מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג
בגד חדש בימי הספירה
נשאלה שאלה (בעקבות פינת ההלכה 958): בספר פסקי תשובות (סי' תצג אות ג) מביא דעות שגם המקילין בשהחיינו בפרי – מחמירים בבגד, ולא בגלל שהחיינו אלא מפני עצם עניין האבילות, עיין שם. והנה אנו אין מברכים שהחיינו אלא על בגד יקר במיוחד, ובכל זאת אין מחדשים בגדים בימי הספירה. ואם כן לכאורה מנהגנו כמותם, שלא לחדש בגד גם בשבת שבספירה?
תשובה: אין הזמן גרמא לעיין היטב. רק אעיר מעט, וה' יגמור בעדנו:
ביחידות הרבנים הראשיים אצל הרבי (סה"ש תשמ"ט ח"ב עמ' 745) דובר על כך שיש קהילות שמקילין לברך שהחיינו בשבת רק על פרי ולא על בגד, אך לא מוזכר שהרבי הגיב על זה. בהמשך הזכיר הרבי שמנהגנו לברך שהחיינו בשבת ובל"ג בעומר, אבל הזכיר רק פרי ולא בגד – מסתמא מפני שעל בגד בכלל לא נהוג אצלנו לברך. ואם כן לכאורה אין ראיה משם.
אבל ראה בזה בנטעי גבריאל פסח ח"ג פנ"ד שהביא דעות אלה (ואגב – אין אלו ספרים שפוסקים מהם בדרך כלל), וסיים כמה פעמים שהכל תלוי במנהג. והנה ב'המלך במסיבו' ח"א עמ' שיז מסופר שאמר הרבי ש"כל העניין – דשהחיינו בספירה – הוא חידוש", וגם ביחידות האמורה מביא הרבי שיש קהילות [ספרדים?] שלא נהגו להיזהר בזה כלל, "בודאי אין למנוע מהם כיון שנהגו בכך, ואדרבה – ימשיכו ויברכו". ואם כן לכאורה "הבו דלא להוסיף עלה" (ומניין לנו שמה שנפוץ בין אנ"ש להימנע מבגד חדש גם ללא 'שהחיינו', הוא אכן 'מנהג חב"ד'?).
וכן עיין בספר בין פסח לשבועות פט"ז ס"ב, שם הביא פוסקים שכתבו להיפך מהנ"ל, שאפילו בימי בין המצרים אין זה משום אבילות כיוון שאין איסור לאבל לברך שהחיינו, אלא שהעניין הוא רק למנוע את הברכה "שהחיינו לזמן הזה" [ומהם – המ"א סי' תקנ"א ס"ק מב, וכן מוכח לשון הספר חסידים סי' תתמ מקור העניין. וכן הוא בשער הכוונות, עניין בין המצרים]. ולפי זה – כל דעה זו להימנע מבגד ללא שהחיינו אין לה מקום.
ובשו"ת יחוה דעת (ח"א סו"ס כד) כתב על הנוהגים לאסור שהחיינו בגלל שחשבו שאסור מדינא, שהרי זה מנהג בטעות. ככל הידוע לי, רוב הנוהגים להיזהר בזה (ובעוד עניינים שכתבו שנהגו לאסור, כמו כלי זמר), אכן חושבים (ואף בטוחים) שאסור מדינא. וצ"ע.
אמירת 'ולומר ברכו' כששמע מניין
למנהג החסידים, מקדימים את הקטע מהזוהר 'כגוונא' לפני 'ברכו' שלפני ערבית בליל שבת.
בסידור אדמו"ר הזקן נאמר: "ביחיד, יאמר גם כן סיום המאמר, אחר "בנהירו דאנפין". הקטע הוא: "ולומר, ברכו... ודא איהו ברוך ה' המבורך לעולם ועד".
ונתעורר ספק, אודות מי שכבר שמע וענה 'ברכו', ומתפלל אחר-כך ביחיד, האם גם הוא צריך לומר קטע זה לפני תפילת ערבית שלו.
