על הופעת אליהו הנביא במערה – תיווך דבריהם של המהר"ל ובן-יהוידע עם ביאורו של הרבי * 'חופש' ייתכן רק מענייני רשות, שהרי אין לאדם חופש מתפקידו בעולם, אף לא רגע אחד! * ראשי-תיבות סיסמת תנועת 'ביל"ו' – והמלים החסרות... * קְדימה ללימוד הלכות שבת, שרבים נכשלים בהן בגלל חסרון ידיעה * ומדוע ביאר הרבי הריי"צ באופן וודאי את מה שאביו השאיר ב'דרך אפשר'?
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
לימוד בשלושה
בשיחת שבת פרשת דברים תש"מ (נעתקה ב'ביאורים לפרקי אבות' קה"ת תשנ"ו, תש"ס כרך א' עמ' 143-142) ביאר כ"ק אדמו"ר את המשנה במסכת אבות (פ"ג מ"ג) "שלשה שאכלו על שולחן אחד... ואמרו עליו דברי תורה", ובין הדברים התבטא:
כל שלוש-עשרה השנים שנחבאו רבי שמעון ורבי אלעזר בנו במערה, למדו תורה בצוותא, אך לא הייתה להם המעלה והעילוי של לימוד התורה בשלושה. ובצאתם... הרגישו היתרון והעילוי שבדבר...
עיין שם עוד. אמנם יש להעיר, שה'בן יהוידע' בפירושו לשבת (ד"ה אתא אליהו) כותב בפשיטות: "אליהו זכור לטוב היה בא אצלם בכל יום ועוסק בתורה עמהם", ואם כן היו שלושה לכאורה. וצריך עיון המקור לזה, אך אולי בדבריו סבור כ"ק אדמו"ר שגם אם אכן בא אליהו למערה היה זה בדרך רוחנית לגמרי – על דרך מה שכתב החתם-סופר (ח"ו סימן צח) ששני אופנים בהתגלות אליהו: בלתי לבוש בגופו, כי אם בצורה רוחנית, או לבוש בגופו.
ואילו רשב"י השתוקק שיהיה זה לימוד בשלושה, היינו כשאליהו לבוש בגופו ובכל עצמיותו או מעין זה. ועדיין צריך עיון.
שוב מצאתי מפורש בדברי מהר"ל מפראג ('נצח ישראל' פכ"ח) כדברים הבאים:
"דע שאין ספק, כי יש מקומות בעולם מיוחדים לדבר קדושה אלקית ביותר, ובפרט המערה שהיה רשב"י הקדוש נטמן ראוי לזה. ואין ספק שהיה נגלה אליהו להקדוש רשב"י כמה פעמים במערה".
אמנם שוברו בצדו: "והיה גילוי של אליהו נמצא שם בשכבר, גם עתה נגלה שם אליהו, ואין חילוק בין אם היה נגלה לו במראה, או כך נגלה לו בלא מראה, כי פעמים הרבה היה אליהו מגיד דברים לאחר ולא ידע האדם מאין באו לו הדברים, והיה נדמה לו כאילו הדברים היה לו מעצמו, ואינם אלא דברי אליהו שהגיד לו הדברים...".
ובהכרח, אפוא, לומר שכוונת הרבי שיהיה לימוד בשלושה בפשטות, וק"ל.
ימי חופש?
...תכסיס יצר-הרע המשונה שקרא לו בשם ימי חופש... שזהו היפך התורה אשר הודיעה שאדם לעמל יולד, לא יגעת ומצאת אל תאמין.
ימים יוּצָרוּ ולא אחד בהם שאין אף יום מיותר ולא שעה אחת, כי ניתנו בקצבה לא פחות מהדרוש לאדם למלא תפקידו הפנימי.. אבל לא גם יתר על המדה שלכן כל רגע שאין מנצלים אותו... הרי זה אבדה שאינה חוזרת...
– בדברים ברורים אלה מתבטא הרבי באחת מאגרותיו (לקוטי שיחות כרך יג עמ' 300), וראה עוד הנאמר בלקוטי שיחות (כרך ח' עמ' 363):
ימי החופש – מענייני רשות – דמלימוד התורה אי אפשר להיות "חופשי" (חס-ושלום)... ואדרבא, "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד-תורה"... ובחיות [=חיוניות] האדם הרי אי אפשר להיות הפסק קל אפילו...
