מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג
שבת-קודש פרשת צו / זכור
י"ג באדר שני
בנוגע לחיוב שמיעת 'פרשת זכור', לדעה הנפוצה של הפוסקים העיקריים פרשת זכור היא מן התורה1. לכמה פוסקים, גם נשים חייבות בשמיעתה, וכפי שנהגו נשי ישראל [-בדורותינו] לבוא לבית-הכנסת לשמיעת פרשת זכור2.
רצוי לגלול את ספר-התורה השני, המיועד לקריאת פרשת זכור (הנמצאת בסוף פרשת תצא) לפני תפילת שחרית, כדי למנוע 'טרחא דציבורא'3.
שחרית: מוציאים שני ספרי-תורה. בראשון קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע. מניחים את הספר השני על הבימה (ונשאר על הבימה עד הקריאה בו)4, ואומרים חצי-קדיש. הגבהה וגלילה. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת תצא (דברים כה,יז-יט): "זכור..."5.
כתב כ"ק אדמו"ר: "בקריאת פרשת זכור (ופרשת תצא) – וכן בקריאת פורים (ופרשת בשלח): "זכר עמלק" בצירי או בסגול – יש בזה מנהגים שונים, ולא שמעתי הוראה בזה. לכאורה נכון לקרות שניהם, ובפרשת זכור (ופרשת תצא) להקדים 'זֵכֶר' ואחר-כך 'זֶכֶר', ובקריאת פורים (ופרשת בשלח) להקדים 'זֶכֶר' ואחר-כך 'זֵכֶר'"6.
כבר לפני כמה דורות כתבו גדולי ישראל שיש לבטל את ה'מנהג' – להכות את 'עמלק' בקריאה זו7.
הגבהה וגלילה לספר השני8.
אם יש רק ספר-תורה אחד, אין מגביהים אחר חצי קדיש אלא גוללים לפרשת זכור. ומגביהים וגוללים רק לאחר גמר המפטיר, אולם את החצי-קדיש אומרים תמיד אחרי הקריאה שלפני עליית המפטיר.
הפטרה: "כה אמר ה' צבאות, פקדתי..." (שמואל-א טו,ב-לה)9.
אם קרא את הפטרת השבוע או כל הפטרה אחרת, קורא אחריה הפטרת פרשת זכור 'כה אמר ה' צבאות, פקדתי', ואם נזכר אחר הברכות – קורא אותה בלא ברכה10.
אומרים 'אב הרחמים'11 (אם עדיין לפני חצות היום, בתל-אביב: 11:50).
במנחה אין אומרים 'צדקתך'12.
אין להביא את המגילה לבית-הכנסת בשבת מבעוד יום, אף במקום שיש בו עירוב, משום הכנה משבת לחול13, והחל מפלג המנחה אסור לטלטלה מדינא14.
יום ראשון,
י"ד באדר-שני – פורים
מוצאי שבת קודש: נשארים בבגדי שבת15. לפני שלוקחים את המגילה לבית-הכנסת יש לזכור לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"16.
אין (להבדיל ו)לאכול קודם קריאת המגילה17. אדם חלש מותר [להבדיל] ולטעום פירות וכדומה, ומיני מזונות עד כביצה, וחולה מותר אפילו לאכול סעודה ממש, אך יבקש מאדם אחר שיזכירנו לשמוע מגילה אחר-כך18.
אָבֵל (רח"ל) תוך 'שבעה' הולך לבית-הכנסת להתפלל ערבית19 ולשמוע קריאת המגילה20. אם אין בעל-קורא מובהק כמוהו, יקרא הוא את המגילה לפני הציבור וגם יברך21. ואין לו לראות מיני שמחה22. פורים נחשב כשבת לעניין אבלות, היינו שנחשב במניין שבעה, ונוהג רק אבלות שבצנעא. האבל נועל נעליו ואינו יושב על הקרקע23. לעניין משלוח-מנות ראה להלן.
תפילת ערבית. אין מפסיקים לפני שמונה-עשרה כדי להכריז 'ועל הניסים'24. מי ששכח לאומרו, ונזכר קודם שהזכיר "הא-ל ישועתנו...", יאמרנו במקום שנזכר, ויחזור ויאמר על הסדר "ועל כולם...". אך אם נזכר לאחר שאמר "הא-ל ישועתנו", יאמרנו במקום שנזכר ולא יחזור ל"ועל כולם"25. מי שנזכר אחר שאמר שם 'ה'' של החתימה - אינו חוזר, אך יאמרנו ב"אלוקי נצור"26.
לאחר שמונה-עשרה, אומרים קדיש-תתקבל27.
קריאת המגילה28.
מי שטרם נתן 'מחצית השקל' כנהוג, יתננה עתה לפני קריאת המגילה.
"במגילה שכתב אדמו"ר מהר"ש נ"ע: א) לא כל העמודים מתחילים בתיבת 'המלך'. ב) עשרת בני המן אינם בעמוד בפני עצמו29.
"אין מקום לשמיעת קריאת מגילה וכו' על-ידי [רמקול], טלפון ורדיו וכיוצא-בהם [=גם לא בשידור חי] – כי אין זה קול אדם כלל"30.
קריאת המגילה: הרבי היה שומע את המגילה מעומד31. בשעת הקריאה עומדים מימינו ומשמאלו של הבעל-קורא32. הבעל-קורא ו"גם השומעים את המגילה, כופלים אותה כאיגרת33, והכפילה היא לשלושה חלקים"34. הרבי היה מברך את הברכות לפניה ולאחריה עם הבעל-קורא, הן בלילה והן ביום35. הקפיד שהמגילה תישאר 'כאיגרת' עד סיום הקריאה36.
הבעל-קורא יכוון להוציא ידי-חובה את כל השומעים והם יכוונו לצאת. אסור להפסיק עד לאחר ברכת "הרב את ריבנו".
