חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:17 זריחה: 6:01 י' באייר התשע"ח, 25/4/18
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

רמב"ם 3 פרקים ליום

ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק יא-יג.

הלכות טומאת צרעת פרק יא

א. טהרת מצורע מצות עשה, ותגלחתו כשיטהר מצות עשה, כיצד מטהרין את המצורע מביא מזרק של חרש חדש וקבלה היא שיהיה [חדש] ונותן לתוכו רביעית מים חיים הראויין לקדש אותן מי חטאת, ושיעור זה מדברי סופרים, ומביא שתי צפורים דרור טהורות לשם טהרת צרעת שנאמר ולקח למטהר, ושוחט את הברורה שבשתיהן על המים שבכלי חרס וממצה עד שיהיה הדם ניכר במים, וחופר וקובר הצפור השחוטה בפניו, ודבר זה קבלה מפי השמועה. ונוטל עץ ארז ומצותו שיהיה ארכו אמה ועוביו כרביע כרע מכרעי המטה, ואזוב שאין לו שם לווי כמו שביארנו אין פחות מטפח, ושני תולעת משקלו שקל, ואם טעמו פסלו כצביעת התכלת, וכל השיעורים הלכה, ולוקח עם שלשתן הצפור החיה, וארבעה מינין אלו מעכבין זה את זה, ועץ ארז ואזוב שנתקלפו פסולין, וכורך האזוב עם הארז בלשון של זהורית ומקיף להן ראשי אגפיים וראש הזנב של צפור החיה, וטובל ארבעתן במים שבכלי ובדם שעליהן, ומזה שבע פעמים על אחר ידו של מצורע ומשלח את הצפור, וכיצד משלחה, עומד בעיר וזורקה חוץ לחומה ואינו הופך פניו לא לים ולא לעיר ולא למדבר, שנאמר מחוץ לעיר אל פני השדה, שלחה וחזרה חוזר ומשלחה אפילו מאה פעמים, ואח"כ מגלח הכהן את המצורע, כיצד מגלחו, מעביר תער על כל בשרו הנראה אפילו בית השחי ובית הערוה שיער שעל כל הגוף עד שיעשה כדלעת שנאמר את כל שערו, א"כ למה נאמר ראשו וזקנו וגבות עיניו לרבות כל כיוצא בהן ולמעט שיער שבתוך החוטם לפי שאינו נראה, ואח"כ מכבס בגדיו וטובל ויטהר מלטמא בביאה ומלטמא משכב ומושב, ויכנס לפנים מן החומה ומונה שבעת ימים ואסור בהן בתשמיש המטה שנאמר מחוץ לאהלו מלמד שאסור בתשמיש המטה, והמצורעת מותרת בתשמיש המטה.

ב. כל שבעת הימים האלו עדיין הוא אב הטומאה מטמא אדם וכלים במגע לא במשא שהרי הוא אומר והיה ביום השביעי וכבס את בגדיו וגו' מלמד שהיה מטמא בגדים וכשם שהיה מטמא בגדים במגע כך מטמא אדם במגע שכל המטמא בגדים מטמא אדם, וביום השביעי מגלחו הכהן תגלחת שנייה כראשונה ומכבס בגדיו וטובל ויטהר מלטמא אחרים, והרי הוא ככל טבולי יום ואוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים כמו שביארנו.

ג. כשהוא מגלח בשתי התגלחות אינו מגלח אלא בתער, ואם גילח שלא בתער או שהניח שתי שערות לא עשה כלום, ואינו מגלחו אלא כהן, ואם שייר שתי שערות בתגלחת ראשונה וגלחן בשניה לא עלתה לו אלא תגלחת אחת בלבד והרי היא ראשונה, וכל היום כשר לטהרת המצורע.

ד. תגלחת המצורע וטבילתו והזאתו אינן מעכבות זו את זו ושאר כל מעשיו מעכבים.

ה. שחיטת הצפור והתגלחת וההזייה ביום ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה, אלו באנשים ושאר כל מעשיו בין באנשים בין בנשים, אלו בכהנים ושאר כל מעשיו בין בכהנים בין בישראל.

ו. טהרת מצורע זו נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, וכהן שטמאו מצוה לטהרו שנאמר לטהרו או לטמאו, והכל כשרין לטהר את המצורע אפילו זב ואפילו טמא מת, ואין מצורע מטהר מצורע, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת שאין עושין מצות חבילות.

