נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1129 - כל המדורים ברצף
	גם המנוחה צריכה להיות חלק מה'מסע' והעלייה
	"מביא גאולה לעולם"
	רועה ישראל
	פרשת פקודי
	פורים ולקיחת משקה
	הלכות ומנהגי חב"ד

להתוועד ולא לשתות

יהודים משלמים מספיק עבור אתה הראת והיום הרי זמן שמחתנו, יש לקחת משקה, אבל כל השנה לא צריך לשתות משקה.

הרשב"ץ ז"ל ור' הענדל מפעלעשעניץ נהגו בכל ליל ו' פרשת משפטים להתוועד. [מורי הרשב"ץ בא לליובאַוויטש ביום ו' פרשת משפטים תר"ח, היה קורא את היום הזה יום הולדתו... (היום יום)]. לקחו בקבוק משקה ומלאו שתי כוסיות, ועל זה התוועדו לילה שלם ולא שתו מהמשקה.

אלא לשתות משקה צריך רק בשמחת תורה, י"ט כסלו ופורים.

(ספר השיחות תר"פ-תרפ"ז, ליל שמחת תורה תרפ"ב, עמ' 29)

יכול להיות קל יותר

אנו ניקח משקה, ושהמשקה 'ייקח' [יחדור] אותנו, אם כל ישראל יהיו בהתאחדות בחיצוניות כפי שבפנימיות – היה ניתן לשאת את הגלות, גם כאשר הגלות קשה מנשוא, היה אבל ניתן לשאת זאת באופן קל בהרבה, כי בפנימיות כל יהודי קשור יחד, אחד עם השני.

(שם, פורים תרפ"ג, עמ' 45)

לנצל יום אחד בשנה

אם שמחת תורה היה בכל יום, ורק יום אחד בשנה חול, הלא היה זה טוב.. אבל כששמחת תורה הוא יום אחד, וי"ט כסלו הוא יום אחד, ופורים יום אחד, הרי זה לא מספיק. אלא צריך הרי שזה כן יספיק. צריך לדאוג שכל מה שדובר ייקלט בפנימיות, ושיפעל על כל השנה.

(שם, סעודת פורים תרפ"ה, עמ' 81)

שלוש סיבות להתעסק עם עצמו קודם..

...אחר שישבו לסעודה אמר לר' יצחק מתמיד: דאג לתת לקהל משקה, כי סומכים על היושר שלהם והם לא לוקחים.

אמר ר' יצחק: אם לבד לא ראויים, צריך להתעסק עם עצמו או עם הזולת?

והשיב כ"ק אדמו"ר: על עצמו הלא זה חיוב, והשני זהו הידור. כאשר מתעסק עם עצמו פועל הדבר ממילא גם על הזולת. בנוסף, הרי לעצמו הוא קרוב, תמיד הוא בנמצא, אך את השני צריך לחפש. ועוד טעם, את עצמו הלא הוא ודאי מכיר טוב, מה שאין כן – את הזולת.

(שם, עמ' 83)

מדוע לוקחים משקה?

אחר כך אמר למסובים: קחו משקה, כי עכשיו זהו הזמן, מחר כבר מאוחר. אי אפשר לומר שמחר לא ייקחו כלל משקה. שמעתי מזקני החסידים שלושה טעמים על לקיחת משקה:

א) כמו סוטה. ב) כשם שבשחיטה משקים את הבהמה כדי שיהיה ניתן להוריד בקלות את העור .. ג) יש להשקותו כדי שלא יבלבל את המוח.

(שם, עמ' 84)

שמחה פנימית מה'אתהפכא'

בכלל פורים זהו זמן של שמחה פנימית. כי בזמני השמחה עצמם ישנם חילוקים, כמו מועדים לשמחה, ולא כל המועדים שווים. פורים זהו הרי עניין ונהפוך הוא, אתהפכא חשוכא לנהורא כו'.

(ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א, ליל פורים תרפ"ח, ווארשא, עמ' 11)