מי שלא הצליח לשמוע תיבה או פסוק, יקרא זאת מיד, וגם אם אינו יכול לעשות זאת מתוך מגילה כשרה – יקרא מיד בעצמו (עדיף מתוך חומש או מגילה מנוקדת, כדי שלא יטעה) עד מקום שהקורא אוחז בו, כדי שלא יצטרך לחפש קריאה אחרת כשרה החל מתיבה זו ואילך37.
"מכים 'המן' כמה פעמים במשך הקריאה, במקום שנזכר 'המן' בתואר כלשהו: 'האגגי', 'הרע' וכיוצא בזה"38.
בקריאת המגילה קוראים כשתי המסורות: "להרוג ולאבד / ולהרוג ולאבד" (ח,יא); "ואיש לא עמד בפניהם / ואיש לא עמד לפניהם" (ט,ב)39.
נוהגים לומר ארבעה פסוקים בקול רם: 'איש יהודי' (ב,א), 'ומרדכי יצא' (ח,טו), 'ליהודים' (ח,טז), 'כי מרדכי' (י,ג). והבעל-קורא חוזר וקורא אותם. עשרת בני המן צריך לקרוא בנשימה אחת, מהמילים 'חמש מאות איש' (ט,ו) עד לאחר תיבת 'עשרת' (ט,י). הציבור קורא אותם תחילה, והתינוקות מכין אז [ולא כשהבעל-קורא קורא אותם!] כמו בהזכרת המן40.
"מנענעים את המגילה באמירת 'האיגרת הזאת' (ט,כו) ו'איגרת הפורים הזאת השנית' (ט,כט)"41.
אחר הקריאה מברך "הרב את ריבנו". אסור להפסיק בדיבור עד שיסיים הש"ץ את הברכה.
"נוסח 'שושנת יעקב': 'ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים'"42.
אחר-כך43 כורכים הש"ץ והציבור את המגילה (וכן ביום). ואתה קדוש. הש"ץ אומר קדיש (יהא-שלמא). עלינו. קדיש-יתום. אל תירא. אך צדיקים.
הקורא מגילה לנשים (בלבד) – מברכות לעצמן (מעומד44). ואם לאו – יברך הקורא45.
הרמ"א פסק שאין לברך אחר קריאת המגילה אלא בציבור46 (אבל האדמו"ר (לבדו) מברך על קריאת המגילה גם ביחיד לפניה ולאחריה, הן בלילה והן ביום47).
הבדלה בבית – כרגיל.
"גם בלילה ישמח, וירבה קצת בסעודה"48, ויאמר 'ועל הניסים'49 בברכת-המזון.
השוכח 'ועל הניסים' בברכת המזון, ונזכר לאחר שאמר "ועל הכל ה' אלוקינו" יסיים "אנחנו מודים לך", יאמרנו שם, וכשיסיים "לשמך הגדול" ימשיך "ומברכים אותך...", וכן בהמשך. אם נזכר אחר שאמר "על הארץ הטובה אשר נתן לך", יאמרנו שם, ויחזור על הפסוק "ואכלת...", כדי שתהא "מעין חתימה סמוך לחתימה", שהיא ברכת הארץ, ואם כבר אמר "ה'" של החתימה – אינו חוזר, אך כשיגיע לפני "הרחמן הוא יזכנו"50, יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים51 כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי..."52.
שחרית:
בשעת הדחק, ניתן לקרוא את המגילה החל מעלות השחר.
בשמונה-עשרה – ועל הניסים. אין אומרים תחנון ו'א-ל ארך אפיים'. חצי קדיש3.
קוראים לשלושה עולים בפרשת בשלח "ויבוא עמלק" (שמות יז,ח-טז), שלושה פסוקים לכל אחד. 'זכר עמלק' – קוראים זֶכֶר ואחר כך זֵכֶר6. מי שלא שמע פרשת זכור יכוון בקריאה זו לצאת ידי חובת זכירת עמלק. מי שלא נתן עדיין לצדקה 'מחצית השקל' נותן זאת עכשיו53.
ברית מילה: רגילים למול לאחר קריאת המגילה54.
"גם שמיעת וקריאת המגילה – בתפילין דרש"י"55.
קוראים את המגילה בשלוש ברכות, כולל "שהחיינו"56, כמו אמש (עיין לעיל). בברכת שהחיינו יכוונו גם על מצוות משלוח-מנות ומתנות-לאביונים וסעודת פורים3.
לאחר קריאת המגילה מברכים 'הרב את ריבנו', ואומרים: 'שושנת יעקב'. 'אשרי'. 'ובא לציון'. קדיש שלם. ואחר-כך מחזירים את ספר-התורה להיכל57. ואומרים 'בית יעקב'58, עד גמירא.
שמחת פורים – חובתה לשמוח כל היום, ככתוב "ימי משתה ושמחה"59.
במשך יום הפורים היה הרבי משתדל לאכול 'אוזן המן' ממולא פרג, לקיים מנהג ישראל בזה60.
זמן קיום מצוות היום – עד השקיעה. ובדיעבד (קריאת המגילה בלא ברכה) עד צאת-הכוכבים61.
משלוח-מנות – חייב לשלוח שתי מנות מדברי-מאכל או משקאות לאדם אחד, איש לרעהו ואישה לרעותה62. אין שולחים מנות לאָבֵל (רח"ל) תוך שלושים, ולאָבֵל (רח"ל) על הוריו תוך שנים-עשר חודש63. האָבֵל עצמו, אפילו תוך שבעה, חייב במשלוח מנות, אך לא ישלח אלא מאכלים ולא מגדנות64.
מתנות-לאביונים – חייב לתת לשני עניים פרוטה לכל אחד, ואפילו איש לאישה רשאי. והמרבה לשלוח מנות לרעיו וצדקה לאביונים – משובח65, ומוטב להרבות במתנות לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, ודומה לשכינה שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים"66.
הרבי נהג לקיים 'משלוח מנות' לשלושה אנשים (מאכל ומשקה)67.
