חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:37 זריחה: 6:30 כ"ב באלול התשע"ט, 22/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות גליון 1146 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת חוקת, ב' בתמוז ה'תשע"ו (08/07/16)

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1146 - כל המדורים ברצף
חיזוק ההתקשרות עם הנשיא
רועה ישראל
"אין שינוי כלל"
הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 1146, ערב שבת-קודש פרשת חוקת, ב' בתמוז ה'תשע"ו (08.07.2016)

  דבר מלכות

חיזוק ההתקשרות עם הנשיא

מדוע אבדת אביו קודמת לשל זקנו? * הצעות לחיזוק ההתקשרות: לימוד משניות, שינון מאמר ונתינת צדקה * הרבי השתדל בטובת הזולת במסירות נפש, ודאג לו בגשמיות ורק אחר כך ברוחניות * הרבי מצדו נותן את כל ההשפעות, אבל צריך להכין "כלים" * דורשים מהאדם, לעבוד בדרך של חיבור הפכים – בלי גבול בתוך גבול * לקראת יום ההילולא ג' בתמוז

א. [...] בדיוק "מעינותיך", מעין דווקא שמחובר למקורו – מודגש גם החיבור למקור תורת החסידות, נשיאי החסידות, החל מהבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן, ואנו אין לנו אלא הנשיא שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר.

– ישנם כאלה שעושים חקירה ושקלא-וטריא, בקל וחומר ובגזירה שוה וכו', אודות מעלתם של רבותינו נשיאינו, מי גדול ממי וכו'. והמענה לזה – לכל לראש – שאין זה נוגע אלינו, כיון שאנו אין לנו אלא הנשיא שבדורנו.

דוגמא לדבר בנגלה דתורה – הקדימה דכיבוד אביו לכיבוד זקנו1:

בכיבוד אב ואם, האב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו2. ובכיבוד אביו ורבו, הרב קודם את האב מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו3. ולכאורה, על-פי זה היה צריך להיות כן גם בנוגע לאביו וזקנו, שזקנו קודם לאביו, כיון שהוא ואביו חייבים בכבוד זקנו?

וההסברה בזה:

מצות כיבוד אב, עם היות שקיומה צריך להיות מצד ציווי הקב"ה ולא מצד הטעם, הרי היא מצוה שיש בה טעם – משום שאביו הביאו לעולם.

ולכן, "אבידת אביו ואבידת רבו, של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא"4 – דכיון שטעם כיבוד אביו הוא משום שהביאו לעולם, הרי רבו שמביאו לחיי העולם הבא קודם לאביו שהביאו רק לעולם הזה.

אבל בנוגע לאביו ואבי אביו – מובן בפשטות שאביו שהביאו לעולם קודם לאבי אביו ששייכותו אליו אינה אלא באופן של סיבה בלבד5.

ודוגמתו בנדון דידן – שאנו אין לנו אלא נשיא דורנו, ששייכותנו אליו היא באופן ישיר, כמו אביו ורבו שמביאו כו', ואילו השייכות לרביים שלפניו היא באופן של סיבה, כמו אבי אביו כו'.

ועוד ועיקר – שלאמיתו של דבר אין חילוק בין הרביים6:

לכל רבי יש עניין מיוחד שלו, וביחד עם זה, הרי הוא גם "ממלא מקום אבותיו"7, היינו, שממלא את כל המקום (כל פרטי העניינים) של אבותיו ללא חסרון כלל (שהרי אם יש חסרון בפרט אחד, אינו "ממלא מקום" ביחס לפרט זה).

– מצינו אמנם בגמרא7 שיתכן ש"אינו ממלא מקום אבותיו בחכמה" כי אם "ביראת חטא", אבל, אין זה שייך בנוגע לרבותינו נשיאינו, כי, כל רבי הוא גם מלך (יראה) וגם רב (חכמה), כמו משיח8, ובמילא, הרי הוא "ממלא מקום אבותיו" בכל העניינים.