ז. עץ ארז ואזוב ושני תולעת שטהר בהן מצורע זה מטהר בהן מצורעים אחרים, וכן צפור המשתלחת מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה ומותרת באכילה, אבל הצפור השחוטה אסורה בהנאה, ומאימתי תיאסר משעת שחיטתה, שחטה ואין שם אזוב ולא עץ ארז ולא שני תולעת הרי זו אסורה בהנאה ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, והאוכל כזית מצפור השחוטה עבר על עשה ועל לא תעשה שנאמר וזה אשר לא תאכלו מהם מפי השמועה למדו שזה לרבות הצפור השחוטה, ונאמר טהורה תאכלו הא אחרת לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה.

ח. אין לוקחין שתי הצפורים מצפורי עיר הנדחת ולא מצפורים שהחליפן בעבודה זרה ולא מצפורים שהרגו את הנפש, ומצוותן שיהיו שתיהן שוות במראה בקומה ובדמים ולקיחתן כאחת, אף ע"פ שאינן שוות או שלקח אחת היום ואחת למחר כשירות, לקח שתי הצפרים לשם איש כשירות לטהר בהן אשה, לשם אשה כשירות לטהר בהן איש, לטהר בהן בית מנוגע כשירות לטהר אדם, לקחן לאדם כשירות לבית מנוגע שנאמר ולקח למטהר.

ט. שחט אחת מהן ונמצאת שלא היתה דרור יקח זוג לשניה והראשונה מותרת באכילה, שחט האחת ונמצאת טרפה יקח זוג לשניה והראשונה מותרת בהנאה.

י. נשפך הדם מניחין את המשתלחת עד שתמות, מתה המשתלחת ישפך הדם ויקח שתים אחרות.

פרק יב

א. צרעת בגדים כגריס כצרעת אדם אבל פחות מכגריס טהור, ושלשה סימני טומאה יש בהן ירקרק אדמדם והפשיון ושלשתן מפורשין בתורה, ירקרק הוא הירוק שבירוקין שהוא ירוק הרבה ככנף הטווס וכהוצי הדקל ואדמדם הוא אדום שבאדומים שהוא אדום הרבה כזהורית יפה, ושני מראות אלו מצטרפין זה עם זה במראה ירקרק או אדמדם מסגירין את הבגד, ואם עמד במראה זה שני שבועות מחליטין ושורפין וכן אם פשה מחליטין ושורפין, כיצד בגד שנראה בו נגע ירקרק או אדמדם מסגירו שבעת ימים ובשביעי רואה אם פשה מחליטו ושורף את כל הבגד, ואם עמד במראהו ולא פשה או שפשה וכהה מב' המראות שהוסגר בהן או שהוסיף המראה להאדים ולהוריק ולא פשה יכבס מקום הנגע ויסגיר שבעת ימים שנית ובסוף שבוע שני שהוא יום י"ג רואה אם כהה למראה שלישית הרי זה טעון כיבוס וטהור, ואם נשתנה הנגע ממה שהיה כגון שהיה ירקרק ונעשה אדמדם או אדמדם ונעשה ירקרק קורע מקום הנגע ושורף מה שקרע ותופר מטלית במקום שקרע ופוטר שאר הבגד ומכבסו כולו כיבוס שני ומטבילו וטהר, ואם עמד במראה שהוסגר בו בתחלה יחליטו וישרוף את כולו.

ב. נגע שהיה ירקרק ופשה אדמדם או שהיה אדמדם ופשה ירקרק הרי זה פשיון.

ג. נגע שהיה באמצעו מקום נקי בלא נגע ופשה לו הנגע אינו פשיון עד שיפשה לחוץ, שאין פשיון הנגע לתוכו פשיון בין באדם בין בבגדים ובתים.

ד. הפשיון הסמוך בבגדים כל שהוא והרחוק או החוזר כגריס, כיצד בגד שהוסגר ונולד בו נגע אחר כגריס רחוק מן הנגע שהוסגר בו ה"ז פשיון וישרף, ואם היה פחות מכגריס אין משגיחין בו, וכן בגד שקרע ממנו הנגע בסוף שבוע ב' כמו שביארנו וחזר בו נגע כגריס ישרף, וכן בגד שפשה בו הנגע אחר שנפטר ישרף.

