נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1133 - כל המדורים ברצף
	ההעלם והגילוי במולד הלבנה
	ציפייה לגאולה בקוצר רוח
	"רק בו הדבר תלוי לגרש היצר הרע"
	פרשת תזריע
	הלכות פסח - א
	הלכות ומנהגי חב"ד

מהי הנקודה שבגללה נחשבים כל ימי חודש ניסן כראש-חודש? – התשובה שמביאה גאולה * מדוע רק ביציאת מצרים מסר הקב"ה לישראל את סוד עיבור וקידוש החודשים? * ומה המשמעות לכך שבשאר הגלויות בטל הקידוש על-פי ראייה אבל נותר על-פי החשבון? * בזמן הגלות לא ניתן לראות בהעלם עצמו את תחילת הגילוי, אלא להבין שכך הוא * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. אודות¹ "החודש הזה לכם ראש חדשים"², איתא בשל"ה³, שכל החודש (ניסן), כל יום שבו, הוא כמו ראש-חודש. כשם שראש-חודש אינו "יום המעשה"⁴, כן הוא גם כל חודש ניסן.

ומבאר השל"ה: בשנים-עשר הימים הראשונים – היו קרבנות הנשיאים, וכל נשיא היה עושה יום-טוב באותו יום⁵. י"ג ניסן – הוא "אסרו-חג" של י"ב ימים הנ"ל. בי"ד ניסן – מדליקים את "נר הוי' נשמת אדם"⁶ ובודקין את החמץ. ולאחרי זה באים שבעת ימי חג הפסח, שבעת ימי ההיקף⁷.

והביאור בזה:

ראש-חודש – הוא עניין המולד, שבזה ישנם ב' נקודות: נקודה אחת היא – תכלית ההעלם שהיה קודם המולד, ולאחרי זה – נקודת המולד.

ב. גם בעבודת בני-ישראל, שנמשלו ללבנה⁸, ישנם ב' נקודות אלה:

בשעה שמתבונן במעמדו ומצבו, שאפילו אם למד וקיים מצוות ובאהבה רבה, מכל מקום הרי הוא עומד לפני המלך, ומאן דמחוי במחוג קדם מלכא וכו'⁹, ואם כן, לא זו בלבד שאין זו עבודה, אלא אדרבה – אזי נעשים אצלו ב' נקודות: נקודה של ביטול בתכלית¹⁰, ומתחילה אצלו עבודה חדשה.

וזהו ענינו של ראש-חודש בעבודה – שבכללות זהו עבודת התשובה – "אסורה מכאן להתקרב לשם"¹¹.

והרי על-ידי עבודת התשובה מביאים את הגאולה, כפסק הרמב"ם¹² ישראל שעושין תשובה מיד נגאלין. וכמו שכתב אדמו"ר הזקן באגרת התשובה¹³ בעניין ברכת "השיבנו", שמיד לאחר ברכת "השיבנו" ו"סלח לנו" אומרים ברכת "גאלנו"¹⁴.

ולכן מצינו בנוגע לראש-חודש, שהקב"ה אומר "הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח"¹⁵. מיעוט הירח הוא, כידוע¹⁶, הסיבה לחטא עץ הדעת, המקור לכל החטאים, שהוא סיבת הגלות – "מפני חטאינו גלינו"¹⁷. וראש-חודש מבטל את עניין מיעוט הירח, ובמילא גם את סיבת הגלות.

ג. ראש-חודש, עניין התשובה – מבטל את הגלות ומביא את הגאולה.

וזהו העניין דאיתא בשל"ה, שכללות חודש ניסן הוא עניין של ראש-חודש – כי בניסן היא העבודה של ביעור חמץ, ביטול הישות והתנשאות, ולפעול בעצמו עניין הביטול, שזהו מצד עניין התשובה. ומצד זה – "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל"¹⁸.

* * *

ד. על הפסוק² "החודש הזה לכם וגו'", איתא במדרש¹⁹: "עד שלא יצאו ממצרים היה הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומעבר עבורים מקדש שנים ומחדש חדשים, כיון שיצאו ממצרים מסרן להם, שנאמר החודש הזה לכם ראש חדשים, מכאן ואילך מסורים לכם".

