עשו כל אשר ביכולתכם!
...על-פי האמור לעיל על-דבר הדגשת עניין הגאולה (במיוחד) בזמן זה – מתעוררת תמיהה הכי גדולה:
הייתכן שמבלי הבט על כל העניינים – עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?!... דבר שאינו מובן כלל וכלל!
[...] מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בני-ישראל ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה לא הועיל, והראיה, שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בענייני עבודת ה'.
הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור העניין אליכם: עשו כל אשר ביכולתם – עניינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון – להביא את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!
ויהי-רצון שסוף-כל-סוף יימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובוודאי יפעלו אצל הקב"ה – כמו שכתוב "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" – להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.
(משיחת ליל כ"ח בניסן ה'תנש"א. ספר-השיחות תנש"א, כרך ב, עמ' 474)
"ויזעקו – וידע אלוקים"
יציאת מצרים באה לאחר שבני-ישראל זעקו וביקשו להיגאל, כפי שמספרת התורה (שמות ב,כג-כה): "ויהי בימים הרבים ההם . . וייאנחו בני-ישראל מן העבודה ויזעקו . . וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור אלוקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, וירא אלוקים את בני-ישראל וידע אלוקים".
הווי אומר: בני-ישראל צריכים לצעוק אל הקב"ה על אריכות הגלות, ולהתחנן לפניו שיוציאם מן הגלות, באומרם שכבר סיימו את עבודתם ("מן העבודה"), ומכיוון שכן – מדוע מעכבים אותם בגלות? וצעקה וזעקה זו תביא ל"וידע אלוקים", והקב"ה אכן ישלח לנו גואל צדק בקרוב.
(משיחת שבת-קודש פרשת שמות תשמ"ג. התוועדויות תשמ"ג כרך ב, עמ' 803)
משיח עכשיו
המטרה והמשימה המיוחדת של דורנו היא – להביא את המשיח תיכף ומיד, "אנו רוצים משיח עכשיו".
ואין בדבר משום חידוש, שכן כל יהודי מתפלל ומבקש בתפילת שמונה-עשרה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח . . כי לישועתך קווינו כל היום" (במשך כל היום). וכאשר מגיע זמן תפילת מנחה, ומשיח עדיין לא הגיע, אומרים זאת שוב; ואם הגאולה מתעכבת חלילה עד לערב, חוזרים על תפילה זו בתפילת ערבית!
(ליקוטי-שיחות כרך כ עמ' 458)
עד מתי?
כל זמן שבני-ישראל נמצאים עדיין בגלות, במצב של "בנים שגלו מעל שולחן אביהם" (ברכות ג,א), הם זועקים: "עד מתי"!.
וכפי שמקונן נעים זמירות ישראל (תהילים פד,ד): "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה". ציפור, ברייה קטנה, משגיח הקב"ה בהשגחה פרטית שתמצא בית, וגם ציפור דרור, שדרכה לעוף תמיד ממקום למקום ואין לה בית קבוע, יש לה לפחות "קן". ואילו בנו יחידו של מלך-מלכי-המלכים הקב"ה, אין לו לא בית ולא קן, לא דירת קבע ואף לא דירת עראי, אלא הוא נע ונד ומיטלטל בגלות.
ופורצת אפוא השאלה והזעקה: "עד מתי?".
(משיחת שבת-קודש פרשת תשא תשמ"ז. התוועדויות תשמ"ז כרך ב, עמ' 686)
תפקיד דורנו
במשך כל הדורות של נשיאי חב"ד, וגם בהתחלת נשיאותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, היתה עיקר ההדגשה על הפצת המעיינות, ולא כל-כך על הבאת המשיח (אף שבכללות היה ידוע שפעילות זו מביאה את הגאולה, כמענה הידוע של מלך המשיח לבעש"ט); מה-שאין-כן מאז ההכרזה המפורסמת "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" – ההדגשה היא על הבאת הגאולה. ועד שכל פעולה חדורה בכוונה – להביא את הגאולה, מתוך ידיעה שזהו תפקידו המיוחד של דורנו זה.
(ספר-השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 628)
כאייל תערוג
הבקשה והזעקה על היציאה מהגלות אל הגאולה – אינה "חידוש של ליובאוויטש", שכן האמונה בביאת המשיח והציפייה לבואו – מעיקרי האמונה הן. כמו כן, כל יהודי מבקש "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח . . כי לישועתך קיווינו כל היום", "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
גם נעים זמירות ישראל, בשם כל אחד ואחד מישראל, מבטא ומדגיש את גודל צערם של ישראל על הגלות והציפייה והגעגועים לגאולה (במזמור מב בתהילים): "כאייל תערוג על אפיקי מים" – לא רק שרוצים "משיח עכשיו", רצון סתם, אלא "צמאה נפשי", בדוגמת מי שאין לו מים משך זמן, שצמא ומשתוקק ביותר למים כדי להשיב את נפשו (ראה מפרשים על הפסוק). היינו שהכוסף והצימאון לגאולה הוא דבר הנוגע לחייו ממש.
(משיחת חג השבועות תשמ"ה. התוועדויות תשמ"ה כרך ד, 2211)
בקשה שהיא סיוע
יהודי צריך לרצות ולבקש את הגאולה, ובקשה זו עצמה (וההתבוננות בנושא הגאולה) נותנת לו סיוע ועידוד רב בעבודת הבורא. כשאומרים ליהודי ש"הנה הנה משיח בא", או "אנו רוצים משיח עכשיו" – הרי זה פועל זירוז והוספה בעבודת ה', וזהירות יתירה יותר שלא יהיה בידו שום דבר שיעכב ח"ו את ביאת המשיח.
