להסבירם בזה, ויעויין ג"כ אגה"ק סי' כ"ח וביאורו.

(אג"ק ח"ז ע' שיב).

כשהולכים על הציון גדלה הסיוע

וועגן דעם ענין ההשטחות איז דא א קונטרס פון כ"ק אדמו"ר האמצעי, אזוי אויך פון כ"ק אדמו"ר הצ"צ און פון די שפעטערדיקע רביים. די ענינים זיינען דאך שוין געדרוקט, במילא וועל איך דאס ניט איבער'חזר'ן, איך וויל נאר ריידן וועגן דעם ענין פון גיין אויף א ציון פון א צדיק, וואס דאס איז נאך העכער פון השטחות.

דערפאר איז דאך פאראן אין אחרונים ובמקצת הראשונים וואס זוכן אלע עצות און היתרים אז כהנים זאלן קאנען גיין על ציון הצדיק, אבער קיינער איז ניט שולל אז מ'זאל ניט גיין, וואס פון דעם איז מוכח גודל המעלה שבדבר, ניט נאר בפנימיות נאר אויך ע"פ נגלה, ווארום דער איסור איז דאך א איסור ע"פ נגלה.

. . . און דאס איז מעלת התפלה ובקשת צרכיו על ציון הצדיק, תפלה איז דאך א ענין פון התקשרות עצם נשמתו מיט עצמות א"ס ב"ה, ס'איז אני והוא ואין לזרים אתך, דערפאר דארף דאך זיין פניו לא"י ווארום "עיני ולבי שם כל הימים", דארטן איז ניטא קיין שליטה פון די ע' שרים, און דאס איז דער ענין התפלה על ציון הצדיק וואס דאס איז א סגולה נוספת, אז די בקשה זאל נתמלא ווערן, וכרצון הנשיאים אז דאס זאל אראפקומען בחיי היום יום, אין מחדו"מ, מ'זאל מקיים זיין די שליחות בפועל, אן העלמות והסתרים ובהצלחה מופלגה בגו"ר גם יחד.

די דוגמא וואס מ'האט פריער גערעדט פון משה רבינו, אז ער איז געבליבן אין מדבר צוליב אידן, זעט מען דאס ביי אלע נשיאי חב"ד, אז זיי ליגן אין פארשידענע ערטער, בכדי צו זיין צוזאמען מיט צאן מרעיתם און העלפן זיי.

ס'איז דאך ניט נאר א ענין וואס דער גוף ליגט לעבן די גופים, נאר ס'איז א ענין וואס די נשמה כללית וואס זי איז דער שורש פון אלע נשמות פרטיות איז פותח א פתח אין א"י ווי א"י איז קודם החורבן, וואס דאס איז מסייע בכל יום ויום.

געוויס איז בשעת מ'גייט אויפן ציון איז דער סיוע שטארקער, אבער אפי' בשעת מ'געפינט זיך בקירוב מקום, העלפט דאס אויך, ע"ד ווי די גמרא זאגט אז בשעת ס'איז פאראן פת בסלו איז דער הונגער ניט אזוי שטארק, ווארום מ'קען אים פארטרייבן דורך עסן.

אזוי איז אויך בשעת דער יצה"ר ווייס אז ס'איז דא צו אים א עצה, להשטתח על ציון הצדיק, און ניט א צדיק סתם נאר – נשיא הדור, וואס ער איז א פרט פון אים, וואס במילא איז דער סיוע אויך א גרעסערער ווי דער סיוע פון סתם א צדיק, במילא גייט ער לכתחילה ניט מיט אזא תוקף ווארום ער ווייס מ'קען אים צוברעכן לגמרי.

(משיחת יו"ד שבט תשי"ד)

למה להשטתח?

מה שביקש להזכירו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אעשה כבקשתו, ומה שכותב שאין לו הבנה בזה, הנה גם כשאוכל ושותה וישן בטח אינו מתבונן מקודם איך זה פועל על הגוף והנשמה שלו, ועושה כל זה גם אם אינו מבין באיזה אופן נעשית הפעולה. וגם בענין זה כן הוא.