[ולהעיר, שבעניין זה יש מדרשות חלוקות:

במדרש הנ"ל משמע שקודם יציאת מצרים (שאז "מסרן להם") לא היה הדבר ידוע אלא להקב"ה בלבד.

אבל במקום אחר²⁰ מצינו שהקב"ה "מסרן לאדם הראשון .. (ו)אדם מסר לחנוך וכו'", וכך נמסר סוד העיבור מדור לדור, אלא שאחר כך "נתמנעו העיבורין מישראל .. בשעבוד מצרים", שאז נשכח הדבר לגמרי, וחזר להיות אצל הקב"ה לבדו, ובתחילת זמן הגאולה אמר הקב"ה למשה ואהרן "החודש הזה לכם", "עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא"].

ומשמעות דיוק הלשון "מסרן להם", "מסורים לכם" (ולא רק שמודיע להם מה שלא ידעו עד עתה) הוא – שהקב"ה מוסר להם את הכוח שלו לקדש החדשים.

וזהו המקור בנגלה על פתגם הבעל שם טוב שהכוח של בני-ישראל לברך את חדשי השנה הוא – מברכתו של הקב"ה.

ה. וביאור הטעם שיש צורך על זה בנתינת-כוח מיוחדת:

ישראל נמשלו ללבנה²¹, כי, הלבנה יש בה שינויים, לפעמים היא בגדלות, ולפעמים היא בקטנות ועד להעלם לגמרי, וכמו כן משתנה מצבם של בני-ישראל מזמן לזמן, שלפעמים הם במצב של גלות, ולפעמים הם במצב של גאולה.

ובכדי שיוכל להיות מולד הלבנה וקידוש החודש, היינו, שממצב של תכלית ההעלם יתחיל עניין של גילוי – הרי מי שנמצא בעצמו במצב של גלות וחושך, אין בכוחו לצאת ממצב זה למצב של תחילת הגילוי, ולכן יש צורך בנתינת-כוח מלמעלה.

ו. על-פי זה יובן גם מאמר המדרש הנ"ל ש"נתמנעו העיבורין מישראל .. בשעבוד מצרים":

גם לדעה שסוד העיבור היה ידוע עוד קודם שנאמרה מצות קידוש החודש, "החודש הזה לכם" – הרי הכול מודים שבשעת גלות מצרים נשתכח הדבר.

וטעם הדבר – כי, ענין קידוש החודש הוא התחלת הגילוי והיציאה מן החושך, ואילו גלות מצרים שהיא תכלית החושך והגלות, היא ההיפך לגמרי מעניין קידוש החודש.

ורק בהתחלת זמן הגאולה והיציאה ממצרים – שעניינה הוא הכנה למתן-תורה, כידוע²², והרי תורה ענינה גאולה, כמאמר רז"ל²³ "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" – אזי התחיל עניין קידוש החודש.

אלא, שבזה גופא יש ב' דעות: דעה הא', שלפני זה לא היה מעולם עניין קידוש החודש, כיון שהכוח לצאת מחושך לאור הוא רק על-ידי התורה; ודעה הב', שגם קודם מתן תורה היה יכול להיות עניין זה, אבל, לא בשעת גלות מצרים, שאז הכול מודים ש"נתמנעו העיבורין מישראל".

ז. על-פי זה יש לבאר הטעם שגם לאחרי שניתנה מצות קידוש החודש שמאז היו מקדשים את החודש על-פי הראייה, הנה כשהתחילה הגלות נפסק קידוש החודש על-פי הראייה, אלא שאף-על-פי-כן אין זה בדומה לגלות מצרים, שאז נשתכח עניין קידוש החודש לגמרי, ואילו בשאר הגלויות נשאר על כל פנים עניין החשבון:

ובהקדם המבואר במקום אחר²⁴ שכל שאר הגלויות אינן דומות לגלות מצרים, כיון שגלות מצרים היתה קודם מתן-תורה, ואילו שאר הגלויות הם לאחרי מתן תורה, וכיון שישנה כבר התורה שעניינה גאולה (כנ"ל), שוב לא יכול להיות חושך וגלות כמו שהיה בגלות מצרים.