ה. מי שמכבס את הנגע בשבוע ראשון כמו שביארנו צריך לכבס מעט מן הבגד שחוצה לו שנאמר את אשר בו הנגע, וכל נגעי בגדים שמכבסין אותן מעבירין עליהן שבעה סממנין שמעבירין על הכתם כדרך שמעבירין על הכתמים כמו שביארנו בענין נדה.

ו. בגד שקרע ממנו מקום הנגע ותפר מטלית כמו שביארנו וחזר נגע כגריס על הבגד, מתיר את המטלית ומצילה ושורף שאר הבגד, חזר הנגע על המטלית שורף את הכל.

ז. הטולה מן המוסגר בטהור וחזר נגע על הבגד שורף את המטלית, חזר על המטלית הבגד הראשון המוסגר ישרף והמטלית תשמש את הבגד שהיא תפורה בו בסימנין, אם עמד בעיניו שני שבועות או פשה שורפין הכל.

ח. בגד שבא כולו בתחילה ירקרק או אדמדם, מסגירו שבוע אחר שבוע אם עמד בו שני שבועות ישרף, אבל בגד שהסגירו ופשה הנגע בכולו ונעשה ירקרק או אדמדם או שפטרו ואחר שפטרו בא כולו ירקרק או אדמדם הרי זה טהור, כבס ופשה ישרף.

ט. בגד שמוכין יוצאין על פניו מן האריג כגון סגוס של צמר ונראה בו נגע אינו מתטמא עד שיראה הנגע במוכין ובאריג עצמו, וזה שנאמר בבגדים בקרחתו או בגבחתו קרחתו אלו השחקי' גבחתו אלו החדשים.

י. הבגדים הצבועים אינן מטמאין בנגעים בין שצבועין בידי אדם בין שצבועין בידי שמים עד שיהו לבנים, בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הנראה, פחות משלש אצבעות על שלש אצבעות מן האריג אינו מטמא בנגעים.

יא. בגד שארג בו פחות משלש על שלש ונראה בו נגע ואחר כך השלימו לשלש על שלש טהור.

יב. התופר מטליות שאין בכל אחת מהן שלש על שלש ועשה מהן בגד הרי זה מטמא בנגעים שהתפור כארוג וכולו בגד אחד הוא.

יג. בגד שהוא מטליות מטליות מהן צבועין ומהן לבנים ונראה נגע בלבן שבו מסגירין אותו אם עמד שני שבועות נטמא כולו וישרף, וכן אם פשה הנגע במטלית לבנה אחרת הרי זה פשיון אע"פ שיש ביניהם צבוע, היה כולו צבוע ובו פס אחד לבן אפילו כגריס ונראה בו נגע יסגיר שאם עמד בעיניו ולא הוסיף ולא כהה שני שבועות ישרף.

פרק יג

א. אין מטמא בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים בלבד, או השתי או הערב של צמר ופשתים, וכל כלי העור בין קשה בין רך, אף העור הצבוע בידי שמים מטמא בנגעים, והלבדים כבגדים ומטמאין בנגעים, והאהלים מטמאין בנגעים בין שהיו של צמר ופשתים בין שהיו של עור.

ב. כל הבגדים של צמר ופשתים מטמאין בנגעים חוץ מבגדי עכו"ם, הלוקח בגדים מן העכו"ם יראו בתחלה, בגד שהוא כלאים מן הצמר ומן הפשתים מטמא בנגעים.

ג. צמר גמלים וצמר רחלים שטוואן זה עם זה אם רוב מן הגמלים אינו מטמא בנגעים ואם רוב מן הרחלים מטמא בנגעים, מחצה למחצה מטמא בנגעים, והוא הדין בפשתן וקנבוס שטרפן זה בזה, ורחל בת עז אין הצמר שלה מטמא בנגעים, בגד שהיה שתיו פשתן וערבו קנבוס או שתיו קנבוס וערבו פשתן אינו מטמא בנגעים, וכן אם היה שתיו או ערבו פשתן או צמר והשאר נוצה של עזים וכיוצא בה אינו מטמא בנגעים.

ד. העור שאינו מעובד אינו מטמא בנגעים, וכן העור שהוא גולם קודם שעשה ממנו כלים אינו מטמא בנגעים שנאמר כלי העור, וכל כלי העור בין פשוטיהן בין מקבליהן כל שהן מטמאין בנגעים.