לעניין זה יש לציין לדברי המהרש"א במסכת שבת קיט,ב (בחידושי אגדות ד"ה ואמר רבה), שאף התריע על כך וזה לשונו: "ביטול תשב"ר הוא מצוי בכל קהלה, גם הבחורים מבטלין רוב הימים בבין הזמנים והולכים ברחובות בביטולים וטיולים".
העיקר – חסר!
בשנת תש"ל (שיחות-קודש תש"ל כרך ב' עמ' 109), כאשר התייחס הרבי לגופים הלוחמים למען שחרור יהודי רוסיה תוך שימוש בסיסמה "שלח את עמי", אמר כי שכחו להוסיף את סיום הכתוב (ועיקרו): "ויעבדוני". השמטה זו היא היפך הכוונה.
והיו דברים אלו מעין המשך וחזרה על דברי כב' קדושת אדמו"ר מהר"ש שאמר פעם אודות תנועת ביל"ו, כי אילו היו מוסיפים לראשי-תיבות של תנועתם גם את הסיפא דקרא "באור ה'", היה אף הוא – המהר"ש – מצטרף אליהם [עם עשרת אלפים חסידים – לפי אחת הגירסאות]. (ספר השיחות – תש"ה עמ' 33-32, וראה גם 'כרם חב"ד' גליון 1 (תשרי תשמ"ז) עמ' 88 ("קנית נחלה בארץ ישראל")).
הדברים מזכירים גם את העובדה שהגאון בעל העמק שאלה (הנצי"ב) מוואלזין ביקר פעם בבית-כנסת שהנהגת מתפלליו לא הייתה ראויה כל כך. על כותלי בית הכנסת היו מצוירים באופן נאה ציורים של נמר, נשר, צבי ואריה, שמטרתם הייתה להמחיש את מאמרו של רבי יהודה בן תימא (אבות פרק ה' משנה כ') "הוי עז כנמר, וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי", כשחלקי המשנה הנ"ל היו כתובים לצד הציורים.
נענה הגאון ואמר:
הכול נכתב כהוגן, אך דבר אחד חסר, סיום המאמר: "לעשות רצון אביך שבשמים"...
ובספרים פירשו כרמז בדרך צחות את הפסוק (פינחס כז, יז): "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" כצאן – רומז על צבי אריה נשר [נמר], אך העיקר חסר: "אשר אין להם רועה" – אבינו רוענו רועה ישראל כנ"ל, לרמז שחסר להם הסיום "לעשות רצון אביך שבשמים". עוד ציינו שזוהי המשמעות של "ונהיה לראש" – ראשי-תיבות לעשות רצון אביך שבשמים.
אורח או בעל הבית
פעמים אחדות התבטא כבוד קדושת אדמו"ר, כי בזמן הגלות נמשל יהודי ל'אורח' שגלה מביתו.
והדברים מיוסדים כנראה, גם על מאמר חז"ל (ברכות ג, א): לאב שהגלה את בניו... לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.
וראה גם מועד קטן ט, ב: דהאי עלמא אושפיזך [=העולם הזה נחשב לאכסניה].
ויש לציין מאידך לדברי חז"ל (ירושלמי הובא גם בדברים רבה פרשת ב פיסקא טז): "מעשה בספינה אחת שהייתה כולה של עובדי כוכבים והיה בתוכה יהודי אחד. הגיעו לנס אחד (איי הים – מתנות כהונה) אמרו לאותו יהודי... אמר להם לא [=והלא] אכסנאי אני, מכיר אני להיכן אלך (בתמיהה – מת"כ)? אמרו: ויש אכסנאי יהודי? – בכל מקום שאתה הולך אלקיך עמך! הרי אשר לו אלקים קרובים אליו".
שגגת תלמוד
כבוד קדושת אדמו"ר תבע בהזדמנויות רבות להקדים בסדר הלימוד – את לימוד ההלכות הצריכות ונוגעות למעשה כשבת וכו'. הנה בנוסף לדברי אדמו"ר הזקן הידועים בתניא ובסידורו בעניין זה, יש בנותן טעם לציין כמה מקורות בזה, כדלהלן.
המהרש"א (בחידושי אגדות שבת קיט, ב) מתבטא: "איסורי שבת מעט מזעיר שנזהרים בהם ורבים שאינן יודעין באיסורן וראוי בכל קהלה להודיע ברבים לדרוש להן ולהודיע איסורן".
רבי יהונתן אייבשיץ ב'יערות דבש' דרוש יג – הספד על ג' חכמי ישראל קובע: "חובה ללמוד הלכות שבת ויום טוב, ושמירת שבת מקרבת הגאולה". ושם לפני זה אמר "והגאולה תלויה בשמירת שבת, ואנחנו בעוונותינו הרבים עוברים בחסרון ידיעה על רוב איסורי דאורייתא ודרבנן".
