כאשר נעמדים בשבת בראשית בתנועת התרחבות בענייני התורה, הדבר משפיע על כל השנה, שגם העניינים הגשמיים יהיו בהתרחבות * פרשת בראשית עצמה 'רחבה' היא ביותר בתקופת הזמן המדובר בה * בשבת זו יש הן 'ששון' והן 'שמחה' אף באופן נעלה משמחת-תורה * ובמה צריכה להתבטא העלייה הגדולה שבשבת זו? * משיחות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר1 שבשבת בראשית היה הצמח-צדק נוהג להאריך בהעברת הסדרה, באמרו הטעם, שכפי שנעמדים (בשבת בראשית) כך הולך ונמשך כל השנה ("ווי מען שטעלט זיך, אזוי גייט עס")2.
כמו כן סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר1 שהצמח-צדק היה נוהג להעביר ה'סדרה' שנים מקרא ואחד תרגום, עם פירוש רש"י ופירוש הרמב"ן, פסוק בפסוק3. – אלא שלא פירש אם היה נוהג כן בשבתות כל השנה או בשבת בראשית בלבד.
ובכל אופן, האריכות בהעברת הפרשה הוא עניין השייך לשבת בראשית, מטעם האמור, שנוגע לאופן העמידה על כל השנה – בתנועה של התרחבות והתפשטות.
ומובן, שעניין זה הוא גם בנוגע לצרכיהם הגשמיים של בני-ישראל, דכיון שאצל בני-ישראל כל העניינים הם על-פי תורה, הרי, העמידה בתנועה של התרחבות והתפשטות בשבת בראשית בנוגע לקריאת הסדרה, הפרשה הראשונה שבתורה, מהוה הוראת-דרך להקב"ה על כל השנה כולה בנוגע לכל ענייניהם של בני-ישראל שיהיו בהתרחבות ובהתפשטות.
וזהו גם הטעם למנהג ישראל – "מנהג ישראל תורה הוא"4 – להוסיף בשבת בראשית בקנייני מצוה ועניני שמחה יותר משאר השבתות (כולל גם שבתות מברכים), כאמור, שאופן העמידה בשבת בראשית נוגע על כל השנה כולה5.
ב. ויש לקשר עניין זה גם עם תוכנה של פרשת בראשית (נוסף על היותה הפרשה הראשונה בתורה):
פרשת בראשית היא פרשה כללית, שבה מדובר אודות עניינים כלליים – בריאת העולם והאדם וכו', והיא גם כוללת משך זמן ארוך ביותר (שלא מצינו דוגמתו בשאר פרשיות התורה) – מהתחלת הבריאה עד סמוך למבול, יותר מאלף וחמש מאות שנה!
ולהעיר, שאריכות הזמן מודגשת גם בהעשרה דורות שמאדם עד נח – שאודותם מדובר בפרשת בראשית – שהאריכו ימים יותר מכל שאר הדורות שלאחריהם (כולל גם הדורות שמנח עד אברהם)6, לפי שהיו "ניזונין7 בחסדו של הקב"ה"8, שכן, עיקר ושלימות עניין "ניזונין בחסדו של הקב"ה" (שנאמר על כל כ"ו הדורות שקודם מתן תורה) קאי על העשרה דורות שמאדם ועד נח, שאז נתגלה תוקף הארת החסד דאריך אנפין9.
ויש להוסיף, שכיון שפרשת בראשית היא פרשת כללית, מובן, שגם ההוראות שלמדים מהעניינים האמורים בפרשה זו – כפתגם אדמו"ר הזקן10 שצריכים לחיות עם הזמן, עם ההוראות שלמדים מפרשת השבוע – הם הוראות כלליות על כל השנה כולה.
* * *
ג. כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר11 שצריכים לחיות עם הזמן, דהיינו עם פרשת השבוע, דיבר אודות פרשת בראשית, באמרו:
פרשת בראשית היא סדרה שמחה ("אַ פריילעכע סדרה"), שהרי הקב"ה ברא עולמות ונבראים, והיה מרוצה, כמו שכתוב12 "כי טוב". ואף-על-פי שסוף הסדרה אינו נעים כל כך, אפרורי במקצת ("אַ ביסל קאַלאַמוטנע"), מכל מקום, כללות הסדרה היא שמחה, ובכל קהילות ישראל שבת בראשית הוא ששון ושמחה, כיון שמתחילים לקרוא את התורה מחדש.
