ימי ספירת העומר הם שלב ביניים בין חג הפסח לחג השבועות, ומבחינה מסויימת הם דומים לימי הגלות, שאף היא שלב מעבר בין ימי הבית לזמן הגאולה.
בחג הפסח הייתה יציאת מצרים. הקב"ה נגלה על בני ישראל והוציא אותם ממצרים, בשעה שעדיין לא היו בשלים להתגלות כזאת. הם היו שקועים בטומאת מצרים, ולכן היציאה משם הייתה בדרך של "כי ברח העם" – בריחה מפני הרע. בשפת תורת החסידות נקרא הדבר 'אתערותא דלעילא' (=התעוררות והתגלות שבאות מלמעלה, לא מן האדם עצמו). יתרונה של התגלות כזאת, שהיא גבוהה מאוד ומרימה את האדם בבת אחת לדרגות עליונות ביותר; אולם התעלות זו אינה באה מהאדם עצמו אלא בכוחו של הקב"ה.
לכן מיד אחרי ה'אתערותא דלעילא' דרושה עבודה עצמית, שנקראת 'אתערותא דלתתא' (=התעוררות שבאה מן האדם עצמו). זו מהותם של ימי ספירת העומר, שבהם היהודי מתעלה בכוחות עצמו, דרגה אחר דרגה. הדבר רמוז גם בפסוק "משכני אחריך נרוצה". "משכני" – זה חג הפסח, שבו הקב"ה בא מלמעלה ו'משך' אליו את בני ישראל; אבל מיד לאחר מכן בא שלב "אחריך נרוצה" – העבודה (ה'ריצה') העצמית של האדם.
מוח לתוך הרגש
ימי ספירת העומר הם מ"ט (49). מספר זה מורכב משבע כפול שבע, והדבר מציין את השלמות של עבודת האדם. כידוע, יש שבע מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות), המרכיבות את האישיות הרגשית שלנו. אדם שיש לו נטייה לאהבה ולנתינה הוא אדם שמידת ה'חסד' שולטת בו. מי שנוטה לקפדנות נשלט בעיקר על-ידי מידת ה'גבורה'. אך לאמיתו של דבר הדברים מורכבים יותר, שכן כל מידה כוללת את האחרות (גבורה שבחסד, חסד שבגבורה וכדומה), ובסיכומו של דבר יש לנו ארבעים ותשעה פרטים במידות.
בתחום זה צריכה להתבצע העבודה הרוחנית-נפשית של האדם. עבודה זו נקראת 'המשכת המוחין למידות'. כלומר, בימים האלה עלינו לבדוק ביסודיות כל אחת ואחת מן המידות הללו בנפשנו ולוודא שהמידות נשלטות על-ידי השכל ואינן פועלות פעולה עצמאית.
בקרה שכלית
הצורך בהתאמת המידות לשכל נחוץ לא רק לתיקון המידות השליליות. ברור בתכלית שמידה שלילית (תאוותנות, כעס, התפארות וכדומה) טעונה תיקון, אבל בכך אין דיי. שומה עלינו להביא גם את המידות החיוביות למצב שיהיו נשלטות על-ידי השכל, משום שאפילו מידה חיובית כשהיא עצמאית עלולה להיות שלילית.
לדוגמה, מידת החסד היא מידה טובה מאוד – לאהוב את הזולת, לתת לאחרים וכו', אבל כשהמידה הזאת עצמאית ואינה נתונה לבקרת השכל, היא עלולה להיות שלילית. יש מצבים שבהם אסור להיות טוב, אסור לתת. במצבים כאלה חייבים לומר 'לא'. אבל אדם שמידת החסד שלו אינה נשלטת על-ידי השכל, לא יוכל לומר 'לא', והוא יוסיף לתת ויקלקל.
זו משמעותה של 'המשכת המוחין למידות'. כל יום ויום מימי הספירה מציין מידה פרטית, וביום הזה יש לעסוק בבירורה, בעידונה ובבניינה הנכון של המידה הזאת. על-ידי העבודה הרוחנית של ימי ספירת העומר, כאשר האדם מזכך ומתקן את אישיותו ונפשו, אנו באים לחג השבועות ויכולים לקלוט את ההשפעות הרוחניות שניתנות בו.
גם בתקופת הגלות אנו נדרשים להתעלות בכוחות עצמנו, בלי אור הקדושה שהאיר בבית המקדש הראשון והשני, ודווקא על-ידי כך אנו זוכים לאור הגאולה האמיתית והשלמה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
