שירה מתפרצת
יש שני סוגי שירה: שירה המעוררת את השמחה, ושירת המתפרצת מעצמה. שירת הים הייתה מהסוג השני של השירה. בעקבות האור הנעלה שהאיר לישראל התפרצה השירה מעצמה, וממילא שרו משה ובני ישראל.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
ישועת ה'
"אשירה לה'" (שמות טו,א). על הפסוק "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" נאמר במדרש שהקב"ה נושע כביכול עם ישראל. זהו שנאמר "אשירה לה'" – אני שר על הישועה של הקב"ה כביכול.
(אור תורה)
מצווה נאה
"זה א-לי ואנוֵהו" (שמות טו,ד). מכאן למדו חז"ל (שבת קלג): "התנאה לפניו במצוות". את המצוות צריך האדם לקיים בכוונה טהורה לשם שמים, בלי כל פנייה שהיא, ואז הן נאות. "התנאה לפניו במצוות" – דאג שהמצוות תהיינה נאות ומאירות.
(אור התורה)
הם הכירוהו
"זה א-לי ואנוֵהו, אלוקי אבי וארוממנהו" (שמות טו,ב). במסכת סוטה (יא) נאמר שבשעה שהקב"ה התגלה לבני ישראל בים סוף הכירו אותו תחילה הילדים שנולדו במצרים וגדלו שם באורח ניסי, והם אמרו "זה א-לי". קריאתם זו של הבנים השפיעה על הוריהם, שגם הם ענו ואמרו "אלוקי אבי וארוממנהו". כך יהיה גם בגאולה העתידה, ככתוב (מלאכי ג): "והשיב לב אבות על בנים" – על-ידי הבנים.
(הרבי מליובאוויטש)
כוח האמונה
"וירא ישראל...ויאמינו בה'" (שמות יד,לא). אף-על-פי שראו בעיניהם את הניסים בכל-זאת נצרכו גם לאמונה, כי גדולה האמונה מן הראייה. בכוחה של אמונה רואים יותר ממה שרואים בעיניים.
(חידושי הרי"ם)
מידת הקב"ה
"תשלח חרונך יאכלמו כקש" (שמות טו,ז). בשר ודם כשהוא כועס אין כעסו עושה מאומה, אבל הקב"ה כאשר "תשלח חרונך" מיד "יאכלמו כקש".
(הגר"א מווילנה)
נווה לשכינה
"זה א-לי ואנוֵהו" (שמות טו,ב). "ואנוהו" מלשון נווה ודירה. אעשה עצמי נווה ומדור לשכינה; אקדש ואטהר את עצמי עד שגופי יהיה ראוי להשראת השכינה.
(רבי מנחם מנדל מקוצק)
להשיג ביגיעה
אם אדם יכול לומר "זה א-לי" – שהשגתי את מדרגות התורה והיראה על-ידי עבודה ומאמץ, כי-אז "ואנוֵהו" – הדבר יפה ונאה. אבל אם זה "אלוקי אבי" – אם כל ייחוסך וגדולתך הם בהיותך בן או נכד של אדם גדול, "וארוממנהו" – אין זו אלא גאווה והתנשאות.
(רבי מאיר מפרמישלן) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