שם, בדרוש יז: ובעוונותינו הרבים רוב בעלי-בתים אשר אינם בקיאים בהלכות שבת ואפילו לומדים [=למדנים], לומדים דברים אחרים [מסדר] קדשים, והלכתא למשיחא וכהנה, והלכות שבת אינן שגורות כל-כך וכמה אנשים אשר עוברים על כמה איסורים... ומכל שכן עניני מוקצה, ואי-אפשר לפורטם... לקבל כל אחד על עצמו ללמוד הלכות שבת... ולעמוד על השמירה באזהרה יתירה.
ובדרוש ג' – תוכחת מוסר והספד:
"אשרי שוקדי תורתו... ובפרט בענין שבת קודש... מי שלא למד הלכות שבת על בורים פעמיים ושלש, לא יוכל להימלט שלא יקרה לו חילול שבת, הן דאורייתא והן דרבנן, וענין שבת הוא מאד לנו למחסה בגלות... ואם-כן מהראוי לשמרו כראוי, וללמוד הלכות שבת בתמידות ואצל רב שיברר לו הכול, ויחזור עליו תמיד חזור חזור, עד שיהיה שגור בפיו".
אחראים לשקט
בתקופות מסוימות הנהיג ועד המסדר בבית מדרשו של הרבי ב-770 – ומינה ממונים שישמרו על הסדר במהלך התפילות ו"שאף אחד לא ידבר באמצע התפילות" (ראה 'משבחי רבי' עמ' 50; יומני 770 משנת תשמ"ג; ועוד).
כבר אדמו"ר הזקן התריע (ב'אגרת הקדש' שבסיום התניא דיבור-המתחיל הוכח תוכיח): "והשמרו והזהרו מאד מאד על התורה ועל העבודה שבלב זו תפלה בכוונה להתחיל כולם יחד כאחד מלה במלה ולא זה בכה וזה בכה וזה דומם וזה משיח שיחה בטילה ה' ישמרנו...".
בדומה לכך באגרת-הקדש ד"ה פותחין בברכה (קג,א) אודות תפילה כראוי בעיון ובאריכות, כותב רבינו הזקן "שבדעתי אי"ה לשלוח לכל המנינים מרגלים בסתר" – "לידע ולהודיע כל מי שאפשר לו וכל מי שיש לו פנאי להאריך ולעיין בתפלה ומתעצל".
גם ידוע מה שכתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב ב"מודעה רבה" (אג"ק שלו ח"א עמ' קפח. ונדפס בסידור עם דא"ח וסידור תו"א ועוד) ושם גם אודות הזהירות בדיבור בתפילה ובקריאת התורה.
אמנם לגבי ההשגחה שלא לדבר בתפילה מפורש במשנה ברורה קכד, כז:
"ויש למנות אנשים ידועים להשגיח על זה".
זהירות – גירסאות!
בעניין הזהירות ממחיקת גירסאות בספרים – הביא הרבי (באגרות-קודש כרך ג' עמ רכו) מספר 'שארית ישראל' ש"א ד"ז מ"ד:
"אסור להגי[ה] בספרים כי לכל טעות יש שרש כו' ואפילו טעות דמוכח אסור למחוק כ"א [כי-אם] לכתוב מן הצד שזהו טה"ד [=טעות הדפוס] כו' ולכן צריך חכם האמת לומר כל הנוסחאות והגירסאות שכתוב בספר".
וראה גם התוועדויות תשמ"ג (כרך ד' עמ' 1984); וכן בליקוטי שיחות כרך כב (עמ' 115 הערה 10) בשם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע – [גם לגבי] עניינים שאינם נוגעים בעצם הנוסח [=דברים טכניים] אין לשנות.
כמו כן נזכר ב'המלך במסיבו' כרך א' עמ' קכו בעניין זה – להגיה רק בצדדין, ולא לשנות בגוף הדבר.
וב'מגיד מישרים' פרשת ויקהל מהדורה בתרא איתא:
"ובההיא דציפורן שפירשת וכתבת שני דברים, חייך דקב"ה חייך בפלפולא דילך, אבל אורחא בתראה הוא ברירו דמלה [=הדרך האחרונה היא הברורה]. ומכל מקום לא תמחוק קדמאה [=לא תמחוק הראשונה] דיקריה דקב"ה סליק מיניה אע"ג דלאו קושטא איהו [=כיון שכבוד הקב"ה עולה מזה אע"פ שאינו נכון], כיון שאיהו חריפא דוגמת נפחא דבטש בפרזלא [=כמו נפח המכה בפטיש] ונצוצין מתנציצין לכל עבר".