יש אומרים שמשלוח-מנות צריך להיות על-ידי שליח68.
מנהג ישראל לשתף גם את הקטנים בכל ענייני הפורים69 [וגם 'קטני קטנים' יכולים לתת 'מתנות לאביונים' לקופת צדקה70], ואדרבה – בעניינים מסוימים, כמו בהכאת המן ב'רעשנים' ובשאר דרכים, עיקר ה'רעש' נעשה על-ידי הקטנים, עם כל התמימות, החיות וההתלהבות האופייניות להם, וכן בנוגע למנהג "ללבוש פרצופים (=מסכות) בפורים" שנעשה בעיקר על-ידי הקטנים71.
כדאי לערוך 'כינוסי ילדים' ביום הפורים עצמו, ובאותו מעמד יקיימו הילדים 'משלוח מנות' ו'מתנות לאביונים'72.
בימי הפורים נהגו הקטנים והקטנות ללבוש 'עטרה', ותבוא עליהם ברכה73.
מי שלא שמע מגילה כל היום, יקראו עבורו גם אחר השקיעה, אך אפילו אם חלק מהמגילה יצא אחרי השקיעה, לא יברכו74.
משתה ושמחה:
תפילת מנחה מוקדמת, ואחר-כך הסעודה75. יש להתחיל את הסעודה ביום76 [ועל-כל-פנים יש לאכול כזית לפני השקיעה]. ואם נמשכה בלילה, מכיוון שהתחילו ביום, אומרים 'ועל הניסים' בברכת המזון77.
גם בני ירושלים צריכים להרבות היום קצת במשתה ושמחה78.
"טוב לעסוק מעט בתורה קודם הסעודה"79, רק מעט – כדי שלא יימשך בלימודו וישכח לקיים מצוות סעודת פורים80.
"שמחת פורים גדולה הרבה משמחת יום-טוב"81.
נוהגים לאכול 'קרעפכין' (=כיסונים ממולאים בבשר) בסעודת פורים82.
"בנוגע להתוועדויות במשך המעת-לעת דפורים, מתוך שמחה באופן ד'עד דלא ידע', אבל עם הגבלות כו', ובפרט בנוגע לתלמידים, ועל-דרך זה בנוגע לכל בני-ישראל, כמדובר כמה פעמים שצריך להיות על-פי ההגבלות דתורת החסידות, ואין צורך להאריך בזה, כיוון שהדברים ידועים ומפורסמים, וגם בדפוס"83.
הגזרה הידועה אודות ההגבלה בשתיית משקה – בתוקפה עומדת (לכאורה) גם בפורים84. אבל היו פעמים שכ"ק אדמו"ר ביקש בהתוועדות דפורים או דשבת-קודש שלאחריו85, שעל-כל-פנים אחד המסובים יקיים 'עד דלא ידע' כפשוטו ו'יוציא' בזה ידי חובה את כל הציבור86.
"יש להרעיש ולפרסם בכל מקום ומקום, הן בחוץ לארץ והן (ועל-אחת-כמה-וכמה) בארצנו הקדושה, על דבר ההשתדלות שכל ענייני הפורים יהיו באופן ד'ברוב עם הדרת מלך'... בנוגע ל'משתה ושמחה' – אף שכל אחד ואחד חוגג סעודת פורים בביתו, עם בני משפחתו... הרי יכולים להוסיף בשמחת פורים 'ברוב עם' לאחרי הסעודה בביתו עם בני משפחתו"87.
בבית-חיינו, לאחר הסעודה של כל אחד בביתו, מתוועדים שוב בלילה, מכיוון שגם ב'עד דלא ידע' יש דרגות זו למעלה מזו, ויש להתייגע כדי להגיע ל'לא ידע' באופן נעלה יותר88.
"פורים-תורה" איננו עניין של ליצנות ח"ו כטעות העולם, אלא שבמקום לדייק ולהתייגע על עומקם של דברים, מתעכבים על עניין שטחי יותר, עניין הקשור ומביא לידי הוספה בשמחה, אבל בכל אופן הרי זה עניין של "תורה", ככל ענייני התורה89.
בהתוועדות פורים, נהג הרבי לעשות מגבית עבור 'קופת רבינו'90.
לקראת סיום ההתוועדות נהג כ"ק אדמו"ר להזכיר אודות ההכנות למבצע פסח, כולל לדאוג למעות-חיטין, מזון ולבוש, כיוון שמיום הפורים עצמו מתחילים "שלושים יום לפני החג"91.
נוהגים לנגן 'האָפ קאָזאַק'92.
יום שני,
ט"ו באדר שני, שושן פורים
בירושלים עיה"ק הוא יום פורים, ונוהג כאמור אתמול בערי הפרזות.
בעיר חיפה קוראים את המגילה גם בט"ו, כי היא ספק מוקפת חומה93.
בערי הפרזות: אין אומרים תחנון ואסורים בהספד ובתענית. מרבים קצת במשתה ושמחה94.
בערי הפרזות (ומחר גם בירושלים) יש להוסיף היום בשמחה רבה מזו של יום הפורים עצמו; ביום ט"ז – שמחה גדולה יותר, וכן בכל יום ויום מימי החודש, עד שביום האחרון דחודש אדר צריכה להיות שמחה מופלגת ביותר95.
גם לאחר ימי הפורים שייך לעורר על 'מבצע פורים', מפני שתכליתם של ימי הפורים היא שההתעוררות של "קיימו מה שקיבלו כבר" תבוא לידי ביטוי גם אחר-כך, ואז מתחיל מבצע פורים האמיתי96. ופעם אמר הרבי סיבה אחרת, לסייע לאלה שנזקקו ללוות כדי שיוכלו לחוג את הפורים כהלכתו – לפרוע את חובותיהם, וגם זה חלק מ'מבצע פורים'97.