באגרות קודש11 כתב הרבי בנדון:
מנהגי'12 לומר ברכו לפני ערבית של שבת קודש. ובמילא אומרים ולומר כו' אם מתפללים ביחידות. ואין נוגע אם שמעו ברכו מקודם. וראה זוהר ח"ב קלה,ב: ולומר ברכו כו' בגין למיפתח לגבה בברכה כו'13. עכ"ל.
לכאורה אינו מובן מה שהרבי תולה זאת: א) במנהג, ב) בשבת – הרי זו: א) הלכה פסוקה, ב) הקיימת גם בערבית של ימות החול14?!
והנה בטור15 כתב, שמנהג ספרד לומר 'והוא רחום' גם בשבת, כבשאר הימים קודם ברכו, ובאשכנז אין נוהגים לאומרו. ואולי לזה הכוונה – שמנהגנו כדעת הזוהר כאן16 שאסור לומר 'והוא רחום', אלא פותחין בברכה של 'ברכו' מיד לפני ובצמוד לתפילת ערבית17. וכהכנה לזה הנהיגו18 לומר את הקטע 'כגוונא' שבזוהר.
והטעם, כי קבלת נשמה יתירה היא בעת שאנו עונין 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד' בלילה19. בשעת קבלת שבת – זוכה לנפש יתירה, וכשאומר 'ברכו' – זוכה לרוח יתירה, וכשאומר 'ופרוש עלינו' – זוכה לנשמה יתירה20.
ולכן אם מתפללים ביחידות, אף אם לפני-כן שמעו וענו הכל עם הציבור, מוסיפים במקום אמירת ועניית 'ברכו' את הקטע מהזוהר המפרש אמירה וענייה זאת (כעין "ונשלמה פרים שפתינו"), כיוון שהענייה הקודמת אינה שייכת לקבלת נשמה יתירה.
_______________________________
1) ספר-המנהגים, עמ' 30.
2) ובלוח 'דבר בעתו' כתב 'לפנות בוקר', אם-כי בפועל זה כבר יום לכל הדעות, וכשעה אחרי 'הנץ החמה' (שעת המולד כאן היא לפי שעון החורף, כבלוח כולל-חב"ד).
3) בשו"ע אדמו"ר הזקן סו"ס רפד כתב שביום שאין אומרים בו 'צדקתך' במנחה, אין אומרים 'אב הרחמים', וכן כשיש חתונה או ברית-מילה, ויש מקומות שאין אומרים אותו כשמברכין החודש. ומסיים, שבימי הספירה, כשמברכין ר"ח אייר וסיוון אומרים אותו, מפני הגזירות שאירעו בימים ההם (בשנת ד'תתנ"ו) אף אם אירעה מילה באותן שבתות, ורק בראש-חודש שחל בשבת אין אומרים אותו. ובסידורו הגביל את אמירת 'אב הרחמים' בימי הספירה רק לשבת מברכין סיוון, ולא אייר.
והגרא"ח נאה ז"ל בס' פסקי הסידור (אות קלג, ובספרו קצות השלחן סי' פג בבדי השלחן ס"ק יג) דייק מהסידור, שרק בשבת מברכין חודש סיוון אומרים אותו ולא בשבת מברכין אייר, הרי שסובר שחודש ניסן עדיף משבת מברכין, ומוכיח משו"ע אדה"ז שגם כל יום שא"א בו תחנון עדיף משבת מברכין, כי ביום זה אין מזכירין נשמות כלל ובשבת מברכין מזכירין רק למי שנקבר באותו השבוע. ומזה למד, שלא יאמרוהו גם בשאר שבתות הספירה כשא"א תחנון, כמו כשאירעה בו מילה. ע"כ.
