וירא את ישראל שכן לשבטיו (כד,ב)

ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה, אמר ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה (ב"ב פ)

מפרש הרב המגיד ממזריטש:

"פתחי אוהליהם" - היינו מוצא פיהם (כמו "שמור פתחי פיך").

כאשר תלמידי חכמים מנגחים זה לזה בדברי תורה, וכוונתם "זה כנגד זה", לסתור את דברי חבריהם ולהוכיח את צדקת דבריהם הם - אוי להם ואוי לנשמתם; אך אם כוונתם היא אך ורק לשם שמים, להגדיל תורה ולהאדירה, אזי "ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה".

(אור-תורה במדבר עמ' מט)

מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל (כד,ה)

"יעקב", מלשון "עקב", רומז לבעל-עסק, ואילו "ישראל", "לי ראש", רומז ליושב אוהל, שתורתו אומנתו.

לכן נאמר אצל יעקב "אוהליך" ואצל ישראל "משכנותיך", שכן כאשר בעל-עסק קובע עיתים לתורה, הוא "דירת עראי" בלבד - "אוהל"; ואילו תורתו של יושב אוהל היא "דירת קבע" - "משכן".

(ליקוטי-תורה במדבר עמ' עד)

* * *

מוסיף על כך כ"ק אדמו"ר הריי"צ:

בזמן הגלות, שכללות העבודה היא מתוך מסירות-נפש והתגברות על ניסיונות, שווים "אוהלי יעקב" במעלתם ובחשיבותם ל"משכנות ישראל". זהו שרמז הכתוב:

"מה" - כשהעבודה היא בבחינת "מה" וביטול, דהיינו מתוך מסירות-נפש, אזי "טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" - טובים אוהלי יעקב כמשכנות ישראל.

(ספר המאמרים קונטרסים א, עמ' נ)

וירם מאגג מלכו (כד,ז)

כל מלכי עמלק נקראין אגג (רשב"ם)

"אגג", מלשון "גג", מורה על הגבהה והתנשאות. לכן נקראו כל מלכי עמלק בשם זה, שכן קליפת עמלק היא גסות הרוח וגאווה - יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו.

(ליקוטי לוי-יצחק - אגרות עמ' רצה)

כרע שכב כארי (כד,ט)

"כרע שכב" - גם כשיהודי "ישן" בתרדמת הגלות, "כארי" - ליבו ער להקב"ה ולתורתו.

(אור-התורה במדבר עמ' א'מח)