אם תכיר מדינת ישראל ב'גיורי'-סרק שונים ומשונים, יאבד הרישום את כל משמעותו. כל מי שהזהות היהודית יקרה לו, לא יוכל להתייחס באמון לרישומי המדינה

זה עשרות שנים שאלת 'מיהו יהודי' אינה יורדת מעל סדר-היום הציבורי. הפרצה שהושארה במתכוון בחוק השבות, ושהייתה נראית בשעתו כחור קטן בסכר, מתרחבת עם השנים ויוצרת שיטפון שמאיים למוטט את הסכר כולו. החלטת בג"ץ השבוע שוברת קטע נוסף בחומת ההפרדה בין ישראל לעמים ועוד מעט כבר לא תהיה שום משמעות לחוק השבות ולמרשם האוכלוסין, מכיוון שעוד ועוד גויים גמורים יירשמו כיהודים.

למרבה הצער, מתכונת השיח הציבורי בארץ אינה בנויה לדיון לעומקם של דברים, והוא נסוב על קלישאות כמו 'שוויון זרמים ביהדות' ומעמד הרבנות, בשעה שיש כאן שאלה מהותית ביותר, אולי המהותית והיסודית מכל סבך השאלות של עצם קיומנו כעם – מיהו בעצם העם היהודי.

על סף ספרי-יוחסין

מדוע החליטו מייסדי המדינה כי נישואין וגירושין, כמו גיורים, ייעשו רק על-פי ההלכה? וכי הדבר נבע אך ורק משיקולים קואליציוניים? לחלוטין לא. באותם ימים הייתה מפא"י יכולה להסתדר היטב גם ללא הדתיים. אבל מייסדי המדינה הבינו שזו הדרך היחידה לשמר את אחדות העם. מתכונת זו מבטיחה כי הנישואין והגירושין מקובלים על כל העם, וגם הגיורים מקובלים על הציבור היהודי כולו. אין איש צריך לנהל ספרי-יוחסין ולפשפש בטיב נישואיו וגירושיו וגיוריו של רעהו. בדרך זו נשמרת הרקמה הבסיסית של האחדות היהודית.

ברגע ששוברים מסגרות אלו - יוצרים קרע שאין לאחותו. יש בתוכנו מי שלצערנו הזהות היהודית נתפסת בעיניהם כרישום פורמלי של משרד-הפנים. להם אולי אין הדבר לא מעלה ולא מוריד, אבל ברוך-השם ליהודים רבים הזהות היהודית יקרה מאוד. חשוב להם מאוד שבנם או בתם יינשאו ליהודים. חשוב להם גם-כן שהנישואין והגירושין יהיו כדת משה וישראל.

אם מדינת ישראל תכיר ב'גיורי'-סרק שונים ומשונים, יאבד הרישום את כל משמעותו. כל מי שהזהות היהודית יקרה לו, לא יוכל להתייחס באמון לרישומי המדינה. יקומו ארגונים שינהלו ספרי-יוחסין משל עצמם, ולא צריך הרבה דמיון כדי לצפות את משמעותה החמורה של התפתחות כזאת ואת הקרע שייווצר בתוך העם היהודי.

הדיבורים על 'פלורליזם' ועל 'זרמים' ביהדות אין להם שום שייכות לעניין. מספר החברים בתנועה הקיבוצית גדול לאין-ערוך ממספר הרפורמים והקונסרבטיבים בארץ, ואין איש מעלה על דעתו לתת להם זכות לגייר. אין בכך כדי לפגוע במעמדם או להופכם ליהודים סוג ב. מה בכלל הקשר בין יהדותו של אדם, מעמדו וכבודו לבין רשות לגייר?

לא לערער את היסודות

הגיור היה מאז ומעולם מושג הלכתי. הדרך האחת והיחידה שבאמצעותה קיבל העם היהודי לתוכו גרים, בכל הדורות, הייתה בגיור על-פי ההלכה. מדינת ישראל השכילה בעבר שלא לשבור את היסוד הזה ושלא לערער את עצם תפיסת הזהות היהודית, ממש כשם שהשכילה לקבוע שנישואין וגירושין ייעשו על-פי ההלכה, כדי לשמר את אחדות העם ולמנוע תוהו-ובוהו ובעיות קשות של ממזרות וכדומה.

כל מי שאינו מקבל את סמכות ההלכה אינו יכול לעסוק בגיור. אין זה משנה איזו כיפה הוא חובש ומה השתייכותו החברתית, השאלה היא אחת ויחידה - אם הוא מקבל את סמכותה של ההלכה. מכיוון שהרפורמים והקונסרבטיבים שוללים את סמכות ההלכה, ברור שאין להם שום יכולת לעסוק בגיור, ו'גיוריהם' אינם אלא פיקצייה והונאת המבקשים להתגייר, שנשארים למעשה גויים גמורים כשהיו.

לא-אחת, בשעת מחלוקת, אנו נוהגים לומר: "רגע, הלוא כולנו יהודים". אם חס-ושלום יוכל כל אחד ואחד 'לגייר' כאוות-נפשו, יהיו שישיבו להצהרה הנ"ל: "לא נכון, לא כולנו יהודים". חבל שזה יקרה.