בימים שאחרי פורים השמחה גדולה יותר, בגלל שבהם ניתוסף גם עניין הגאולה "מסמך גאולה לגאולה", גאולת פורים לגאולת פסח98.
יום שישי,
י"ט באדר שני
בקריאת שמו"ת אומרים, לאחר סיום הפרשה, את שתי ההפטרות: דפרשת השבוע, שמיני: "ויוסף עוד דוד... וילך כל העם איש לביתו" (שמואל-ב ו,א-יט)99, ודפרשת פרה: "ויהי דבר ה'... אני ה' דיברתי ועשיתי" (יחזקאל לו,טז-לו) 99. למנהג רבותינו אומרים היום רק את ההפטרה דפרשת השבוע, ומחר לפני תפילת שחרית קוראים שוב שמו"ת מ'שביעי' עד גמירא, ואת ההפטרה דפרשת פרה.
________________________________
1) שו"ע אדמוה"ז סי' רפב סט"ז [הכוונה רק לעצם עניין הקריאה בציבור, אך פרטי הקריאה – בשבת זו דווקא וכו' הם מדרבנן, ראה סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 341 הע' 3 ובשוה"ג]. וראה בהנסמן באנציקלופדיה תלמודית כרך ב עמ' קסו, ערך 'ארבע פרשיות' הערה 59 – שיחת ש"פ זכור תשמ"א, הנחת הת' ס"א. וראה 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1188. תשמ"ט ח"ב עמ' 443.
2) משיחת פ' זכור תשמ"ג. לשונות שונים בשיחות הרבי וכו' בנדון הובאו ב'אוצר מנהגי חב"ד' [להלן: 'אוצר'] חודש אדר (נדפס יחד עם מגילת אסתר ו'שערי מגילה', הוצאת 'היכל מנחם', ירושלים תשס"ב), עמ' רמה.
אין לברך ברכת התורה על קריאתה לנשים בלבד (שו"ת מנחת-יצחק ח"ט סי' סח).
3) לוח דבר-בעתו (ע"פ הנפסק בשו"ע או"ח סי' קמד ס"ג שאין גוללין ס"ת בציבור, וע"ש בב"י ד"ה וכ' המרדכי).
4) שערי-אפרים שער י סי"ב.
5) לוח כולל-חב"ד.
6) ספר-המנהגים עמ' 72, והביאור באריכות בהערה שם.
לכאורה לקוראים בתורה במבטא הספרדי או במבטא הנהוג בארה"ק שאינם מבדילים כלל בין צירי לסגול, אין מקום לכל זה (ואין עניין לקרוא בכמה מבטאים או במבטא שונה משאר הקריאה, ראה בס' מקדש מלך ח"ד עמ' תב-ג).
7) הובאו בילקוט-יוסף ח"ה עמ' רנט. וראה המובא בעניין זה ב'התקשרות' גליון קט עמ' 18. ולכל הפחות, שיימנעו מלעשות זאת בשעת הקריאה עצמה.
8) רגילים שהאוחז את הס"ת הראשון אינו עומד להגבהת הס"ת השני (וכ"פ בשו"ת קנין-תורה ח"ה סי' טז. והעירני הרהמ"ח ס' אשי-ישראל, שלכאורה משמע כן בספר-חסידים סי' תתקל, מטעם עוסק במצווה פטור מן המצווה, וצ"ע הרי לכאורה יכול לקיים שתיהן [וי"ל שיש בזה משום מיעוט הכבוד לספר הראשון], וע"ש במקור חסד, עכ"ד).
9) ספר-המנהגים עמ' 33. לוח כולל-חב"ד.
10) לוח כולל-חב"ד, ש"פ מקץ.
11) היום-יום לש"פ זכור, אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ חי"ב עמ' קסד, וכן משמע מסתימת לשון רבינו בסידורו – קצות-השולחן סי' פג בבדי-השולחן סוף ס"ק יג. לוח כולל-חב"ד.
12) לוח כולל-חב"ד.
13) שם כתב להתיר אם יעיין בה קצת דרך לימוד, אבל מדברי הרבי לא משמע כן. וראה בהערה הבאה.
14) ראה דברי הרבי בנדון שמחמיר מדינא גם בעצם הטלטול החל מפלג המנחה (בשיחת ש"פ תצוה תשט"ז, בלתי מוגה, תורת מנחם חט"ז עמ' 114, שהחל מפלג המנחה כיוון שיש אז אפשרות לקרוא את המגילה ואסרו חז"ל לקוראה בשבת, אסור לטלטלה, ע"פ המג"א סי' תרצ"ב ס"ק ו וכפי שהבין בו החתם סופר או"ח ר"ס קצה, עיי"ש, ועיי"ש בפרמ"ג בא"א ובמחה"ש).
ובשיחה מוגהת בסה"ש תש"נ ח"א עמ' 351 הערה 130 לא מצא הרבי עצה להכין את המגילה לקריאה אלא להניחה במקום עראי במשך השבת כדי שתהיה מוכנה מייד לקריאה במוצש"ק, וברור שסובר כדעת הערוך השלחן סי' תרצ"ג סוס"ג שציין שם, שכתב "אך אפשר אם יעיין בה להבין בשבת עצמה ללומדה ולדורשה אפשר דמותר להביא, שהרי עושה זה בשביל שבת, שהרי מותר ללומדה בשבת, ומ"מ נזהרים שלא לבא לידי זה" וכ"מ בחיי אדם כלל קנה ס"י ובקיצור שו"ע סי' קמא סי"ז, שאסרו בצורה גורפת.