ד. ומזה מובן, ששבת בראשית הוא כמו שמחת-תורה:
גם בשמחת תורה מתחילים לקרוא את התורה מחדש, כמנהג ישראל שכאשר מסיימים את התורה בתיבות "לעיני כל ישראל", מתחילים מיד לקרוא "בראשית ברא".
וכיון שגדלה מעלת השמחה בשמחת תורה [כמדובר בהתוועדות שלפני זה13 שמצד הציווי "מעלין בקודש"14, גדולה השמחה של שמחת תורה יותר משמחת חג הסוכות ושמחת בית השואבה שעליה אמרו15 "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"], ושמחה זו היא מפני שמתחילים לקרוא את התורה מחדש – הרי מובן, שגם בשבת בראשית צריכה להיות השמחה כמו בשמחת תורה, ועוד יותר מאשר השמחה של שמחת תורה, כיון ש"מעלין בקודש".
וזהו הביאור בדברי רבינו נשיאנו ששבת בראשית בכל קהילות ישראל הוא ששון ושמחה – דלכאורה, עניין השמחה שייך ליום-טוב, "מועדים לשמחה", ואילו שבת ענינו עונג, כמו שכתוב16 "וקראת לשבת עונג"17 – כי, שבת בראשית הוא בהמשך ואותו עניין כמו שמחת תורה, ולכן חלוק מכל שאר השבתות, שמלבד העונג ענינו גם שמחה.
ה. וכיון שדברי צדיקים, ובפרט נשיאי ישראל, הם בדיוק, ובפרט דברים שבכתב ובדפוס – יש לבאר גם דיוק הלשון "ששון ושמחה":
השמחה של שבת בראשית, שהיא באופן ד"מעלין בקודש" – כוללת גם את כל העניינים שלפני זה, שהרי "יש בכלל מאתים מנה"18.
וכיון שבימים שלפני זה ישנו הן עניין הששון, "ושאבתם מים בששון"19, והן עניין השמחה, שמחת-תורה – יש גם בשבת בראשית "ששון ושמחה".
והעניין בזה:
החילוק בין ששון לשמחה הוא20 – שששון הוא מלמעלה למטה, ושמחה היא מלמטה למעלה, כידוע21 בעניין הספירות, שששון הוא בספירת היסוד, שהיא סיום עולמות האין סוף, דהיינו מלמעלה למטה, ושמחה היא בספירת המלכות, דהיינו מלמטה למעלה. וזהו גם כללות העניין ד"זמן שמחתנו" (לשון רבים)22 – "ישמח הוי' במעשיו"23, (מלמעלה למטה) ו"ישמח ישראל בעושיו"24, (מלמטה למעלה) ושניהם נמשכים בשמחת המטה גופא, והיינו, שבשמחה למטה גופא ישנם ב' העניינים של ששון ושמחה.
ובזה יובן גם מה שמצינו בגמרא במסכת סוכה25 בסוגיית שמחת בית השואבה: "הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה, אמר ליה ששון לשמחה וכו' אמר ליה שמחה לששון וכו'" – דלכאורה, למאי נפקא-מינה, "מאי דהוה הוה"26 – שבזה מרומז שבשמחת בית השואבה ישנם ב' העניינים דששון ושמחה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.
ויש להוסיף, שכיון שבשבת בראשית ישנה השמחה בכל האופנים, הן עניין הששון והן עניין השמחה, הרי, מצד חיבורם יחד מיתוסף עניין נעלה יותר – אור העולה על כולנה27.
ו. ועוד עניין בזה:
מצד זה ששבת בראשית הוא כמו שמחת תורה, מיתוסף עוד חילוק בין שבת בראשית לשאר השבתות (מלבד החילוק הנ"ל בנוגע להוספת עניין השמחה בשבת בראשית) – שבכל שאר השבתות ישנה שייכות של יום השבת לימים שלפניו ולימים שלאחריו28, ואילו שבת בראשית שייך ונוגע לכל ימות השנה, כי מכיוון ששבת בראשית הוא כמו שמחת תורה, הרי כשם שבשמחת תורה הברכה היא להמשיך את השמחה של שמחת תורה על כל השנה כולה, כמו כן יש להמשיך משבת בראשית על כל השנה כולה, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחה אחרת29, שכפי שנעמדים בשבת בראשית כך נמשך על כל השנה.
