קידש והקריב
"ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב" (במדבר ז,יב). למה נקרא שמו נחשון? על שירד תחילה לנחשול שבים. אמר רבי שמעון בר-יוחאי: אמר הקב"ה למשה, מי שקידש את שמי, רק הוא יקריב תחילה.
(במדבר רבה)
כיפה אחת
"כף אחת עשרה זהב" (במדבר ז,יד). "כף אחת" – מלשון כפיפה והרמה. כניעה אחת של יהודי שווה "עשרה זהב".
(רבי בונם מפשיסחה)
כולם שווים
"זאת חנוכת המזבח ביום הִמשח אותו" (במדבר ז,פד). וכי ביום שנמשח נעשתה חנוכת המזבח כולה, והלוא עד מלאות שנים-עשר יום לא נגמרה חנוכת המזבח? אלא בא הכתוב ללמדך שכל השבטים שווים וחביבים כולם לפני הקב"ה, שהעלה עליהם הכתוב כאילו ביום ראשון הקריבו כולם.
(במדבר רבה)
עמל ויגיעה
"כי עבודת הקודש עליהם בכתף יִשָׂאו" (במדבר ז,ט). "בכתף יִשָׂאו" – בעבודת הקודש נדרש עמל רב. אין הדבר בא בהיסח הדעת ובלי יגיעה. "לא יגעתי ומצאתי – אל תאמין".
(רבי מנחם-מנדל מקוצק)
כתר המלכות
"ויהי המקריב ביום הראשון... נחשון בן עמינדב למטה יהודה" (במדבר ז,יד). "ביום הראשון" בגימטרייה 'כתר' (620). ביום הזה הקריב שבט יהודה, שכתר המלכות ניתן לו.
(אור התורה)
המשכה מהשורש
מדוע נכפלו פרטי קרבנות הנשיאים בכל נשיא ונשיא? אלא כל נשיא הקריב את קרבנו בדרך המתאימה לשורש שבטו למעלה. כך המשיך משורש זה ביטול וקבלת עול בכל אנשי שבטו. לכן נכתבו פרטי הקרבן של כל נשיא, כי כל אחד ואחד מהם המשיך המשכה אחרת.
(לקוטי תורה)
לכלול עם הציבור
"קערות כסף שתים עשרה" (במדבר ז,פד). מפרש רש"י: "הם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול". העובדה שלא אירע פסול בקרבנות הנשיאים נרמזת בפסוק זה דווקא, שבו נכללים יחד קרבנותיהם של כל הנשיאים. וכך בתפילה, שהיא במקום הקרבנות, אדם חייב לכלול עצמו עם הציבור, ואז מובטח לו שלא יארע פסול בתפילתו, שכן אין הקב"ה מואס בתפילת רבים.
(הרבי מליובאוויטש)
ניצול מלא
"ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר נתן לבני מררי" (במדבר ז,ח). על ארבע העגלות האלה היו בני מררי צריכים להעמיס משא רב, לא פחות מארבעים ושמונה קרשים, וכמו-כן בריחים, עמודים, אדנים, יתדות ומיתרים. ללמדנו ששומה עלינו לנצל כל דבר למטרה שלמענה נברא, ולא לבזבז דבר על-ידי ניצול חלקי בלבד.
(לקוטי שיחות) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