15) בדורות האחרונים נהגו רבותינו נשיאינו להישאר בבגדי שבת גם במוצאי-שבת (ראה 'קיצור הלכות משו"ע אדמוה"ז' מילואים עמ' נז, ובס' חקרי מנהגים ח"א עמ' קמב). בנוסף לזה, בפורים, גם כשחל בחול, נהגו בדורות קודמים בהרבה מקהילות חב"ד, ובדורנו בבית-חיינו, ובשנים האחרונות נתפשט המנהג בין חסידי חב"ד בכל מקום, ללבוש בגדי יום-טוב בפורים [אגב, הרמ"א בסי' תרצ"ה נקט "שבת ויו"ט" ועד"ז בס' המנהגים, ולכאורה הפי' שאין מדייקין שיהיו כבגדי יו"ט דווקא, המעולים משל שבת כמ"ש בסי' תקכ"ט]. וי"א שהרבי הורה כך באחת משיחותיו (למרות שמנהג זה בספר-המנהגים "לבוש משי כמו בשבת ויו"ט" הוא הראשון מ'מנהגי האדמו"ר' ש"אינם הוראה לרבים") - 'אוצר' עמ' רנד. 'התקשרות' גיליון לו עמ' 14, עיי"ש (במשנה-ברורה וכף-החיים שם הביאו שיש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכן משמע בספר-המנהגים שכתב זאת לפני נתינת מחצית השקל. ראה גם 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 439 הערה 58).
16) סי' רצט, בשו"ע אדמוה"ז סט"ז. ובנטעי-גבריאל הל' פורים פכ"ח ס"ז כתב "ומצווה לפרסם זה".
17) מלבד יחיד שחייב להישאר בביתו (או בכל מקום שאין ציבור), שיבדיל קודם – נטעי-גבריאל שם ס"ח, וש"נ. האשכנזים אינם נוהגים לברך "בורא מאורי האש" לפני קריאת המגילה, אלא בהבדלה כתמיד (ראה נטעי-גבריאל שם ובהערה).
18) רמ"א ומשנה-ברורה סו"ס תרצ"ב.
19) ראה הערות הגר"י פישר לס' פני-ברוך עמ' תסא. ולכאורה גם אם יוצא מביתו לפני הלילה כדי להגיע בזמן לתפילה ולמגילה בבית הכנסת, לא גרע מסליחות של ערב ראש-השנה (רמ"א סי' תקפ"א ס"א ומחה"ש שם).
20) רמ"א סי' תרצ"ו ס"ד.
21) גשר-החיים ח"א עמ' רסא, רסג. שם הוכיח שיברך גם 'שהחיינו', שלא כבחנוכה, כיוון שכאן הברכה גם בעד עצמו, עיי"ש. וכן דעת רוב האחרונים, נסמנו בילקוט-יוסף ח"ה עמ' רמד.
22) גשר-החיים שם ע"פ המג"א תרצ"ו ס"ק ב, ושלפי דעות אחרות רק ממעט בזה.
23) גשר-החיים ח"א עמ' רסא.
24) ונהגו לסמן זאת בטפיחה על השולחן, כמו ב'יעלה ויבוא' ו'טל ומטר'. ורצוי שאחד הגבאים יתחיל זאת בקול רם.
25) כדי לחוש לדעות שיש בזה משום הזכרת שם-שמים לבטלה, ו"להודות ולהלל לשמך הגדול" הוי "מעין חתימה סמוך לחתימה".
26) בט"ז סי' תרפ"ב ס"ק ג ובא"ר שם ס"ק ב כתבו, שכל שכן (מדין ברהמ"ז דלהלן) שמי ששכח זאת בתפילה, יאמר קודם "יהיו לרצון" האחרון: "יהי רצון מלפניך שתעשה לנו ניסים ונפלאות [ראה בהערה 28, שלפי סידור אדה"ז א"א "ונפלאות"] כמו שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו...".
27) סוף זמן קידוש לבנה לכתחילה, כל הלילה.
28) אף שעיקר מצוות קריאת המגילה היא ביום (ולכן הוזכר בגיליון הקודם בתחילתו, שהמזכים את הרבים יעדיפו את הקריאה ביום), הרי מי שיש לו אפשרות לשמוע מגילה בלילה חייב לקיים זאת, אף אם עי"ז מטיל בספק את האפשרות לקרוא ביום (ראה המובא שם בהערות).
29) ספר-המנהגים שם, וש"נ. וראה בירור בעניין מגילה זו במדור 'ניצוצי רבי' בגיליון זה, וכן ב'התקשרות', גיליון תתס"ז.
30) אגרות-קודש חלק כ"ג, אגרת ח'תתקכ, עמ' ד"ש.
31) 'אוצר' עמ' רנה (וכמדומה כך נפוץ בין אנ"ש. וראה כף החיים סי' תר"צ ס"ק ב).
32) 'אוצר' עמ' רנד.
33) שו"ע סי' תר"צ סעיף יז, וראה כף-החיים שם ס"ק קב. וכ' שם ס"ק קג מהפרמ"ג, שיש להיזהר שלא תהיה נגררת על גבי קרקע, ואף לא תלויה מעל השולחן.
34) ספר-המנהגים, וש"נ בעניין השומעים. 'אוצר' עמ' רנה. צריך חיפוש הטעם שלמנהגנו כופלים לג' חלקים דווקא (למנהג העולם מקפלים לחלקים רבים, יריעה ע"ג יריעה – לוח דבר-בעתו).
35) 'התקשרות' גיליון לו עמ' 14. וראה שו"ע אדמוה"ז סי' ריג ס"ז, וכף-החיים שם סוס"ק כב.
36) שם. וראה בכף-החיים שם ס"ק קב ובשו"ת מהרי"ל, מהדורת מכון-ירושלים, ס"ע נו. 'אוצר' עמ' רנה.
37) ראה שו"ע סי' תר"צ ס"ג-ו ונו"כ, משנה-ברורה שם ס"ק יט.
38) ספר-המנהגים שם, וש"נ. בדרך-כלל היה הרבי מכה ברגלו (הימנית או השמאלית) בכל 'המן', ובמקום שנזכר באיזה תואר היתה ההכאה מורגשת יותר ובמשך זמן רב יותר. לפעמים הכה יותר חזק ב'המן' שהקורא קוראו בטעם מודגש, או ב'המן בן המדתא' (ראה ב'אוצר' עמ' רנז, וב'התקשרות' בשנים קודמות).