. . . ובקצרה לבאר קושיתו, הנה גם כשהיו באים להרבי לבקש ברכה, לא היו באים אליו מפני מעלת הגוף שלו אלא מפני מעלת נשמתו. כל ענין המיתה אינו שייך כי אם בגוף, כי הנשמה היא נצחית, ובפרט נשמת צדיק שאינה שייכת כלל וכלל לגיהינום, כף הקלע וכו', הרי ענין המיתה בה היינו הסתלקות, [פ]ירושה עלי' למדריגה נעלית יותר ואינו קרוי ח"ו מת. וכמה שכתוב בזוהר (ח"ג דף ע"א), ומה שכותב שמכוין מחשבתו לזולתו, הנה, בקצרה, אין הדבר כן, כי (א) הבקשה היא שהצדיק ברוב צדקתו ימליץ טוב על המבקש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, (ב) כוונה שני' בזה, אשר כל חסיד ומקושר הנה נשמתו היא פרט מנשמת הצדיק שהיא כלל גדול, ונמשלה לראש ביחס להנשמות פרטיות שלה, כמבואר בתניא פ' ב'. וכמו שכל אבר ואבר אף שהוא מקבל חיותו מהנשמה, הנה תחילה הנשמה מתלבשת בראש ומח, ומהראש ומח מתחלק אח"כ החיות לכל אבר ואבר לפי ענינו, כך הוא ג"כ בחסיד ורבי, אשר הראש כיון שהוא בריא וחזק יש בו כל החיות השונות של כל אבר ואבר, וכדי שיהי' ג"כ האבר בריא, צריך שתהי' ההתקשרות שלו עם הראש שלימה, היינו הגידים והנערוון המקשרים הראש עם האברים יהיו פתוחים, אשר אז יומשך אל האבר החיות השייך אליו.

וזהו בכללות ענין ההתקשרות של חסיד לרבי, אשר על ידי זה מקבל החסיד כל המצטרך לו הן בגשמיות והן ברוחניות.

(אג"ק ח"ג ע' תנח)

קדושה לא זזה ממקומה

[סיפר הרב פ. שי': הי' זה אחרי "קבלת הנשיאות" (אחרי תשי"א), שהגעתי ממונטריאל לכמה ימים בחוה"מ והייתי צריך לחזור מיד באסרו חג, ושאלתי את הרבי באם נכון לנסוע על הציון (איני זוכר בדיוק אם השאלה היתה בנוגע לחוה"מ או אסרו חג). ואמר:] אויב דאס איז ביי אייך א בית החיים – איז דאמאלט אויף א בית החיים גייט מען ניט, אויב אבער איר האלט אז דער רבי האט זיך איבערגעקליבן אפאר בלאָק ווייטער, איז וואס איז דער חילוק פון דא צו דארטן.

הרבי ימצא דרך לענות

ומה שמקשה הלא אי אפשר עתה לשאול את כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כשיש ספק בהנהגה – אם יעמוד חזק בהתקשרותו אליו, מבלי ישיב לב לפתויי היצר, וישלח השאלה על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ – וועט דער רבי געפינען א וועג ווי עם צו ענטפערן [=הרבי ימצא את הדרך להשיב].

(אג"ק ח"ג ע' רסו).

נסיעת אחד מועיל לכל משפחתו

. . . ווען עס פארט אפי' נאר איינער פון דער משפחה, איז דער זיין אפילו נאר פון איינעם אויף דעם ציון הק' פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע און אויסבעטען דאס וואס מ'נויטיגט זיך, איז דאס פאר דער גאנצער משפחה, און בפרט פאר דער פרוי און קינדער, אין אנדערע ווערטער, אז דאס איז טובתם זייער טובה אויך, בגשמיות וברוחניות.

(אג"ק חי"ט ע' שצו)

שבת ויו"ט – על האוהל

מורי החסיד הרשב"ץ פלעגט זיך נוהג זיין צו גיין אויף גאנץ יוכ"פ אויפן אוהל אין ליובאוויטש . . דארט ביים אהל איז געווען א מנין שבת און יו"ט, און בחיי הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש איז דארט געווען א מנין אויך בימות החול.

(ספה"ש תש"ה ע' 32).


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)