ולכן:

קידוש החודש על-פי הראייה – לא יכול להיות גם בשאר הגלויות, כי, מצד חשכת הגלות אי אפשר לראות את גילוי מולד הלבנה כו', והיינו, שבזמן הגלות אי אפשר לראות בגלוי שלא זו בלבד שההעלם אינו העלם, אלא אדרבה, שדווקא תכלית הקטנות והעלם הלבנה פועל את הגילוי החדש;

אבל קידוש החודש על-פי החשבון, שענינו הבנה והשגה, יכול להיות גם בזמן הגלות (בשאר הגלויות שלאחרי מתן תורה), היינו, שמצד התורה הנה גם בזמן הגלות יכולים להבין על כל פנים שההעלם אינו העלם לאמיתתו, כידוע בעניין "גם חושך לא יחשיך גו'"²⁵, ואדרבה, ההעלם מביא לתכלית הגילוי.

ועל-ידי יגיעה והתבוננות שכלית (עניין החשבון) על כל פנים – באים לזמן שבו יחזור להיות קידוש החודש על-פי הראייה, והיינו, שיהיה נראה בגלוי גם לעיני בשר שההעלם והגילוי הם בשווה, "ולילה כיום יאיר"²⁵.

(קטעים מהתוועדויות ש"פ ויקהל-פקודי – החודש ה'תשט"ז, ש"פ נצבים-וילך ה'תשי"ט;

 תורת-מנחם כרכים טז עמ' 186-188; כו עמ' 232-234)

_______________________________

1)     מכאן עד סוף סעיף ג – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפס בלקו"ש ח"ב ע' 489 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2)     בא יב, ב.

3)     ס"פ בא (שיג, ב). הובא בסד"ה החודש הזה לכם תרכ"ו (סה"מ תרכ"ו ע' נ). וראה גם מכתב ט' ניסן שנה זו (אגרות- קודש חי"ב ע' תה).

4)     ראה שמואל-א כ, יט ובמפרשים. יחזקאל מו, א ובמפרשים.

5)     ראה שו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט ס"ט.

6)     משלי כ, כז.

7)     שמהם נמשך על כל השנה (מהנחה בלתי מוגה).

8)     בברכת קידוש לבנה (סנהדרין מב, א). וראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. שהש"ר פ"ו, יו"ד. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ובכ"מ.

9)     חגיגה ה, ב.

10)   דהיינו שנעשה אצלו העלם והסתר ועד לביטול במציאות ביחס למדריגתו הקודמת, בראותו שאין לה ערך (מהנחה בלתי מוגה).

11)   פרש"י שמות ג, ג. וראה קונטרס ביקור שיקאגא ע' 22 (סה"ש תש"ב ע' 46) ואילך.

12)   הל' תשובה פ"ז ה"ה.

13)   פי"א.

14)   והיינו שצריך להמתין רק משך זמן קצר ביותר ("אַ קליינע וויילע") – כשיעור זמן אמירת הברכות "השיבנו", "סלח לנו" ו"גאלנו" (מהנחה בלתי מוגה).

15)   שבועות ט, א. וש"נ.

16)   ראה סה"מ קונטרסים ח"א קצב, א ואילך.

17)   נוסח מוסף ליו"ט.

18)   ר"ה יא, רע"א. שמו"ר פט"ו, יא.

19)   פסיקתא דר"כ פ"ה. וראה גם תורה שלמה עה"פ (אות לח).

20)   פרדר"א פ"ח.

21)   ראה סוכה כט, א ובחדא"ג מהרש"א שם. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך.

22)   ראה תו"א ויחי בהוספות קד, סע"ד. ובכ"מ.

23)   אבות פ"ו מ"ב.

24)   לקו"ש ח"א ע' 96. תו"מ ח"ז ע' 282. ועוד.

25)   תהלים קלט, יב.