חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:46 זריחה: 5:48 ט"ז בתמוז התשע"ט, 19/7/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

על ביטול תורה וקיומה
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1117 - כל המדורים ברצף
"שובה ישראל עד ה' אלוקיך", והכן עצמך לקבלת משיח צדקנו!
השפעת יוסף למלכות משיח
על ביטול תורה וקיומה
פרשת ויגש
הלכות ומנהגי חב"ד

התועלת שבמראי-מקומות לקורא ולכותב * ההערות הן גם הארות! הנחוצות להבין כוונת העניין * על קדושת קברו של יוסף בשכם * מתי חל יום פטירת רבי עקיבא? * וכיצד ייתכן חיסרון בלימוד התורה ביום תשעה-באב ובליל 'ניטל'? * השלמה לרשימות קודמות (אחרונה בגיליון תתריב)

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

תועלת גם לכותב

באגרתו של הרבי מיום ו', ערב שבת קודש י"ח טבת תשכ"ח, לגאון רבי יצחק הוטנר בעל 'פחד יצחק' – אחת מתוך כמה במסגרת התכתבות ביניהם אודות "מבצע תפילין" באותו חורף תשכ"ח – חותם הרבי במשפטים הבאים, מהם ניתן ללמוד על חשיבותם של מראי-מקומות ('מבית הגנזים' עמ' צב):

לפלא שאין במכתב מר כל מ"מ [=מראי מקומות], והרי ע"י מ"מ [=מראי מקומות] – (לפעמים רבות) ברורה יותר כוונת הכותב, מקיל על הקורא ([ו]במשך הזמן) תועלת גם להכותב.

והרבי ממשיך:

ומי לנו גדול כהרמב"ם וכידוע כתבו בזה (קובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו ח"א סק"מ הובא בסו"ס היד [מהדורת] שולזינגר ([בעריכת ה"ר משה] לוצקי).

הכוונה לאיגרת הרמב"ם בה מביע צערו שלא ערך מראי-מקומות לספרו: "ועל זה נחמתי שלא חברתי עם חיבור זה ענין שאני אומר לך... שכל הלכה שאינה במקומה באותו ענין הודיע מקומה כו' יבוא השואל וישאל היכן נאמרו דברים אלו, פעמים אני אומר לו מיד במקום פלוני ופעמים לא, וחייך לא אזכור מקומן עד שנחפש אחריהן כו' בדעתי אם גוזר השם-יתברך שאעשנו אף על פי שיש בו טורח הרבה".

הארה לא רק הערה

בהתוועדות ש"פ עקב כ"ף מנחם אב תשד"מ, מתייחס הרבי לכינוס השלוחים שנערך בארץ הקודש למחרת ואומר ('השליחות לארץ הקודש' עמ' ר)

גם המכתב שנשלח לקראת "כינוס השלוחים" – תוכנו מיועד עבור כל השלוחים בכל מקום שהם, הן המכתב עצמו, והן ציון המראי-מקומות, אשר העיון במקומות אלו מוסיף בהבנת הענינים לאשורם...

באותו מעמד מוסיף הרבי:

מכיון שהוזכר המראי-מקומות למכתב, הנה בנוגע למראה-מקום בענין מזל אריה... יש להוסיף גם מ'לקוטי תורה' ריש פרשתנו...

בהזדמנות נוספת (בשנת תשמ"ח) התייחס הרבי ל"המכתב המיוחד לכינוס השלוחים... בתוספת הערות" וציין (התוועדויות תשמ"ח כרך ד' עמ' 165):

ולהוסיף, שכוונתי היתה לא רק ל"הערות" (בעי"ן) אלא גם ל"הארות" (באל"ף) ובוודאי יהיו כמה... שיקחו הדברים בהתאם לכוונה זו.

קדושת העיר שכם

על ייחודם של ג' המקומות הקדושים (ירושלים חברון ושכם) נכתב בלקוטי שיחות כרך לה (פרשת חיי שרה אות ח'):

שמקומות אלו מיוחדים בקדושתם תמיד, גם בזמן הגלות: מקום המקדש, דתמיד בקדושתו עומד... וכן מערת-המכפלה מקום קבורת האבות שעל ידה עוברות התפלות דכל ישראל, ומעין זה לגבי מקום קבורתו של יוסף". עד-כאן.

ויש לציין לספר כפתור ופרח – נזכר כמה פעמים בשיחות (בלקו"ש חי"ח מסעי ב' (בהערות)) – פרק י"א:

"ואל זה השדה שבו יוסף עליו-השלום... מנעתי רגלי מלהיכנס שם... וזה מפני הקדושה, שהרי היה שם מזבח". ולהעיר מחתם-סופר על התורה פרשת ויחי.

שייכות רבי עקיבא ליום הכיפורים

בברכת ערב יום הכיפורים תשנ"ב הע' 23 (התוועדויות תשנ"ב כרך א' עמ' 66):

נזכרו הדברים הבאים:

ולהעיר מהשייכות של רבי עקיבא ליום-הכיפורים – להיותו אחד מעשרה הרוגי מלכות... שמזכירים בפיוטים דיום הכיפורים.

והנה: א. גם מסכת יומא (במשנה) מסתיימת במאמרו של רבי עקיבא "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל" (יומא פה, ב).

ב. יש-אומרים שמטעם זה אומרים הפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (סופי תיבות עקיבה) בסמיכות לכל נדרי בליל יום-הכיפורים.

