בפרשתנו מסופר על תביעתם של מי שהיו טמאים בעת הקרבת הפסח וטענו אל משה: "למה ניגרע?!". תשובתו של משה היא: "עִמְדוּ, וְאֶשְׁמְעָה מַה יְּצַוֶּה ה' לָכֶם".
אומר על כך רש"י: "אמר להם 'עמדו ואשמעה', כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו. אשרי ילוד אישה שכך מובטח לו, שכל זמן שהיה רוצה, היה מדבר עם השכינה".
תשובה מיָדית
התורה מספרת על עוד שלושה מקרים שבהם לא ידע משה כיצד לנהוג: פרשת מקושש העצים בשבת, פרשת המקלל, ופרשת הירושה של בנות צלפחד. גם בהם התקשה משה ושאל את הקב"ה כיצד לנהוג.
אולם במקרים האחרים לא ביקש משה תשובה מיד. המקושש הושם במשמר "כי לא פורש מה ייעשה לו". על המקלל נאמר: "ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה'". ובאשר לבנות צלפחד נאמר "ויקרב משה את משפטן אל ה'". ואילו כאן ביקש משה תשובה במקום: "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם"! מה ההסבר להבדל הזה?
משה אוהב ישראל
התשובה פשוטה: שאלת בנות צלפחד על נחלתן בארץ ישראל לא הייתה דחופה כל-כך. הלוא עוד יש זמן רב עד חלוקת הארץ. ובאשר למקלל ולמקושש – משה היה אוהב ישראל, כדברי הגמרא, וכפי שמצאנו שלימד סנֵגוריה אפילו על החוטאים בעגל.
לכן לא מיהר לבקש מהקב"ה לחרוץ את עונשם של המקושש והמקלל. משה עשה רק את ההכרחי – הוא שם אותם במשמר והעביר את עניינם אל ה'. את כל השאר יעשה הקב"ה בזמן שיבחר.
לעומת זה, בפרשתנו ניצב משה לפני יהודים שביקשו גם הם להקריב את קרבן הפסח וזעקו "למה ניגרע!". זו הייתה שאלה הנוגעת למעשה כאן ועכשיו, ולכן מיהר משה לשאול את ה'.
חיבתו של משה
כאן באה לידי ביטוי גדולתו של משה – "שכל זמן שהיה רוצה, היה מדבר עם השכינה". משה אומר לאנשים שהיו טמאים: "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם". הוא מודיע בביטחון גמור שתיכף ומיד יצווה ה' כיצד לנהוג. מניין למשה שהקב"ה ישיב לו עכשיו? אולי אין רצונו שהטמאים יקריבו פסח שני? וגם אם כן, אולי האפשרות הזאת תבוא רק במועד אחר, וממילא רק אז ישיב על השאלה?
אך משה אמר "עמדו ואשמעה", ומכאן אנו למדים את גודל מעלתו של משה רבנו, שהוא "כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו", ולכן ודאי יחסוך ממנו הקב"ה את הספקות וישיב מיד על השאלה.
(תורת מנחם כרך מז, עמ' 234) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