(ליקוטי-שיחות כרך כ, עמ' 234)
דבר והיפוכו
מבואר בחסידות, שבביאת המשיח יודו בני-ישראל להקב"ה על הגלות, משום שאז יראו את גודל העילוי שנוצר על-ידי הירידה לגלות, ככתוב "אודך ה' כי אנפת בי" (ישעיה יב,א).
אלא שאסור שידיעה זו תפגע חלילה ברצון ותשוקה לצאת מהגלות. לצד ידיעה זו, יש לזעוק – ובאמת – "כי לישועתך קיווינו כל היום", היינו שמחכים ומקווים לביאת המשיח כל רגע ורגע שביום. תובעים מיהודי דבר והיפוכו: מצד אחד עליו להאמין שיש עניין טוב בגלות, וביחד עם זה עליו לזעוק בכל לבו שברצונו לצאת מהגלות.
(משיחת ליל הושענא-רבה תשד"מ. התוועדויות תשד"מ כרך א, עמ' 290)
טוב לו בגלות...
יש השואלים: מדוע עלי "להרעיש" ולזעוק על היציאה מהגלות? והרי בחסדי ה' הנני נמצא במלכות של חסד, ואני לומד תורה ומקיים מצוות מתוך מנוחה.
כשאומרים ליהודי זה, שהגיע הזמן לשכוח מהגלות, לארוז את החפצים ולהתכונן לעלות על ענני שמיא ולטוס לארץ-ישראל – הוא נאנח לשמוע בשורה זו, שכן מה לו להיטלטל ממקומו כשטוב לו כאן, בגלות...
(משיחת לילות חג הפסח תשמ"ח. התוועדויות תשמ"ח כרך ג, עמ' 116)
חסר מעשה אחד
נמצאים אנו ברגעים האחרונים לפני ביאת המשיח, והעובדה שעדיין לא בא אינה, חלילה, משום שהוא מחוסר זמן, אלא מפני שעדיין חסר מעשה אחד שיכריע את כל העולם לכף זכות ויביא את הגאולה.
הכרח השעה מחייב אפוא, שכל יהודי, מקטן ועד גדול, "יחשוב" אודות הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו, ויפעל להביא את הגאולה, הן בעצמו והן שישפיע על זולתו.
(משיחת ט"ו אדר תשמ"ז. התוועדויות תשמ"ג כרך ב, עמ' 651)
התורה עצמה מעידה
יש הסבורים, שהואיל והם עוסקים בתורה, לא צריך להיות איכפת להם להישאר בגלות, שהרי העיקר הוא, שיש ביכולתם לעסוק בתורה.
מובן שדבר זה מושלל לחלוטין, שהרי התורה עצמה מעידה, שבזמן הגלות הרי זה "בנים שגלו מעל שולחן אביהם", וכיצד יכול יהודי לומר שלא איכפת לו מזה?
ואפילו בנוגע ללימוד התורה גופא – ידועים דברי רז"ל (מגילה יב,ב): "מיום שחרב בית-המקדש וגלינו מארצנו, ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעים לדון כו'".
זאת ועוד: הרמב"ם פוסק, ש"נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח". כלומר, אפילו נביאים וחכמים אמיתיים, שיודעים את התורה, אינם מסתפקים בלימוד התורה עכשיו, אלא מתאווים ומצפים לביאת המשיח, שדווקא אז יוכלו לעסוק בתורה כהוגן.
(משיחת שבת-קודש פרשת וירא תשמ"ג. התוועדויות תשמ"ג כרך א, עמ' 462)
ככלות הכל נשאלת השאלה...
אילו היו צדיקי הדור מחליטים להביא את הגאולה – ודאי היו יכולים לפעול זאת, שהרי "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" (ראה תענית כג,א). אלא מאי – כל זמן שרצונו של הקב"ה הוא שבני-ישראל יהיו בגלות, הם שומעים בקולו של הקב"ה... זוהי מסירות נפש הכי גדולה, שכן, מדובר בצורך עיקרי, נפשי ופנימי, ואף-על-פי-כן נמנעים מלגזור מפני רצונו של הקב"ה. אבל ככלות הכל נשאלת השאלה: "עד מתי?!".
(משיחת שבת-קודש פרשת פינחס תשד"מ. התוועדויות תשמ"ב כרך ד, עמ' 2209)
אין בן-דוד בא אלא בהיסח-הדעת
אמרו חז"ל (סנהדרין צז,א), שאין משיח בא אלא בהיסח-הדעת. על-פי-זה אין מקום, לכאורה, להתעוררות ותעמולה בעניין הציפייה לגאולה.
אך אין הכוונה שלא צריך לחשוב ולחכות ח"ו לגאולה, כדי שתבוא בהיסח הדעת; הרי עיקר גדול באמונת ישראל הוא "אחכה לו בכל יום שיבוא". הכוונה היא, שמבלי הבט על כך שהדעת והשכל הגלוי אינם רואים מקום לזה, מאמין יהודי בתוקף האמונה שלמעלה מטעם ודעת. זוהי העבודה של "היסח-הדעת".
(ליקוטי-שיחות כרך י עמ' 172) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