ג. בספר 'דבר יום ביומו' (י' תשרי - כב,ב) איתא "בו [ביום הכיפורים] נהרג רבי עקיבא לדעת סדר הדורות". וראה גם מדרש משלי רמז תתקמד. שיח יצחק (הוצאת מכון ירושלים), ועוד.

אמנם ייתכן ומכיוון שלא נזכרו עניינים אלו בדא"ח לא הביאם כ"ק.

לקיים 'חיסרון' בשמחה...

בשיחה לראש השנה בעניין ערבוב השטן (לקוטי שיחות כרך כד, עמ'  220-226) מסביר הרבי:

הייתכן שאכן ייקחו את כל זה מבני ישראל? אמת נכון שיש בכך כוונה "לערבב השטן" – אבל, כנ"ל, סוף סוף חסרים הרי בני ישראל ביום זה עבודות אלו?...

והביאור בזה... התעוררות התשובה העמוקה הלזו שבאה מה"לא" – שמונעים ממנו [=בערב ראש השנה] ענין דתקיעת-שופר כו' – נלקחה ממנו גופא, ממצבו הוא וכו'.

ענין עמוק יותר בזה: שבעומק הענין אכן לא חסר בזה העילוי שבדבר בפועל:

מה שנמנעים מענינים אלו, הוא מנהג ישראל ש"תורה היא" – הדבר נהיה לענין של קיום (פועל) התורה, שעושהו מתוך שמחה רבה.

כאשר קיום המצוות הוא רק מתוך טעם ודעת, או מכיון שיש לו תענוג בזה – אזי יש מקום לחילוק, שלא ניתן לחוש חיות שכזו ב(מנהג שהוא) שלילה כפי שחשים בענין של פועל. אבל באמיתת הענין מצד רצון המלך, אין כל הבדל בין עבודה אחת לשנייה .. אפילו כאשר הדבר נראה שמפסיד ענין טוב, הרי מכיון שיודע שזה גופא "תורה היא", עושה הוא זאת מתוך שמחה רבה וטוב לבב.

[וראה דברים מעין אלו בתורת מנחם כרך נד עמ' 167, שם איתא:

"כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר (בקשר לדברי אחד המסובים אודות העניין של חסרון ביום-טוב) שלא שייך לומר שחסר ביום-טוב (או ביום טוב שני של גליות) העניין של הנחת תפילין למשל, כי מכיון שזהו עניין שנעשה על פי תורה (תקנת אנשי כנסת הגדולה), לא שייך לומר שחסר משהו"].

ביטולה הוא קיומה

לאור הדברים הללו יש לבאר תמיהה ידועה:

ידוע "כי הם חיינו ואורך ימינו" והעולם עומד על התורה וכו', כיצד ייתכן שבזמנים כגון תשעה-באב ישנו איסור על פי שולחן-ערוך ללמוד תורה? [וכן בליל 'ניטל' לפי מנהגנו]. אמנם לכאורה היה אפשר לומר שבתשעה באב הותר ללמוד דברים המותרים [ויתר על כן בשיחה משנת תשמ"ח (התוועדויות תש"נ ח"ד עמ' 50) שאפילו בתשעה באב חייבים ללמוד תורה בכל רגע ורגע! אלא שזהו בדברים המותרים] – ברם, הרבי בשיחת ש"פ דברים תשל"ד שלל זאת משתי סיבות: א) הלימוד הוא מוגבל – רק ללימודים מסויימים – וממילא חסר ב"לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ", ב) גם באותם דברים שהותרו הרי בלימוד ישנה הגבלה שנאסר ללמוד בפלפול כו' וממילא בדקות נחשב הדבר לביטול תורה (על פי הביאור הידוע במאמר חז"ל "מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה") והרבי ביאר את העניין על פי פנימיות העניינים.

אך לפי ביאורו של הרבי הנ"ל הדבר מיושב, שכן – קיום פסק-דין השולחן-ערוך שאסור ללמוד, הוא קיום (של פסק-דין) התורה!

וראה גם בצוואת הריב"ש אות ג' וש"נ (צוטט על ידי הרבי בליקוטי שיחות שם), שהכול הוא צורך גבוה, מפני שהשם יתברך רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים... כי לפעמים אדם הולך ומדבר עם בני אדם ואז אינו יכול ללמוד... ואל יצטער את עצמו בזה, כי השם יתברך רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים. אבל בשיחה עצמה קובע הרבי יתרה מזו, שזהו עצמו (הביטול) קיום התורה.

ומעין זה כתב בעל ערוגת הבושם (דף קמו פרשת שמות ד"ה ואחר באו משה ואהרן) בביאור מנהג ישראל שלא ללמוד בליל ניטל: "הא דנהגו ישראל לבטל לימודם בלילה שנופלת בו תקופת טבת ובוודאי לא דבר ריק הוא, ומנהג ישראל תורה הוא, ואם כן במה שמקיים מנהגן של ישראל, בזה גופא מקיים מצוות תלמוד תורה".

וכך גם מביאים (ראה אור ישראל גליון ב', כסלו תשנ"ו, עמ' קמב) בשם רבי יהונתן אייבשיץ.

[ולהעיר ממה שכתב בקרבן נתנאל (הובא בנטעי גבריאל חנוכה עמ' שפח): "כי לילה זה [=דניטל] כמו יום שחרב בית המקדש ומטעם זה אסור ללמוד כמו בתשעה באב כו'"].


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)