לשון 'פסקי הסידור' הובאה בהוספות לשו"ע (הישן, ח"ב ס"ע 877), שם הוסיף הרבי במוסגר שתי שורות, וב'תשורה' (לחתונת פלדמן – אדר תשס"ט) מופיע צילום גוף כי"ק משורות אלו, ואלו הם השינויים מהנדפס שם (שהודגשו כאן) וז"ל: "וכ"כ בסי' מהרי"ק – משמע דכשמברכין ר"ח אייר אין אומרים. וי"ל הטעם מפני שהם ימי ניסן (ראה פרמ"ג או"ח סו"ס רפ"ד בא"א)". [ולא הזכיר שזה בגלל ריבוי הגזירות בסביבות ר"ח סיוון דווקא, כדברי ה'קיצור הלכות' במילואים לסי' זה]. והעיר לנכון הרב לוי"צ שי' ראסקין, שהכוונה לדברי הפרי מגדים באשל-אברהם שם (ריש ס"ק ח), שהרמ"א כתב [כדברי רבינו בשו"ע] שכשמברכין החודש בימי הספירה אומרים אב הרחמים, אף שיש תרתי לטיבותא: א) ימי ניסן. ב) שבת מברכין. וא"כ אף כשיש עניין שלישי, שאירע בו מילה, אומרים זאת, כי אינו מחלק בין תרתי לתלתא לטיבותא, עכ"ד. אבל לפי משמעות סידור רבינו שכשיש תרתי לטיבותא בימי ניסן נמנעים מלאומרו, הרי גם בשבת מברכין סיוון כשיש תרתי לטיבותא, שבת מברכין וברית מילה, יש לדלגו, וזה כדעת הגרא"ח נאה שם.
4) אף שכך הייתה הקבלה שבידי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ לעניין הפרק שלפי שנות חייו (מכתבו מט' טבת תש"ט, אג"ק כרך י עמ' נג ובקובץ מכתבים שבסו"ס התהילים 'אהל יוסף יצחק' עמ' 214). אך הרבי כתב שלכאורה י"ל בזה "כל המקודש מחבירו – קודם לחבירו" כיוון שהשיעור החודשי הוא כ'קרבן ציבור', וסיים ש"שעת הדחק – שאני", וגם הציג סימן שאלה על מה שכתבו במנהגי ביהכ"נ לומר זאת לפני השיעור החודשי – נסמן בשלחן מנחם (או"ח) ח"א עמ' ערה. ולמעשה בציבור צ"ל זאת אחרי השיעור החודשי, ורק ביחיד יש לומר זאת לפני השיעור. מקדימים את הפרק (של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ו)של הרבי לפרקו של כאו"א (ופרקי צאצאיו וכו'), ראה שלחן מנחם שם עמ' שלג.
5) ספר-המנהגים עמ' 14.
6) בשם הרבי, כיוון שהוא רק חצי פסוק – ראה 'התקשרות' גיליון רעח, עמ' 17 וגיליון תטז, עמ' 14, הע' 5.
7) שיחות-קודש תשל"ו עמ' 663, ובכ"מ.
8) ספר-המנהגים, עמ' 77.
9) בקשר למנהג שאמירת ההלל כסדר התפילה חשובה יותר מאמירתו בציבור (כדעת כף החיים סי' תכב ס"ק לח: "ואין דעת האר"י ז"ל נוחה... לומר דברים שלא כסדרן") שנזכר בגיליון א'כז, כבר צויין, לאחרונה - בגיליון פ' תולדות השנה (א'ו), שכך מסר הרבי בשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בשם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, וזאת למרות שבשו"ע אדה"ז סי' תפח ס"ג פסק ע"פ נגלה לומר הלל עם הציבור גם שלא כסדר התפילה (כשם שבקשר לדילוג בפסד"ז שפסק אדה"ז ע"פ נגלה בסי' נב ס"א, שלל זאת רבינו לגמרי, ואפילו בקטעים שלפני 'הודו', כנדפס בשלחן מנחם או"ח ח"א סי' עא ובאג"ק חט"ו עמ' קע).
10) סידור אדמוה"ז לפני 'למנצח... יענך'.
11) ח"ג עמ' שז, אגרת תרי"ד, מיום ער"ח סיון ה'שי"ת.
12) יש להניח שכן הוא בצילום, או בהעתק המזכירות, שממנו נדפס המכתב באג"ק (אף שבלקוטי שיחות חלק כד עמ' 412 וכן בשולי הגיליון כאן נעתק "מנהגי" ללא גרש), שהרי אין זה מנהג פרטי של הרבי, אלא "מנהגנו" = מנהג חב"ד (והיו"ד נוספה משיגרא דלישנא בגלל הצירי).