הרבי הפגין הנאה וחייך בשעה שהילדים היו מרעישים ב'הכאת המן', וכמה פעמים דיבר בשיחותיו נגד הגבאים החוששים מ'בלבול' הילדים ומגבילים אותם, וכן נגד המכים 'בעל כרחם' בקול דממה דקה... ('אוצר' שם).
39) ספר-המנהגים שם, 'אוצר' עמ' רנח, וש"נ. הטעם לקריאת [גם] התיבות "ואיש לא עמד" - שלא כב"ולהרוג" ודלא כנהוג אצלנו בתיקון טעויות בכלל (ועצ"ע ע"ז משו"ע אדה"ז סי' סד ס"ב) - אולי הוא מפני ש"עמד בפניהם" מובנו "החזיק מעמד", ולא כ"עמד לפניהם" (="נלחם").
40) 'לוח כולל חב"ד', כף-החיים סי' תר"צ ס"ק צו מבן-איש-חי. וראה 'אוצר' שם.
41) ספר-המנהגים שם. (במג"א סי' תר"צ ס"ק יז מס' מטה-משה, ועוד – 'האגרת הזאת' בלבד).
42) ספר-המנהגים שם, וש"נ. וראה שלל הגירסאות המובאות ב'טור השלם'.
43) לוח כולל-חב"ד. כן משמעות לשון אדמוה"ז בסידורו שלא הביא עניין כריכת המגילה, כדעת סדר-היום, המג"א וסיעתם שאין קפידא מתי לכורכה, ומבאר זאת ע"פ נגלה וע"ד החסידות – משיחת פורים תשט"ז, מוגה ('שבח המועדים', ברוקלין תשנ"ג). ובהנחת השיחה (תורת-מנחם חט"ז) הדגיש הרבי שהציבור ינהג כך, וכן העתיק ב'אוצר' עמ' רסא, אבל בשיחה המוגהת לא הזכיר זאת, ומשמע שזה נוגע גם לש"ץ]. המסקנא – שעדיף להשאיר את המגילה פתוחה עד אחר ברכה אחרונה, שע"י זה ימשיכו ענייני המגילה להאיר בגילוי. [הרבי עצמו החל, בדרך-כלל, לגלול את המגילה עם סיום הקריאה, והמשיך בכך בשעת הברכה ('אוצר', עיי"ש), אבל כמובן זה אינו הוראה לרבים].
44) ע"פ שו"ע אדמוה"ז סי' ח ס"ג.
45) ברמ"א סי' תרפ"ט ס"ב, מג"א סי' תרצ"ב ס"ק ה ופרמ"ג בא"א שם ועוד, פסקו שיברכו "לשמוע מגילה", והפר"ח סי' תרפ"ט (ובליקוטים) חולק ע"ז וס"ל שחייבות גם בקריאה ויברכו כרגיל. י"א שהרבי היה קורא את המגילה לנשים בבית הרב, ובירכו לעצמן 'על מקרא מגילה'.
46) רמ"א סי' תרצ"ב סוס"א. ולדעת הב"י מסיק בכף-החיים סי' תר"צ ס"ק קכד שגם היחיד מברך. וכ' שכן פסקו הא"ר, מאמר-מרדכי ובן-איש-חי, וכ"פ גם הערוך-השלחן (תרצ"ב ס"ה, גם כ'מנהג העולם').
47) ספר-המנהגים.
48) רמ"א סי' תרצ"ה ס"א – כמובן, זאת בנוסף לסעודת 'מלווה מלכה', שהרבי נהג בה תמיד ליטול ידיו בסמיכות להבדלה. ולפעמים גם באם היה זה בשעה מאוחרת בלילה. בעת הסעודה אכל תבשיל ('לקט הליכות ומנהגי ש"ק' עמ' 65).
49) אבל לא 'מגדול', 'אוצר' עמ' רעז.
50) סידור יעב"ץ (בהוצאת אשכול ח"א עמ' תסה), שלחן שלמה וערוך השלחן סי' תרפ"ב ס"ג, וכ"כ בקצות השלחן סי' מז בבדי השלחן ס"ק יח כ'מנהג העולם'. (האמור בנושא זה בפנים כאן ובהערה 25, הוא ע"פ שו"ע אדה"ז סי' תקפ"ב ס"ו ובמ"מ וציונים שם, ודברי הגרא"ח נאה ב'יגדיל תורה' ירושלים ת"ו, גליון יז עמ' 20 ועמ' 38. ואף שבלוח כולל-חב"ד בחנוכה כתב ש"אם נזכר קודם שאמר 'ה'' של סיום הברכה חוזר ומתחיל ועל הניסים" ומשמע שאומר זאת כסדר, כנראה היתה זו 'משנה ראשונה').
51) כ"ה בסידור אדה"ז, דלא כשו"ע שלו סי' קפז סו"ס ח שהוסיף "ונפלאות" (וראה בקובץ 'הערות וביאורים', גיליון א'ל"ג עמ' 50).
52) רמ"א סי' תרפ"ב ס"א. ובראש-חודש (בחנוכה), יקדים לזה 'הרחמן הוא יחדש' משום דתדיר קודם - יד אפרים, משנ"ב וכה"ח שם.
53) לוח כולל-חב"ד (וצ"ב אם נכתב כך בשנים שהרבי הגיה את הלוח, וכן אם אכן כל מה שהרבי לא מחק שם, נקרא 'מוגה', כמו בנושא שבהערה הבאה). לדעת המג"א סי' תרצ"ד זהו זמן נתינתה לכתחילה.