ה. עורות חיה שבים אין מטמאין בנגעים, חיבר להן מן הגדל בארץ אפילו חוט או משיחה של צמר או פשתים או עור בהמה וחיה המעובדין כל שהוא ועשה מהן כלים מטמאין בנגעים והוא שיחברנו לו כדרך חיבורי בגדים לטומאה.

ו. כל כלי הראוי להתטמא בשאר הטומאות אף ע"פ שאינו מתטמא במדרס הזב מפני שלא נעשה למשכב או למושב הרי זה מטמא בנגעים כגון קלע של ספינה והפרוכת ושביס של שבכה ומטפחות ספרים והאבנט ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס, הרי אלו וכל כיוצא בהן מטמא בנגעים ואין צריך לומר שאר הכלים כגון כרים וכסתות, החמת והתורמל נראין כדרכן ופושה הנגע מתוכן לאחוריהן ומאחוריהן לתוכן וכן כל כיוצא בהן מכלי העור הכפולין.

ז. סדין המקומט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו.

ח. השתי והערב בין של צמר בין של פשתן מטמאין בנגעין מיד משיטוו אע"פ שלא ליבן הפשתן ולא שלק הצמר, וכמה יהיה בפקעת של טווי ותטמא בנגעים כדי לארוג ממנו שלש על שלש שתי וערב בין שהיה כולה שתי בין שהיתה כולה ערב, היתה הפקעת מקובצת מחוטים פסוקין אינה מטמאה בנגעים.

ט. שתי פקעיות המעורות זו לזו בחוט, וכן השתי שמקצתו לפוף על הכובד העליונה ומקצתו לפוף על הכובד התחתונה, וכן שני דפי חלוק שמעורות בחוט אחד ונראה הנגע באחד מהן השני טהור אף ע"פ שחוט אחד מחבר ביניהן, נראה הנגע בנפש המסכת ובשתי העומד אע"פ שמקצת הנגע בבגד ומקצתו בשתי הרי זה טמא, נראה הנגע בשתי העומד לבדו הארוג טהור, נראה בארוג לבדו השתי העומד טהור, נראה בסדין שורף את הנימין, נראה בנימין הסדין טהור, פשה מן הנימין לסדין הסדין טמא.

י. חלוק שנראה בו נגע מציל את האמריות שבו אפילו היתה האימרת צמר או פשתים מצילה ואינה נשרפת.

יא. בגד מוסגר שצבעו או מכרו לעכו"ם טהור, וכן אם נתערב באחרים כולן טהורים, קצצו ועשהו מוכין פחות משלש על שלש טהור ומותר בהנייתו, היתה בהן אחת שלש על שלש ונראה בה נגע היא לבדה טמאה.

יב. בגד מוחלט שנתערב באחרים כולן טמאין וישרפו אפילו אחד בכמה אלפים, וכן אם קצצן ועשאהו מוכין הרי הן טמאין ואסור בהנייתן.

יג. אחד בגד או כלי עור או שתי או ערב המוסגר או המוחלט לענין טומאה הרי הוא אב מאבות הטומאות כאדם מצורע לכל דבר מטמא במגע ובמשא ובביאה ועושה משכב ומושב אפילו מתחת האבן, כיצד בגד מנוגע או שתי או ערב או כלי עור המנוגעין שהכניס מהן אפילו כזית לבית טהור נטמא כל אשר בבית בין אדם בין כלים ונעשו כולן ראשון לטומאה, וכן משכב ומושב המונח תחת האבן והניח כזית מהן למעלה מן האבן נטמא המשכב או המושב.

יד. מטלית שיש בה שלש על שלש אע"פ שאין בה כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טימאתו, היו בה כמה זיתים כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור נטמא, אע"פ שכל השיעורין הלכה למשה מסיני הרי הוא אומר לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית הקיש נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים והשוה המצורע למת שנאמר אל נא תהי כמת מה המת בכזית אף אלו בכזית.

טו. בגדים המנוגעים משלחין אותן חוץ לעיר בין שהיתה מוקפת חומה בין שאינה מוקפת וזה חומר בבגדים מבאדם.


נא לשמור על קדושת הדף!

תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)