לשבות כמו הקב"ה
בליקוטי שיחות כרך כא עמ' 501 נכתב:
שמירת שבת על פי פשוטו של מקרא היא, על שם ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביע שבת, ופשוט לכל בעל שכל אשר לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, וממעשה מלאכה – ששת ימי בראשית מאופן מלאכה זו, זאת אומרת שאינה קשורה בטרחה כלל – שבת ביום השביעי, ובדוגמא זו נצטוו גם בני ישראל.
ובקצרה יותר בליקוטי שיחות כרך יא עמ' 531, שם מגיב הרבי לשאלה:
הקושיא – דעתה בקל להבעיר אש ולמה תאסר בשבת קודש וכו' – ההסברה פשוטה, ד"עשה ה' גו'" היתה קלה עוד יותר (אמירה, ה' שהוא אין סוף) ומזה "שבת וינפש".
ויומתקו ביאורים אלו על פי מה שכתב האבדורהם בפירוש הנאמר בתפילת מנחת שבת-קודש "יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם" – "גם אתה רוצה שיכירו וידעו בניך שמצוה זו של שבת אינה כשאר המצוות. שבשאר המצוות לא צוית למען יעשו כמוך, אבל מנוחת השבת היא למען יעשו כמוך שנאמר ביום השביעי שבת וינפש, נמצא שעל כן ציוה מצות מנוחה להודיע כי מנוחתו היא מאתם".
[ואולי יש לומר שזהו גם הפירוש (הפנימי) במאמר חז"ל שבת י, ב: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל, כלומר באותו האופן שבו קיים ה'].
והחידוש כאן, שאם כי בכל המצוות מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות, ועל ידי זה ישנה נתינת כוח לישראל לעשותה, אין ההדגשה כל כך כמו כאן, וגם אין זה באותו אופן. ועדיין צריך עיון.
"בדרך אפשר"
במאמר ד"ה לכה דודי תשי"ד (תורת מנחם ספר המאמרים מלוקט כרך ד' עמ' רלו) מביא הרבי את הנהגת כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ, שכאשר נאמר ביאור על ידי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בדרך אפשר ("ואפשר שזהו ענין") מביאו בפשטות שכך הוא הדבר (ומשמיט תיבת "ואפשר").
בהזדמנות נוספת (כמצוין שם בהע' 11) אמר אדמו"ר הריי"צ לאביו אדמו"ר מוהרש"ב נשמתם-עדן: מה שאצלך בדרך אפשר נעשה אצלי דבר ודאי. עיין שם.
ולבאר החידוש שבהנהגה זו – הנה כתב התוספות יום טוב (ברכות פ"ה מ"ד), שמותר לאמר ביאור ופירוש על דברי התורה רק בדרך דרש או פשט, אבל אסור לאמר בדרך (קביעה או) החלטה [ולפיכך האומר בתפילה "על קן ציפור יגיעו רחמיך" משתקין אותו, שהרי הוא אומר זאת לפני ה' כמחליט טעם המצוה].
והנה בנדון שלנו, הרי בעל המאמר עצמו הדגיש שביאורו הוא רק בדרך אפשר, ואילו הנשיא שלאחריו קבע שזהו אכן הביאור.
והסיבה לזה היא: א) מצד הביטול לנשיא שקדם לו, אין זה דברים שהוא קובע אלא שכבר התחדש בעבר. ב) ואולי יש לומר גם מצד הטעם, שאדרבא מצד ענינו של ממלא-מקום יש בכוחו להוריד ענין זה למטה יותר בהשגה יותר, כנאמר "את הכל עשה יפה בעתו". על דרך שיש עניינים בתורה שנתגלו בדורות מאוחרים יותר, הנה תמורת מה שהיו עניינים אלו בדור קודם בבחינת מקיף ורק "בדרך אפשר", הנה לאחר-מכן ירדו עוד והפכו לפנימיים ומובנים יותר ונקבעו כמות שהם [ובלשון כ"ק הריי"צ "נעשה אצלי", היינו מצידי – מצד ענייני בתור נשיא לדור שלאחריו – הרי זה דרך ודאי]. ואולי דומה זה למאמר חז"ל "נצחוני בני", ויש להאריך ואכ"מ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
