מושגים נוספים בנושא
	האש שבוערת לעולם
	תשובה בשמחה
	צדיקים חוזרים בתשובה
	תיקון המרידה ופריקת-העול
	תשובה – ביטול המרידה
	הקירוב שבא אחר הריחוק
	זדונות נעשות כזכויות
	תשובה – דילוג וקפיצה
	וידוי ותשובה
	תשובה עילאה ותשובה תתאה

מדי שנה בשנה, בחודש אלול ובימים הנוראים, מתעוררים אצל כל יהודי הרהורי תשובה והוא רוצה באמת ובתמים לשפר את דרכיו. עוברת התקופה הזאת, ובמקרים רבים חוזרים כל הקלקולים, כאילו לא היה דבר. מה הסיבה לתופעה זו? למה אין התשובה מצליחה להחזיק מעמד לאורך-זמן?

אחד ההסברים העיקריים לכך הוא, שהתשובה טיפלה רק בגילויים החיצוניים של ה'מחלה' ולא בעיקרה ובשורשה. מרבית האנרגיה הנפשית הושקעה בתופעות השליליות עצמן, אך מעט מאוד הוקדש לטיפול בסיבתן ובמקורן הפנימי.

דרכו של אוויל

משל למה הדבר דומה, לחורבה שכל מיני טיפוסים מפוקפקים מוצאים בה מסתור ומשאירים בה כל מיני פסולת. בעל החורבה עשוי לבוא אליה מפעם לפעם, לגרש את האורחים הבלתי-קרואים ולנקות את הפסולת שהצטברה. אך כבר למחרת ישובו כל הפגעים הרעים. כל עוד תוסיף החורבה להיות פרוצה לכל רוח - תמשוך אליה כל פגע רע. רק לאחר שבעליה יסגור את כל הפרצות וינעל את שעריה, שוב לא יצטרך לסלק מתוכה את הפסולת, כי זו לא תיכנס אליה כלל.

אף בנפש האדם כך: יש הפגעים השונים ודברי-האשפתות שחודרים אל הנפש. אלה כל המחשבות, הדיבורים והמעשים הבלתי-טובים. אלה כל הדברים שעליהם אנו צריכים לשוב בתשובה. אך ישנה הסיבה העיקרית, זו שעושה את הנפש ל'אסקופה-הנדרסת', ל'חורבה' פרוצה לכל רוח. זו פריקת-העול וקלות-הראש. כשאין קבלת-עול, כשאין שמירה על כל הנכנס והיוצא בשערי הנפש - מה שפלא שכל המזיקים חודרים פנימה!

על כך מתאונן נעים זמירות ישראל: "אווילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו". פשעים - אלה החטאים שנעשים בזדון, כמרידה ברצון-ה'. עוונות - אלו העבירות הקלות יותר, שנעשות מחוסר שימת-לב. אומר בעל המזמור: האווילים לא סרו מ"דרך פשעם", היא פריקת-העול שמובילה לפשעים ולמרידה בדבר-ה', ומה הם כן עושים - "מעוונותיהם יתענו" - מרבים בתעניות ובסיגופים על העוונות, העבירות הקלות. זו דרכו של אוויל, כאותו בעל חורבה שמשאיר אותה פרוצה ובא מפעם לפעם לפנות את הפסולת...

לקבל מרות

תשובה אמיתית היא בראש ובראשונה - חיסול פריקת-העול. וכשאומרים פריקת-עול, אין הכוונה דווקא לפריקה מוחלטת של עול מלכות-שמים. פריקת-עול יכולה להיות גם אצל יהודי שומר תורה ומצוות. הוא יהודי שמתפלל שלוש פעמים ביום, קובע עתים לתורה, מהדר במצוות - ועם זאת אין לו קבלת-עול. הוא מביט לאן שלא צריך. הוא שומע דברים שאינם הגונים. והכול נובע מסיבה אחת - מפריקת-עול וקלות-ראש. הוא אינו מרגיש עול על עצמו. אין בו התחושה שכל דבר צריך לעמוד למבחן ולביקורת.

קבלת-עול פירושה: להציב שערים בפתחי הנפש. לא כל הרוצה נכנס ויוצא. יש מותר ויש אסור. הנפש אינה הפקר. זהו הפירוש הפנימי בציווי: "שוטרים ושופטים תיתן לך בכל שעריך". ה'שופט' הוא המוח, ששוקל ודן כל דבר אם ראוי לעשותו אם לאו, וה'שוטר' הוא הלב, שבו נוצרים הרגשות החיוביים והשליליים. כל דבר צריך לעמוד למבחן המוח ולעבור דרך פיקוח הלב, ורק אם הוא טוב ונכון - ייכנס ב"שעריך".

כתנאי ראשון לתשובה אמיתית יש לקבל עול מלכות-שמים. יהודי שיש עליו עול, מרגיש כל הזמן את מרות הקב"ה. הוא אינו מניח לקלות-ראש להשתלט עליו. הרי יש עליו בעלים, הוא עבד ה'! ממילא הוא שולט על כל מעשיו ומבקר כל דיבור והרהור. הוא אינו מניח לדברים לצאת מכלל שליטה. זו התשובה האמיתית, שעוקרת את שורש הרע, ורק לאחר מכן אפשר לטפל בתיקון העבר.