13) הלשון בזוהר שם (בקטע שבין הנוסח הנאמר ב'כגוונא' לבין סיום המאמר ב'ולומר...') הוא: "ולומר ברכו את ה' המבורך, את ה' דייקא – בגין למפתח לגבה בברכה". וכתב ע"ז הרמ"ק (אור יקר, כרך ט עמ' נח): 'את ה' דייקא' – דהיינו השכינה הנקראת א"ת. ועל 'בגין למפתח' כתב: שנראה שמייד הברכות הם מזומנות, כיוון שהוא פותח מייד בברכו. וזהו שאמר 'את – בגין למפתח'.
14) טור או"ח סי' רלז.
15) ר"ס רסז.
16) וכן לעיל דף קל ע"א, ובזוהר חדש מדרש רות דף עט טור ב (הציונים לזוהר ולרמ"ק, הם מס' שו"ע הזוהר סי' רסז).
17) ולהעיר שכל אמירת 'ברכו' אינה אלא הזמנת הציבור לומר את ברכות ק"ש (ראה שו"ת הריב"ש ר"ס שלד. משנה ברורה סי' רלו ס"ק א).
18) בסידור הרב ראסקין עמ' רנז הערה 38, מציין שמנהג זה הובא בסידור האריז"ל 'קול יעקב' [אבל בהמשך מביא מהרבי ששם הוא רק הוספת המו"ל, "כי לא נזכר שם על-דבר אמירתו, ואין שם כוונות לזה"], ולר' אשר [ושם אכן נאמר: "יש לומר קודם ברכו מאמר זה"], אבל לא בסידורי האריז"ל האחרים. בשער הכולל (פי"ז ס"ק י) משמע כאילו בזוהר עצמו איתא לומר זאת כאן, אבל כבר העיר שם הרב ראסקין שלא מצא זאת בזוהר, ואף בלשון רבינו בסידור לא משמע כן.
19) אור החמה בזהר שם בשם מהר"א גאלאנטי.
ובכתבי האריז"ל: "עניין ברכו הראשון שקודם תפילת ערבית, צריך שתכוין עתה לקבל תוספת שבת בבחינת הרוח" (שער הכוונות, עניין ערבית ליל שבת, דף סח טור ד). "כשעונה אחר ברכו ברוך ה' המבורך, יכוין לקבל רוח יתירה בה' בחינות נרנח"י - בה' תיבות ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ולזה צריך כוונה גדולה ושלא יסיח דברים בטלים לכבוד נשמה יתירה [ואפילו אם נאמר דאסור מדינא לספר אחר ברכו דערבית אפילו בחול (כמ"ש המשנה ברורה בסימן רלו ס"ק א), מ"מ מוסיף הרב ז"ל שצריך ליזהר שלא לספר משעה שהתחיל הש"ץ לומר ברכו – הגהות 'פתוחי חתם' בס' אבן השהם סי' רסז ס"ק י], ועיקר ק"ש בברכותיה... ואין ישראל מתברכים עד שיתעטרו בנפש יתירה וקורין ק"ש וברכותיה...". (פרי עץ חיים, שער השבת פרק יא, דף צז טור א, מהחברים).
"ויענה בשמחה רבה 'ברוך ה' המבורך', ויכוין: ברוך – נפש, הוי' – רוח, המבורך – נשמה, לעולם – חיה, ועד – יחידה. וכל זה הוא שפע הרוח יתירה" (משנת חסידים, מסכת ערבית דשבת פ"ב מ"ט).
20) שם, בשם מהר"א הנ"ל בשם האר"י ז"ל. ולכן אומרים 'ופרוש עלינו' בעמידה (ס' המנהגים עמ' 27). ובהיום יום ב' סיוון, מהדורה ג עם הערות וציונים, ציין לסידור הגאונים והמקובלים כרך ד [סיפרור שני] עמ' קיא, ושם ציין שכ"כ בסידור מהר"י סרוק בשם מהרח"ו. אבל בס' 'אבן השהם – שו"ע מכתבי האריז"ל' סי' רסז לא הביא מזה מאומה (כנראה שאינו נמצא בכתבי מהרח"ו שבידינו). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