54) כן נהג תמיד המוהל הרה"ח ר' יעקב-יוסף רסקין ע"ה ('התקשרות' גיליון מ עמ' 18), כדעת תה"ד סי' רסו, ב"י בבדק-הבית יו"ד סו"ס רס"ב, שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רנא, הפר"ח והגר"א סו"ס תרצ"ג והפרמ"ג סו"ס תרפ"ז, מנהג פרנקפורט שהובא בהגהה במהרי"ל דלהלן, ומנהג הספרדים כמובא בכף-החיים סי' תרצ"ג ס"ק ל.
בלוח כולל-חב"ד כתב למול לפני קריאת המגילה, ע"פ הרמ"א שם ממהרי"ל, וכן מנהג העולם האשכנזים כמ"ש המשנ"ב סו"ס תרפ"ז מהח"א. וראה מהרי"ל עמ' תכו, וש"נ. אוצר-הברית ח"א עמ' רעח.
55) ספר-המנהגים.
56) ספר-המנהגים שם, 'אוצר' עמ' רסח, וש"נ.
57) בסידורי תהילת ה' נדפס (ואינו מאדמוה"ז): "ומחזירין הספר-תורה וקוראין המגילה". אך משנת תשל"ח ואילך נוספה שם בשולי הגיליון הערה (שהיתה לעיני הרבי) שמנהגנו כנ"ל. בס' שער-הכולל פי"א אות כב ס"ה ובס' חקרי-מנהגים עמ' רכג נתבאר טעם ומקור מנהגנו, עיי"ש. וראה 'אוצר' עמ' רסז. מנהג-ישראל-תורה סו"ס תרצ"ג.
58) שער-הכולל שם אות כג.
59) 'שערי-המועדים - פורים' עמ' קמה.
60) 'התקשרות' שם.
61) שו"ע סי' תרפ"ז ס"א ונו"כ.
62) שו"ע ורמ"א סי' תרצ"ה ס"ד.
אודות משלוח מנות, ראה שיחות-קודש תשל"ו ח"א עמ' 565 ששיעורן לכתחילה כזית בכל מנה, ועכ"פ כזית יחד. ולכתחילה שוויין ביחד ב' פרוטות לפחות. ומציין לצפנת-פענח על הרמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו, עיי"ש.
63) כדעת הרמ"א סי' תרצ"ו ס"ו. כן הורה הרבי לפרסם שלא ישלחו לו, בשנת האבלות על אמו (תשכ"ה) – נטעי-גבריאל הל' אבילות ח"ב פל"ה הע' יט (מהרה"ח רי"ל שי' גרונר, ודלא כמ"ש בס' שבח-המועדים (תשנ"ג) פי"ד ס"ג). וכן על שאר קרובים תוך ל' – הוראת הרבי בשנת האבלות על הרבנית (תשמ"ח) – שם בשו"ת שבסוף הספר סי' ב.
64) שו"ע ומ"א סי' תרצ"ו ס"ב, מספר-חסידים סי' תשי"ג ומהרי"ל הלכות פורים (מהדורת מכון ירושלים עמ' תלב). גשר-החיים ח"א עמ' רכח. רסא.
65) לוח כולל-חב"ד, משו"ע סי' תרצ"ד ורמ"א סו"ס תרצ"ה.
66) ישעיהו נז,טו. רמב"ם פ"ב מהל' מגילה הי"ז.
67) ספר-המנהגים שם. הרבי היה נוהג לשלוח בכל שנה לכהן, לוי וישראל קבועים. המשלוח הכיל: אוזן-המן ממולא פרג, פרי ובקבוק יי"ש - הרה"ח רי"ל גרונר, 'התקשרות' שם.
68) ראה שדי-חמד 'אסיפת דינים – מערכת פורים' סוס"ו, מובא בלקוטי-שיחות כרך ל"ג עמ' 118 ועוד, וכן באחרונים. אך א"צ כדין שליחות ממש, וכמובא בסה"ש תשמ"ח ח"א עמ' 302 ולהלן, שמנהג ישראל לשלוח מנות ע"י התינוקות. וראה גם 'אוצר' עמ' עדר.
69) וכן שולחים על ידם משלוח מנות, ספר-השיחות תשמ"ח ח"א שם. ובמיוחד מתנות-לאביונים, ראה בס' קדושת-לוי, קדושה שנייה.
70) 'התוועדויות' תשמ"ז ח"ב עמ' 561.
71) כמובא בשו"ע, רמ"א או"ח סו"ס תרצ"ו, שבשביל מנהג זה התירו כמה עניינים – 'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1239, ועוד. ע"ד הצגות לבנות בפורים – ראה היכל-מנחם כרך ב עמ' קמה.
בלקוטי-שיחות כרך ל"א עמ' 279 עורר הרבי על כך שאין מהראוי לשחק את תפקיד 'המן', ובוודאי שלא בהתלהבות.
72) שיחת ש"פ תרומה, ו' אדר תש"מ.
73) 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ב עמ' 484.
74) ראה נטעי גבריאל ס"פ לא, וש"נ. וצ"ע מדברי הגמ' (מגילה כ,ב) לעניין מצוות שזמנן ביום (כולל מקרא מגילה): "הא קיי"ל דעד צה"כ לאו לילה הוא", ואדה"ז הביא זאת להלכה ללא הסתייגות לעניין הלל (סי' תפח ס"ג), תקיעת שופר (סי' תקפ"ח ס"א, והמשנ"ב שם ס"ק א הסתייג – בלא ברכה), ונ"כ (סי' תרכ"ג ס"ח, המשנ"ב שם בשעה"צ ס"ק יא הסתייג – שלא לקיימה כלל). והמשנ"ב סי' תרפ"ז ס"ק ב הסתייג לעניין מגילה, וכן הסתייגו המג"א והאחרונים שהובאו במשנ"ב סי' תרנ"ב ס"ק ב לגבי לולב. וה' יאיר עינינו.
75) ספר-המנהגים שם, ולוח כולל-חב"ד, משו"ע או"ח תרצ"ה ס"ב בהג"ה.
בספר-המנהגים שם הביא סתירה בדעת אדמוה"ז אם יש חיוב לאכול פת בפורים, עיי"ש.