והרי מובן שיש חילוק בין טופח סתם לטופח על מנת להטפיח30, שבשביל להיות טופח על מנת להטפיח צריך להיות יותר לחלוחית ומשקה מאשר בטופח סתם. ועל דרך זה בנדון דידן: כיון שמשבת בראשית צריך להמשיך על כל השנה, צריך להיות בו ריבוי לחלוחית, בכדי שיוכל להיות צינור על כל השנה.
ז. (וסיים כ"ק אדמו"ר:)
ייתן השם יתברך שתהיה לנו דעה בינה והשכל, חכמה בינה ודעת, להבין ולידע כיצד לנצל את שבת בראשית באופן שיהיה צינור על כל השנה, להמשיך על כל השנה את העניין ד"ופרצת" – פריצת כל הגדרים, לא רק הגדרים שבדברי הרשות, אלא אפילו הגדרים שבקדושה.
ובאופן שיומשך עוד יותר ממה שנמשך בכתיבה וחתימה טובה של ראש השנה ויום הכיפורים – שהרי איתא בגמרא31 "כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים כו'", והיינו, שבשבת ויום-טוב יכולים לפעול שיומשך יותר ממה שניתן בראש השנה ויום הכיפורים, וכיון ששבת בראשית נוגע לכל השנה, הרי מובן שבשבת בראשית ממשיכים על כל השנה יותר ממה שנמשך בהכתיבה וחתימה טובה – שיהיה באופן ד"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"32.
* * *
ח. מנהג33 ישראל שבשבת בראשית מוכרים "מצוות"34 – עליות – על כל השנה35.
העניין של עליה לתורה הוא – כפי שאמר הרבי, כ"ק מו"ח אדמו"ר36, שכאשר עולים לתורה אזי מתעלים ב"תחתיים שניים ושלישים"37 ולמעלה יותר. ופירוש הדברים, שזוהי עלייה בנפש רוח נשמה חיה ויחידה38, ועד שסוף כל סוף מתאחד עצם הנשמה עם עצמות אין סוף ב"ה (עם הקב"ה בעצמו כביכול).
וזהו גם הטעם לכך שאף-על-פי שבלימוד תורה שבעל פה אסור לברך אם אינו מבין הלימוד39, מכל מקום, בעת עלייה לתורה מברך אפילו עם הארץ דלא ידע מאי קאמר – כי, אפילו אם כאן למטה אינו מבין, הרי בעלייה של הנפש רוח נשמה חיה ויחידה שלו למעלה, מבין הוא, ומלמעלה נמשך למטה: "מקרא – תורה שבכתב – קורא וממשיך"40.
וכיון שהעולם קשור עם התורה, כמאמר41 קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, היינו, שהקב"ה הביט כביכול בתורה וברא את העולם, וכמו כן נקראת התורה "דפתראות ופנקסאות"42 (התכניות – "בלו-פּרינטס" – שעל פיהם בונה הבנאי את הבניין) – הרי מצד זה שיהודי עולה לתורה, נמשך גם בגשמיות.
ט. כשם שהדברים אמורים בנוגע לעליות שעולים לתורה בשבת, בשני וחמישי, שההתחלה על זה היא בשבת בראשית – כן הוא גם בנוגע לקביעות בלימוד התורה:
בשבת בראשית יכול כל אחד לחטוף ("אַריינכאַפּן") ולקבל על עצמו הוספה בלימוד, הן בנגלה דתורה והן בתורת החסידות.
כלומר: נוסף לכך שבמשך חודש תשרי קיבל כל יהודי על עצמו קביעות בלימוד על כל השנה – הנה בשבת בראשית צריך לקבל על עצמו עוד הוספה בזה, בקביעות בכל יום, הן בלימוד הנגלה והן בלימוד החסידות. בלימוד החסידות צריך להיות נכלל חלק מהסדרה של השבוע – ב"תורה אור" ו"לקוטי תורה"43.
ייתן השם יתברך שכל אחד יקבל על עצמו כפי יכולתו האמיתית, כפי שהוא יכול באמת ("וויפל ער קען טאַקע באמת"), וכפי שורש נשמתו.
והקבלה בשבת בראשית שמקבל על עצמו הוספה בלימוד התורה – נותנת כוח לקיים זאת בפועל במשך השנה, כך שלאחרי זה חוסכים הרבה טרחה, ועל-ידי זה נמשך גם בגשמיות בבני חיי ומזוני רויחי.