ואדרבה: נוסף לכך שכל רבי הוא "ממלא מקום אבותיו" בכל העניינים – מיתוסף אצלו עוד עניין שלפני זה לא היה בגלוי (ויתכן שלפני זה לא היה בכלל, אבל, לנו נוגע רק שלפני זה לא היה בגלוי).

ולכן, אנו אין לנו אלא הנשיא שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, שלהיותו "ממלא מקום אבותיו" הרי הוא כולל את כל הרביים, ולא עוד אלא שעל-ידו מיתוסף עוד עניין שלא נתגלה עד לדורנו זה – קרוב לביאת המשיח – "יפוצו מעינותיך חוצה" באופן שלא היה כמותו בכל הדורות שלפני זה!

ושני טעמים להוספה המיוחדת בהפצת המעיינות חוצה בדורנו זה9: א) בגלל התגברות החושך ביותר יש צורך באור גדול ביותר להאיר את החושך, ב) בגלל שכבר מתנוצץ אור המשיח.

ומזה מובן גודל ההכרח בהתקשרות וחיבור עם המעיין – מקור תורת החסידות – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שבכוח זה נעשית ההפצה גם ב"חוצה", היינו, שלא זו בלבד שלא מתפעלים מה"חוצה", אלא אדרבה, שהמעיינות באים באופן של הפצה גם ב"חוצה", כיון שהמעיין אין לו הגבלות כלל, ומטהר אפילו זב ומצורע10.

ועוד והוא העיקר, שפעולה זו (הפצת המעיינות חוצה) נעשית ההכנה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

ב. ובעניין זה (ההתקשרות אל הרבי) צריך לנצל את הזמן עד לה"יאָרצייט" [...] ולכל לראש – "אַריינכאַפּן" בנוגע לעניין ההתקשרות:

אמרו חז"ל11 "שכר מצוה מצוה", היינו, ששכר המצוה הכי גדול הוא המצוה עצמה12, החיבור וההתקשרות (מצוה מלשון צוותא חיבור13) עם הקב"ה, אשר, אף-על-פי ש"אין ערוך לך . . בעולם הזה ואין זולתך . . לחיי העולם הבא, אפס בלתך . . לימות המשיח ואין דומה לך . . לתחיית המתים" [וכפי שמאריך כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמשך ראש השנה14 בביאור ד' עניינים אלו], מכל מקום, בחסדו הגדול ירד על הר סיני ונתן לבני-ישראל המצוות שעל-ידם יהיו בצוותא וחיבור עם מצַוה המצוות – הרי זה שכר הכי נעלה.

וכמו כן בנדון דידן – שהעניין הכי נעלה שיכולים "אַריינכאַפּן" עד היאָרצייט, הוא, ההתקשרות אל הרבי, שנעשית על-ידי לימוד תורתו והליכה באורחותיו.

ג. ובהתאם לכך – הנני להציע כמה דברים שיעשה כל אחד עד היאָרצייט15:

בנוגע ללימוד משניות – יקבל כל אחד על עצמו ללמוד ולסיים עד היאָרצייט חמשה פרקי משניות, שכן, משנה אותיות נשמה16, וחמשה פרקים במשנה הם כנגד חמשה השמות שנקראו להנשמה, נפש רוח נשמה חיה יחידה17.

– בפעם הראשונה שראיתי שמדליקים חמש נרות בעת התפילה ביאָרצייט (וכן בשנת האבלות), כשהייתי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר בפּאַריז18, שאלתי אצלו טעם הדבר, ולא השיב, ולאחר זמן אמר, שחמש הנרות הם כנגד חמש השמות שהנשמה נקראת בהם, נפש רוח נשמה חיה יחידה19.