76) הרמ"א שם כ' שרוב הסעודה צ"ל ביום, אבל אצל רבותינו הסעודה רק התחילה ביום, ועיקר ההתוועדות היה בליל ט"ו – שיחת פורים תשי"ט, תורת מנחם חכ"ה עמ' 138.
77) לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע אדמוה"ז סי' קפח סעיף יז.
78) רמ"א שם. וראה הערת הגהמ"ח שו"ת מנחת-יצחק ע"ז בלוח דבר בעתו.
79) רמ"א שם.
80) 'שערי-המועדים - פורים' סי' י.
81) תורה-אור צח,א. ספר-המנהגים שם ובעמ' 38, וש"נ. ועד"ז באג"ק ח"כ עמ' קסז.
ב'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 454, 391, תש"נ ח"א עמ' 135 ובכ"מ איתא שאין בפורים את ה'שוטרים' שצ"ל ביו"ט כדי למנוע היפך הקדושה כנפסק ברמב"ם וטושו"ע, כיוון שישנה ההבטחה שבוודאי לא יהיה מזה עניין בלתי-רצוי. מאידך, ב'התוועדויות' תשד"מ ח"ב עמ' 1180 מזרז לשלול לגמרי בפורים ענייני ד' כתות שאינן מקבלין פני שכינה, שסימנן חשמ"ל [חנפים, שקרנים, מספרי-לשון-הרע, לצים]
82) ראה ספר-המנהגים עמ' 58 בהערה, 'אוצר' עמ' רעז.
83) 'התוועדויות' תש"נ ח"ב עמ' 372. אמנם היו פעמים שהורה הרבי לקיים 'עד-דלא-ידע' כפשוטו [אך ביחס לבחורים היתה הסתייגות מכך גם לפני ה'גזירה', ראה 'התוועדויות' תשי"ב ח"ב עמ' 45, וכמובן לאחריה גם כשהורה כנ"ל, כגון בפורים תשל"א] וה'גזירה' הידועה להגבלה ב'משקה' נדחתה על-ידו לאותה שעה. וכנראה לזה הכוונה בשיחת ש"פ שמיני תשמ"א (הקטע השייך לזה נעתק גם בס' 'אשכילה בדרך תמים' עמ' 181). וראה 'אוצר' עמ' רצ, ובכרך אלול-תשרי עמ' שסט-שע בקשר לשמחת-תורה.
84) כמפורש בכ"מ, ומהם במענה ב'יחידות' שנדפס בס' היכל-מנחם כרך ג עמ' רנח. מאידך, ראה המובא במדור 'ניצוצי רבי' שבגיליון רנא.
85) כגון 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1478.
86) ראה 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 975, והסבר בעמ' 980.
87) ספר השיחות תשמ"ט כרך א, עמ' 335.
88) 'התועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1420 ואילך. בספר-השיחות תש"נ ח"א עמ' 351 הציע הרבי לערוך ג' התוועדויות בקשר לימי הפורים, כדי שיהיו באופן של 'חזקה', עיי"ש.
89) 'התוועדויות' תשמ"ה שם עמ' 1426.
90) ספר-המנהגים שם, וראה ב'אוצר' עמ' רעט-רפג.
91) שו"ע אדמוה"ז סי' תכט ס"א. ראה 'התוועדויות' תשמ"ב ח"ב עמ' 977, תשד"מ ח"ב עמ' 1280, תשמ"ח ח"ב עמ' 303, תנש"א ח"ב עמ' 339 ועמ' 399, ועוד.
92) ספר-הניגונים, ניגון כד – שיחת פורים תשל"ב. לפעמים נזכר פורים בין הזמנים שבהם ניגנו את ניגון 'ארבע הבבות' של אדמוה"ז (שם, ניגון א). הרבי ציווה בקביעות לנגנו לקראת סיום התוועדויות הפורים, ואחריו 'ניע זשוריצי'. פעמים שציווה לנגן גם 'קול ביער' (שם, ניגון כג) - 'אוצר' עמ' רצב-ג.
93) לקוטי-שיחות כרך כ"ט עמ' 423. דין ספק אמרו בגמרא (מגילה ה,ב. ב"י ומשנ"ב סי' תרפ"ח) בטבריה. ובפסקי תשובות שם ס"ק ז הביא גם את: חברון, צפת, שכם, חיפה, עכו, גוש חלב, יפו, לוד, רמלה, עזה, יריחו ובית שאן. וראה באג"ק ח"ט עמ' סו: "בענין שושן פורים. הנה בכמה מקומות באה"ק ת"ו חל דין זה גם עתה, ולא רק בירושלים".
94) לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע סי' תרצ"ו ס"ג, רמ"א סי' תרצ"ה ס"ב. אך בסיום התוועדות פורים תשכ"ז (תורת מנחם חלק מ"ט ע' 237) איתא, שכיוון שצ"ל לפנים משורת הדין, צריך שתהיה הרבה שמחה, עיי"ש.
95) לקוטי-שיחות כרך ג עמ' 1274. ומבאר: אף שבנוגע לקריאת המגילה אמרו שאינה נקראת אלא עד ט"ו בחודש, אבל הציווי "מרבין בשמחה" נוגע לכל ימי החודש, וכלשון חז"ל "משנכנס אדר", וכמו שנאמר: "והחודש אשר נהפך להם". ואם כן... כאשר השמחה היא באותה המידה שבימים הקודמים, בלי הוספה וריבוי, אינה שלימות השמחה, כיוון שנתיישנה (שלכן לברכת חתנים צריך בכל פעם 'פנים חדשות').
96) 'אוצר' עמ' רפו, מסיום שיחות פורים תשד"מ ותשמ"ה, ומשיחת ש"פ פרה תשמ"ה.
97) שם, משיחת פורים תשמ"ו.
98) שיחת ש"פ פרה תשל"א.
99) ספר המנהגים עמ' 33. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
