החסידות לא שינתה כמובן, אף פרט מציוויי התורה וממסורת ישראל. היא אף לא חידשה דבר שאין לו מקור ואסמכתא בספרות חז"ל ובמנהגי הדורות הקודמים. ובכל זאת, הופעתה המטאורית והרוח החדשה שהביאה בכנפיה, יצרה, בראשית דרכה התנגדות עזה מצד אלה שכונו "המתנגדים". יש אומרים, שהחסידות לא הצליחה דיה בהסברה. עיון בספרות שהתפרסמה בתקופה ההיא על אודות החסידות מגלה, כי כמעט לא היה גבול לעלילות ולבדיות שטפלו אנשים שונים על החסידות. השוואה של המקורות הללו עם הידוע לנו כיום על אופייה של החסידות, אף מעלה בכל חריפותה את השאלה: כיצד יתכן שעד כדי כך לא הייתה מהותה האמיתית של החסידות מוכרת!
מבחינה מסוימת שרדו עד היום רבות מאותן בדותות על החסידות. רבים מחוקרי ההיסטוריה נפלו בפח כתבי-הפלסתר שכתבו ה"מתנגדים" כנגד החסידים באותם ימים, וכשנצרף לזה את ראייתם השטחית של אותם חוקרים ואת חוסר יכולתם או חוסר רצונם להכיר את החסידות כפי שהיא – נבין מדוע כה מסולפת דמותה של החסידות, גם היום, בקרב ההמון.
חוקרי ההיסטוריה נוהגים לחלק את העולם היהודי של אותם ימים לשני חלקים. האחד, הוא העולם הלמדני, הרציני והמעמיק, השם את הדגש על לימוד התורה ועל הקפדה דקדקנית על מצוותיה. מולו ניצב העולם החסידי. עולם זה מזלזל בחשיבותו של הלימוד. הוא שם את הדגש על התלהבות-הלב, על הרגש. בעיניו חשובה השמחה והעליצות והוא מסתייג מכובד-הראש של העולם הלמדני ומן ההיצמדות ה"יתירה" אל ה"הלכה היבשה".
כתוצאה מכך סבורים רבים, כי החסידות הנה תופעה קלילה וחביבה: לא צריך ללמוד, לא צריך להתאמץ, לא צריך להיות צמוד אל ה"שולחן-ערוך". העיקר הוא ה"לב". חשוב להיות "יהודי בלב"; לשמוח, ללגום כוסיות "לחיים", לצאת במחולות... אפילו דברי-הגותם של מורי החסידות מצטיירים בקרב ההמון כאמרות יפות, חריפות ושנונות, אשר חשיבותם אינו בתוכנם אלא בברק העליז שהם מעניקים לחיי היהודי.
במקום להפריך אחת לאחת את כל אותן אגדות-שווא, הנך מוזמן לעיין במאמרים המובאים במדור זה. מאמרים אלה שופכים אור, בקיצור האפשרי, על תנועת החסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
