מושגים נוספים בנושא
	האש שבוערת לעולם
	תשובה בשמחה
	צדיקים חוזרים בתשובה
	תיקון המרידה ופריקת-העול
	תשובה – ביטול המרידה
	הקירוב שבא אחר הריחוק
	זדונות נעשות כזכויות
	תשובה – דילוג וקפיצה
	וידוי ותשובה
	תשובה עילאה ותשובה תתאה

כל אדם שלמד מעט מתורת החסידות, חש ודאי בעובדה, שהיא 'מקפיצה' כל מושג וכל דבר כמה דרגות קדימה. חשיפת הפנימיות שבדברים מקנה להם משמעות עמוקה הרבה יותר מכפי שמקובל לייחס להם לפי פשוטם של דברים.

אחד הדברים שבהם בולטת תופעה זו היא לגבי קביעת דרגתו של אדם. בדרך-כלל מקובל, שמי שיש לו רוב עוונות, הריהו 'רשע' ומי שיש בידו רוב זכויות, הריהו 'צדיק'. ברם החסידות עושה הבחנה בין מושגים שמשתמשים בהם לצרכים מוגדרים בלבד, לבין מושגים אמיתיים. וכך גם בעניין זה: בהגדרות 'צדיק' ו'רשע' משתמשים לפעמים כשמדברים על מעמדו ה'משפטי' של האדם, על מקומו בבית-הדין של-מטה או של-מעלה, על מקומו בסולם השכר והעונש - והגדרות אלה הן מושאלות למטרה מיוחדת זו ואין הן מבטאות את מהותו האמיתית של האדם.

קבלת מרות

ההגדרות הנ"ל, במהותן האמיתית, מבטאות את מהות האדם, את ההתייחסות שבנפשו אל הקב"ה, אל התורה, אל המצוות. דברים אלה אינם נקבעים לפי מספר המצוות והעבירות. על כן קובעת תורת החסידות (בהתבסס על הגמרא), שמי שעובר אפילו עבירה אחת, ואפילו מי שרק מסוגל לחטוא - הריהו 'רשע' במשמעותו האמיתית של המושג. שכן, עצם העובדה שהאדם מסוגל לעבור על ציוויו של הקב"ה מוכיחה, שאין הוא מקבל על-עצמו בשלימות את מרותו; באיזשהו מקום בנפשו הוא מורד בקב"ה ומעדיף את רצונותיו-הוא של רצון ה'. על כן הוא נקרא 'רשע'.

על-פי התפיסה הזאת מקבלת גם התשובה משמעות עמוקה יותר. מאחר שהדברים נקבעים לפי ההתייחסות שבנפש האדם, מכאן שעיקר התשובה היא פעולה שחלה גם היא בנפש. רבינו הזקן קובע (בתחילת 'איגרת-התשובה' שב'תניא'), ש"מצוות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד". הוא מסביר בהרחבה, שכל הדברים האחרים שנקשרים לתשובה - וידוי ובקשת מחילה, תעניות וכו' - אינם מעצם התשובה, אלא הם גורמים לשלימות התשובה, לתיקון הפגמים וכדומה. התשובה עצמה היא החלטה איתנה בנפש - לעזוב את דרך החטא.

משום כך יכולה התשובה להיעשות ברגע אחד, בשבריר של שנייה (כפי שמוכח מדברי הגמרא, שהמקדש אשה "על-מנת שאני צדיק גמור" ונמצא רשע גמור, מקודשת האשה מספק, "שמא הרהר תשובה בליבו"). בו-ברגע שאדם מקבל על-עצמו באופן שלם ומוחלט את מרותו של הקב"ה ומחליט לעבדו ולמלא את רצונו - הוא יוצא בבת-אחת ממעמד של 'רשע' ונקרא 'בעל-תשובה'. כי ברגע שקיבל על-עצמו עול מלכות-שמים והחליט להיות עבד לה' - בכך שב בתשובה.

לא לחצאין

אלא שרבינו הזקן מדגיש שם, שעזיבת החטא צריכה להיות מוחלטת: "דהיינו, שיגמור בליבו בלב שלם, לבל ישוב עוד לכסלה, למרוד במלכותו יתברך; ולא יעבור עוד מצוות המלך חס-ושלום, הן במצוות-עשה והן במצוות לא-תעשה". מאחר שעיקר היותו 'רשע' נעוץ בכך שבליבו פנימה לא קיבל על-עצמו בשלימות את מרותו של הקב"ה ובאיזשהו מקום בנפשו התמרד כנגדו, הרי התשובה צריכה להיות על-ידי-כך שהוא מתקן את המרידה הזאת ומקבל על-עצמו באופן מוחלט אל מרותו של הקב"ה.

רעיון זה משתקף היטב בפסוק שרבינו הזקן מביא שם: "יעזוב רשע דרכו ואיש עוון מחשבותיו". "דרכו", היא לשון יחיד; "מחשבותיו" - לשון רבים. ה"מחשבות" הן העבירות המוגדרות שעבר, ואין די בכך שיחליט לעזבן; עליו להיפרד גם מ"דרכו" - דרך החטא - שהיא המרידה בקב"ה. על-ידי שאדם מחליט להתמסר לגמרי לה' ולמלא בשלימות את רצונו - הוא יכול ברגע אחד לשוב בתשובה שלימה. וזו התשובה האמיתית!