כאשר התורה מספרת את סיפורו של המקלל, היא מציינת את שמו ושם אימו ואת היותו בן לאיש מצרי: "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי... וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה... וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל... וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי".
למה התורה מציינת את הרקע המשפחתי של המקלל? מפרש רש"י שהדבר מגלה את שבחם של בני ישראל, שלא התערבו במצרים, חוץ ממקרה יחיד – שלומית בת דברי.
למה לפרסם?
המפרשים מוסיפים ומסבירים שגם אימו לא הייתה חוטאת, אלא הוטעתה על-ידי המצרי, ומזה נולד בנה המקלל. לפי זה, השבח המרומז כאן כלפי בני ישראל מתעצם: לא היה עוד מקרה דומה, אף לא בהטעיה או באונס.
מובן שאין כוונת התורה לפרסם דברים בגנותה של אישה מעם ישראל, אלא להפך, לפרסם את שבחם של בני ישראל; ועם זה, למקרא הדברים עולה תחושה לא נוחה. רש"י מציין ששמה של האישה מבטא את אופייה הפטפטני: "שלומית – מפטפטת בדברים ושואלת בשלום הכול; בת דברי – דברנית הייתה, מדברת עם כל אדם; לפיכך קלקלה". והלוא ידוע שאפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב, וכאן התורה מציינת את תכונתה השלילית של אישה יהודייה?!
שבחם של ישראל
יש מפרשים שהפרסום שעשתה התורה לשלומית בת דברי הוא עצמו התיקון למעשיה, שכן הפרסום מביא לידי חיזוק הזהירות בעניין הצניעות, ובזה בא לידי ביטוי "שבחם של ישראל".
ועדיין קשה, הייתכן ששבחם של ישראל יתגלה מתוך סיפור שלילי על בת ישראל? והלוא ההלכה היא שאין מקריבים את היחיד למען טובת הרבים (משנה תורה, הלכות יסודי התורה פרק ה). יש לומר שפרסומה של שלומית בת דברי אין בו עניין של פגיעה בה, והשבח המתבטא בו לעם ישראל הוא לזכותה.
הציבור מורכב מיחידים
הסבר הדברים: כל אחד ואחד מבני ישראל הוא חלק מכלל ישראל. אין כאן 'יחיד' מול 'ציבור', אלא הציבור כולו מורכב מיחידים, שכל אחד ואחד מהם הוא בעל ערך, בבחינת "בשבילי נברא העולם". ממילא כשאנו אומרים שיש כאן שבח של ישראל, השבח חל גם על שלומית בת דברי עצמה, שכן גם היא חלק מבני ישראל; וכאשר בני ישראל זוכים בשבח, אף היא בתוכם.
אנו מוצאים בהלכה, באיסור בל תשחית, שכאשר ההשחתה נעשית למען הפקת תועלת – אין כאן השחתה. כמו-כן כאשר יהודי מקריב את עצמו למען הצלת הכלל אין כאן עבֵרה על האיסור להכניס את עצמו לסכנה, כי בהיותו חלק מן הכלל אין זו הכנסה לסכנה אלא הצלה. וכך פרסום מעשיה של שלומית בת דברי, המבטא את שבחם של ישראל, עומד בסופו של דבר גם לזכותה ולשבחה.
(לקוטי שיחות, כרך לז, עמ' 67) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
