חז"ל אומרים (ויקרא רבה פרשה טז,ז) שלעתיד לבוא עתידים כל הקרבנות להתבטל חוץ מקרבן תודה. זה גם יהיה הקרבן הראשון שכל יהודי יביא כשתבוא הגאולה – מתן תודה לקב"ה על היציאה מהגלות לגאולה.
את קרבן התודה מעלה יהודי לאות תודה לקב"ה על חסד שגמל עמו. על אילו חסדים מקריבים קרבן תודה? מפרש רש"י (ויקרא ז,יב): "כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא". ארבעה אלה מוזכרים במפורש בספר תהילים (קז,ח.טו.כא-כב.לא), ועליהם נאמר: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני-אדם, ויזבחו זבחי תודה". כך מגלים הפסוקים בספר התהילים את מה שלא נאמר במפורש בתורה – מי הם הצריכים להקריב קרבן תודה.
ניסים מיוחדים
בעצם, אם צריך להודות לה' על ניסיו ונפלאותיו עמנו, היה עלינו להקריב קרבן תודה בכל יום, ואפילו כמה פעמים ביום. חז"ל אומרים (בראשית רבה פרשה יד,ט) ש"על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא". כבר אברהם אבינו לימד את אורחיו להודות לקב"ה על המזון - "ברכו למי שאכלתם משלו" (פירוש רש"י בראשית כא,לד).
אכן, על כל אלה אנו מודים לקב"ה בתפילותינו – "על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים"; אבל לא יעלה על הדעת שאדם יתחייב להקריב קרבן תודה בכל יום, ואף כמה פעמים ביום. לא על כל דבר מודים לקב"ה על-ידי הקרבת קרבן. את קרבן התודה מביאים רק על ארבעה סוגי ניסים המפורטים בתהילים.
הסדר שבו רש"י מונה את ארבעת הניסים אינו מקביל לדרך שבה הם מוזכרים בתהילים, אלא הוא מסדר אותם בסדר אחר. הסדר בתהילים הוא: הולכי מדבריות, אסירים, חולים ויורדי הים. לעומת זה, רש"י מביא סדר שונה: יורדי הים, הולכי מדבריות, חבושי בית האסורים וחולה שנתרפא.
יש לומר (לקוטי שיחות כרך יב, עמ' 20) שהסדר הזה מתאים לחוויות האישיות שעברו על בני ישראל עם יציאתם ממצרים. בתחילה זכו לנס של 'יורדי הים' – קריעת ים סוף; אחר-כך הלכו במדבר; בהמשך היו בבחינת 'חבושי בית האסורים', שכן היו כלואים במדבר ארבעים שנה. הנס הרביעי – 'חולה שנתרפא' – אינו נס כללי אלא של יחידים, ולכן נמנה אחרון.
כאסיר המייחל לשחרורו
על הניסים האלה, שחוו בני ישראל, לא היו חייבים להקריב קרבן תודה, שכן את הקרבן מקריבים רק כשיש חשש סכנה, ואילו הם הלכו על-פי ה' – "וה' הולך לפניהם... לנחותם הדרך" – ואז ודאי שאין בזה שום סכנה. ובכל-זאת הדבר ממחיש את הניסים שבאירועים האלה, כשהם נעשים במצב רגיל.
מכאן אפשר ללמוד הוראה כללית: כאשר יהודי שרוי בגלות, אף-על-פי שיש לו כל צרכיו, הריהו בבחינת 'יושב בבית האסורים'. האור האלוקי שמאיר בזמן הגלות הוא נסתר ונעלם, ומבחינה זו כולנו בבחינת "יושבי חושך וצלמוות", כלואים בגלות וסובלים מהעדר גילוי אור אלוקי.
ממילא מובן שבכל יום ויום צריכים אנו להיות מלאי ציפייה ותשוקה לביאת משיח צדקנו, כפי שמרגיש אדם היושב בבור אפל, המצפה ומייחל בכל רגע ליציאתו מחשֵכה לאורה ומשעבוד לגאולה. כך אנחנו זועקים בכל יום ובכל שעה אל הקב"ה שיוציאנו מבית האסורים הרוחני והגשמי ויוליכנו קוממיות לארצנו, ואז נקריב לפניו את קרבן התודה על פדותנו ועל חירות נפשנו, ועמנו יודה העולם כולו, כלשון הפסוק ב'מזמור לתודה': "הריעו לה' כל הארץ". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