ועל-פי המדובר44 אודות מעלת הקיצורים – הרי הקיצור מהאמור לעיל: כל אחד יקבל על עצמו שיעור נוסף בכל יום, הן בלימוד הנגלה הן בלימוד החסידות.
(קטעים מהתוועדויות ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשוון, תשי"ב; תש"כ; תשט"ז.
תורת מנחם כרכים ד עמ' קט-קי; כז עמ' 122-124; טו עמ' 199)
___________________________
1) ראה "רשימות" (יומן) חורף תרצ"ה, ווין (חוברת קפה ע' 8).
2) ראה גם שיחת ש"פ בראשית תש"ה ס"ד - י"ל בקונטרס שמע"צ-שמח"ת שנה זו (נדפס בסה"מ תש"ט ע' פב. ולאח"ז בסה"ש תש"ה ע' 65). תורת מנחם - התוועדויות ח"ב ע' 64. וש"נ.
3) ראה גם סה"ש תש"ב ע' 27.
4) ראה תוד"ה נפסל - מנחות כ, ב. שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס קפ. סתל"ב סי"א. סתצ"ד סט"ז.
5) ראה גם התוועדויות תש"נ ח"א ע' 294 ואילך.
6) ראה רמב"ן פרשתנו ה, ד. פרש"י לך לך יז, יז.
7) פסחים קיח, א.
8) ראה תקו"ז ת"ע בסופו. לקו"ת ברכה צג, רע"ד.
9) ראה לקו"ש חט"ו ע' 66 ואילך ובהערות שם. וש"נ.
10) סה"ש תש"ב ע' 29 ואילך (נעתק ב"היום יום" ב חשון).
11) שיחת ש"פ שמות תש"ב (סה"ש תש"ב ע' 29). נעתק בקיצור ב"היום יום" – ב-ג חשון.
12) פרשתנו א, ד. ועוד.
13) שיחת ליל שמח"ת (תש"כ) סי"ז (לעיל ע' 87).
14) ברכות כח, א. וש"נ.
15) סוכה נא, א-ב.
16) ישעי' נח, יג.
17) ראה סה"מ תש"ט ס"ע 130, ובהנסמן בהערות שם.
18) ב"ק עד, א. ועוד.
19) ישעי' יב, ג.
20) ראה אוה"ת מג"א (הוצאת תש"נ) ע' קנב ואילך. סה"מ תרנ"ג ע' רנט ואילך. עזר"ת ע' קכא וראה גם תו"מ חי"ד ע' 245.
21) ראה פרדס שער כג פכ"א ערך שמחה. הנסמן בהערה הקודמת.
22) ראה לקו"ת דרושי שמע"צ פח, ד ואילך. ובכ"מ.
23) תהלים קד, לא.
24) שם קמט, ב.
25) מח, ב.
26) יומא ה, ב. ועוד.
27) ראה תניא שעהיוה"א פי"ב.
28) ראה תו"מ חי"ב ס"ע 205. וש"נ.
29) ראה שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מ"ח (התוועדות א) תשח"י ס"ב (תו"מ חכ"א ע' 132). וש"נ.
30) ראה אנציק' תלמודית ערך טופח כו' (כרך יט ע' שצג ואילך). וש"נ.
31) ביצה טז, רע"א.
32) ויצא כח, יד.
33) שיחה זו הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידית), ונדפסה בלקו"ש ח"א ע' 2 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.
34) ראה גם שיחת ש"פ בראשית תשי"ב ס"א (תורת מנחם – התוועדויות ח"ד ע' 109). וש"נ.
35) כ"ק אדמו"ר ציוה לגבאי למכור את ה"מצוות", ולאחרי שמכרו המצוות, המשיך ואמר:
36) לקו"ד ח"א כה, ב ואילך. סה"ש תש"ב ע' 75. תש"ד ע' 40.
37) לשון הכתוב – נח ו, טז.
38) ב"ר פי"ד, ט.
39) מג"א או"ח סוס"נ. הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב. וש"נ.
40) ראה לקו"ת ויקרא ה, סע"ב.
41) זח"ב קסא, סע"א ואילך.
42) ב"ר פ"א, א.
43) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות חי"ג ע' 174 ואילך. וש"נ.
44) שיחת יום ב' דראש השנה ס"ח (לעיל ס"ע 17 ואילך). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
