מושגים נוספים בנושא
	האש שבוערת לעולם
	תשובה בשמחה
	צדיקים חוזרים בתשובה
	תיקון המרידה ופריקת-העול
	תשובה – ביטול המרידה
	הקירוב שבא אחר הריחוק
	זדונות נעשות כזכויות
	תשובה – דילוג וקפיצה
	וידוי ותשובה
	תשובה עילאה ותשובה תתאה

ח"י באלול מהווה תאריך רב-משמעות בתולדות החסידות, אשר שפכה אור חדש על חיי היהדות ופתחה דרך חדשה ומיוחדת במינה בעבודת-ה'. חסידים אומרים, כי 'ח"י באלול' פירושו, שהוא מחייה את חודש אלול. וזאת, מאחר ששיטת החסידות מעניקה טעם חדש וגישה חדשה לנושא התשובה ובכך היא מחייה ומרעננת את חודש אלול שעיקרו תשובה.

אחד מעקרונותיה הגדולים של החסידות הוא עניין השמחה - להיות תמיד בשמחה ולעבוד את ה' מתוך שמחה וטוב לבב. יש פתגם חסידי ידוע: שמחה איננה מצווה כשלעצמה ועצבות אינה עבירה כשלעצמה; אבל לגבהים שאליהם מביאה השמחה אי-אפשר להגיע על-ידי שום מצווה ואילו אל הבאר-שחת שמדרדרת העצבות לא מגיעים על-ידי שום עבירה!

תשובה - מתוך שמחה

עד כמה שהדברים יישמעו מפתיעים, החסידות סבורה, שאפילו עבודת התשובה צריכה להיעשות מתוך שמחה. אנו מוצאים בתורת החסידות התבטאויות האומרות, שהשמחה במצוות התשובה צריכה להיות ביתר שאת מבכל המצוות האחרות. שהרי אם כשמקיימים סתם מצווה צריכים להיות בשמחה - על אחת כמה וכמה כשעוסקים במצוות התשובה שמעלתה כה גדולה, עד שהיא מתקנת ומשלימה את כל המצוות!

במבט ראשון, השידוך בין תשובה לשמחה נשמע לנו בלתי מציאותי. תשובה עניינה חשבון-נפש נוקב ומעמיק, חרטה על דברים שלא היו כשורה, בקשת סליחה ומחילה מהקב"ה אשר חטאנו נגדו; איך משתלבים הדברים הללו עם השמחה?

אבל האמת היא שאין כל ניגוד ביניהם. שמחה איננה ההיפך מרצינות. אפשר לעסוק בדברים הרציניים והחשובים ביותר, ויחד עם זאת להיות בשמחה גדולה. כי שמחה - שלא כפי שסבור ההמון - אינה קלות-ראש וחיים נטולי-דאגות. זו אינה שמחה אלא פריקת-עול והתהוללות; ולצערנו, רבים המבלבלים בין שמחה להתהוללות (חסידים אומרים: בין שמחה להתהוללות מפריד רק חוט שערה דקיק, אבל המרחק ביניהן הוא המרחק שבין תכלית הקדושה לתכלית הטומאה). שמחה אמיתית היא דבר רציני, אפילו מאוד.

שמחה אמיתית גם יש מאחוריה תוכן רציני ואמיתי. כשיהודי מתבונן בזכות הגדולה שנפלה בחלקו להיות יהודי, ללמוד את תורת-ה' ולקיים את מצוותיו - הוא מתמלא שמחה גדולה. כשהוא מהרהר בהשגחתו המופלאה של הקב"ה על העולם ובכך שהאדם לעולם אינו לבד אלא תמיד עם ה' - הוא נהיה שמח ואינו מניח לדאגות כלשהן להעיב על שמחתו. ככל שמקור השמחה הוא מעמיק יותר, כן תהיה השמחה גדולה יותר ואמיתית יותר.

מותר וצריך לחייך

שמחה כזאת עשוייה להתפרץ בריקוד נלהב אך היא יכולה להישאר בפנים ולהוות כוח-מניע לעבודת-ה' - ללימוד תורה, לתפילה, לקיום המצוות, לעיסוק בענייני העולם-הזה לשם-שמים. זו שמחה אמיתית, שמחה פנימית, שמחה עם תוכן.

שמחה כזאת איננה עומדת בשום סתירה לתשובה. טועה מי שסבור כי בחודש אלול צריכים להתהלך בפנים נפולות וקודרות, לא להעלות חיוך על השפתיים, להיות תמיד 'רציני' ומיוסר. אדרבה, מה יכול לשמח יותר מהמחשבה, שאלה ימים שבהם נמצא 'המלך בשדה' ו'מאירות' י"ג מידות הרחמים!

בספר ה'תניא' מוסבר בהרחבה איך יכולה נפש האדם להכיל בקירבה שני רגשות בעת ובעונה אחת: שמחה על הטוב והתמרמרות על הרע. מסתבר, שבעומק הדברים אין ביניהם שום ניגוד. כשיהודי מתבונן בכך, שגם כאשר חטא ועבר על רצון-ה', אין הקב"ה סוגר בפניו את הדלת ומעניק לו אפשרות לשוב אליו ולתקן את פגמיו - הוא מתמלא, במקביל לרגשות החרטה והצער על החטא, שמחה עצומה על שיש בכוחו לשוב אל ה'.