נחום היה מוזג יהודי בעיר דברצן. העיר שכנה על צומת דרכים, וסוחרים ותיירים רבים עברו דרכה. פונדקו של נחום המה מאורחים ופרנסתו הייתה בשפע.
השהייה בקרבת הגויים, ובמיוחד עם השותים לשוכרה, השפיעה לרעה על נחום. אט-אט החל להתנהג כמותם, פסק מלהתפלל והזניח את המצוות. הוא אף החל ללעוג לשומרי התורה ומצוותיה.
פעם אחת נכנסו אל הפונדק כמה מגדולי חסידיו של רבי יהושע רוקח מבעלז. הם ישבו וסיפרו סיפורים על רבם הגדול והמופתים המופלאים שעשה. כאשר הגיעו דבריהם לאוזניו של נחום, הגיב בלעג: "מוטב שתשתו עוד כמה כוסיות יי"ש משתעסקו בסיפורי הבל על רבותיכם הצדיקים". באמרו זאת פרץ בצחוק רועם.
המבוגר שבקבוצת החסידים, זקן הדור פנים, לא היה יכול לשאת את דברי הבלע. הוא קם והִתרה בנחום: "חכמינו אמרו 'הווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה'! הישמר לנפשך!".
תגובתו של נחום הייתה צחוק מתגלגל. הוא הוסיף להתריס וללעוג לצדיק. אך לא עברו רגעים אחדים ולפתע השתתק נחום. הוא ניסה לפתוח את פיו ולומר דבר-מה, אך קולו לא נשמע לו. נחום נעשה אילם.
הסיפור התפשט והלך בכל האזור, והגיע גם לאוזני אחיו הצעיר, מרדכי, שהתגורר בעיירה סמוכה. האח, שהיה ירא-שמים וחסיד, הצטער תמיד על מצבו של אחיו, ועתה כאב לו הדבר ביתר שאת. הוא החליט לצאת לבעלז ולבקש את מחילת הרבי בעבור אחיו.
תגובתו של הצדיק מבעלז הייתה: "על כבודי אני מוחל. חלילה לי שייענש יהודי מישראל בגללי. אולם מי יאמר שגם הקב"ה מוכן למחול לו?".
מרדכי שפך את תחנוניו ודמעותיו לפני הצדיק. אולי בכל-זאת יש דרך להחזיר את אחיו למוטב ולרפאו מהאילמות הפתאומית. לבסוף אמר לו הצדיק: "אמור לאחיך שעליו לבוא לכאן לפני ראש השנה, ולשהות בבעלז עד אחרי הימים הנוראים".
מעודד נסע מרדכי לשכנע את אחיו לבוא עמו לבעלז לימים נוראים. נחום, שהיה ממילא מדוכא ממצבו, לא נזקק לשכנוע רב. על-אף דעותיו, יצא עם אחיו לבעלז.
בערב ראש השנה נכנס נחום לחדר הצדיק. דמעות פרצו מעיניו והן כאילו דיברו והתחננו, שיעשה הצדיק למענו וירפאהו. אמר לו הצדיק מבעלז: "עליך להחליט בראש השנה לשוב בתשובה שלמה באמת, ולקבל עליך את קיום המצוות כיהודי כשר וירא-שמים".
חדרו הדברים לליבו של נחום, ובאותו ראש-השנה התעורר בתשובה אמיתית עד שנתהפך ליבו לגמרי. בעשרת ימי תשובה עסק כל העת בתורה ובתפילה. למרבה הפלא החל קולו לשוב אליו, עד שבערב יום הכיפורים חזר לדבר כבעבר!
שמח ונרגש ועם זה כנוע ושפל-רוח נכנס לקבל את ברכת הצדיק בערב היום הקדוש, ונתברך בברכת 'גמר טוב'. לאחר יום הכיפורים נכנס שוב, הפעם לקבל את ברכת הדרך לפני שובו לדברצן. אמר לו הרבי: "אם תתמיד בביתך ככל אשר קיבלת עליך כאן, תזכה לבריאות איתנה כל חייך".
נחום חזר לביתו ונהפך לאדם אחר. הוא קבע עיתים לתורה והקפיד על קלה כחמורה. מהונו פיזר לצדקה לרוב.
כשחזר בפעם הראשונה לבעלז ביקשו הצדיק לתאר לפניו את סדר יומו. כאשר שמע זאת הצדיק התרגש מאוד. נחום סיפר על תיקון חצות שהוא עושה בכל לילה, על סכומי הצדקה שהוא נותן ועל הקפדתו היתרה על כל קוץ ותג. קם הצדיק ואמר: "אשריך ואשרי חלקך, נחום. במקום שבעלי-תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".
נחום שמע מפי החסידים על המעמד המיוחד של הדלקת נרות החנוכה בבית מדרשו של הצדיק. תשוקה עזה בערה בנחום לחזות בכך בעצמו, ופעם אחת נסע לשהות בחנוכה בקרבת הצדיק. הוא התרגש עד עומק נשמתו. דמעות זלגו מעיניו. או-אז החליט לבוא אל הרבי בימי החנוכה דרך קבע.
מדי שנה, לפני חנוכה, נהג נחום לסגור את הפונדק ולנסוע לבעלז. שם עסק בתורה ובתפילה והסתופף בצילו של הצדיק. את כוחה והשפעתה של חוויית הדלקת נרות החנוכה הרגיש היטב במשך כל השנה.
שנה אחת שרר מזג-אוויר סוער וקר במיוחד. כאשר נחום הגיע סוף-סוף בערב חנוכה לבעלז, נכנס אל רבו לקבל ברכת שלום. הרבי נתן לו שלום, אולם מיד אחר-כך ציווה עליו במפתיע לשוב אל ביתו.
נחום לא היה מסוגל להבין את בקשת הרבי. בעיניים מתחננות ביקש להישאר, אך הרבי עמד על שלו. באין ברירה הצליח נחום לקבל את הסכמת הרבי להישאר לפחות עד אחרי הדלקת הנר הראשון, ואכן המעמד מילא את ליבו עונג ואושר לאין שיעור. מיד לאחר מכן יצא בחזרה אל ביתו, כפקודת רבו.
בשובו לביתו חש ברע, והרופא שהוזעק אליו אִבחן כי מחלה קשה מקננת בו וכי נותרו לו ימי חיים אחדים בלבד. או-אז הבין נחום כי הרבי ציווהו לשוב לביתו כדי שמשפחתו תהיה לידו ברגעיו האחרונים.
בנר השמיני של חנוכה השיב נחום את נשמתו ליוצרה. לא עברו יומיים והוא בא אל בנו בחלום וסיפר, כי כאשר עלה למעלה שמע כרוז אומר "פנו דרך לבעל התשובה מבעלז", ומיד הכניסוהו לגן עדן.
"במקום שבעלי-תשובה עומדים"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