ועל-ידי לימוד חמשה פרקי המשניות יתוסף בחיזוק ההתקשרות עם הרבי – לא רק נפש עם נפש (שזה נעשה על-ידי לימוד פרק אחד), ולא רק רוח עם רוח (על-ידי שני פרקים), ולא רק נשמה עם נשמה (על-ידי שלשה פרקים), ולא רק חיה עם חיה (על-ידי ארבעה פרקים), אלא גם יחידה ... (כ"ק אדמו"ר הפסיק בבכי ואחר כך סיים) עם יחידה (על-ידי חמשה פרקים),

ויתירה מזה – שעל-ידי יחידה, עם היותה רק שם לעצם הנשמה, מכל מקום, כיון שנקראת "יחידה" על שם שמיוחדת עם בחינת יחיד20, נעשה על-ידה גם ההתקשרות והדביקות של עצם בעצם! [...].

ד. והצעה נוספת – בנוגע ללימוד תורתו:

אחד שאל במכתב אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר כיצד תהיה ההתקשרות שלו אליו מאחר שאינו מכירו פנים,

– השואל לא ראה את הרבי, והיה נדמה לו שגם הרבי לא ראה אותו... –

והשיב לו כ"ק מו"ח אדמו"ר21 שההתקשרות היא על-ידי לימוד תורתו ושמירת התקנות וכו'. – הרבי לא אמר לו שיתקשר אליו על-ידי עניני מופתים, או על-ידי נסיעה אליו, אלא על-ידי לימוד תורתו כו'.

ובהתאם22 לכך הנני להציע שלקראת היאָרצייט ישנן כל אחד המאמר (כולו או חלקו) שנתן כ"ק מו"ח אדמו"ר ליום הסתלקותו23, ומזמן לזמן, כשנמצא במבוכה, או שישנם אצלו ספקות, או במצב ש"פגע בך מנוול זה"24 – יחזור במחשבתו מאמר זה.

– בשיחת י"ט כסלו25 סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבשנת תר"ף, שנת הפרידה, שבה נפרד מאביו כ"ק אדמו"ר נ"ע, הרבה כ"ק אדנ"ע לדבר עמו אודות המאמר דיבור-המתחיל והדרת פני זקן שבליקוטי תורה (סוף פרשת קדושים)26. במאמר זה מבאר גודל המעלה שדברי תורה חקוקים במוחו, שאז, גם בשעה שאינו עוסק בתורה, הקב"ה שוכן עד בקרבו (ולכן צריך לעמוד מפני תלמיד-חכם27 גם בשעה שאינו עוסק בתורה, מפני שדברי תורה חקוקים במוחו).

ועל דרך זה בענייננו: השינון והבקיאות במאמר – מלבד התועלת להתקשרות בעת חזרת המאמר, הרי, גם בשאר הזמנים יהיה מוחו ממולא בתורתו של הרבי, שבתורה זו מסר הרבי את עצמו ("דער רבי האָט זיך אָפּגעגעבן") לחסידים, ובמילא, נמצא הוא בהתקשרות תמידית עם הרבי, וכלשון הליקוטי תורה: "בלי שום הפסק ופירוד לעולם אפילו רגע אחד".

ובעניין זה לא נוגע כל כך הכמות, שינון כל המאמר, או (אם מצד איזה סיבה שהיא אינו יכול לשנן כולו) מחצית המאמר; בעיקר נוגע האיכות – שיהיו חקוקים במוחו, אותיות החקיקה28, מים חיים, זוחלין, מי מעין, שמחוברים עם המקור, עצם הנפש...

ה. והצעה שלישית – שבכל יום ויום עד ליאָרצייט יוסיף כל אחד בנתינת הצדקה.

– כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם בשם אביו כ"ק אדמו"ר נ"ע29, שכללות עניין אמירת קדיש אחרי הרביים הוא לא (כל כך) בתור סגולה עבורם, אלא (בעיקר) עבור אלה שאומרים הקדיש. ועל דרך זה בנדון דידן, שנתינת הצדקה היא לא בתור סגולה עבור הרבי, אלא עבור נותני הצדקה, שעל-ידי זה יתוסף בהתקשרות שלהם.

נתינת הצדקה צריכה להיות מתוך כוונה לקיים מצוה של הקב"ה, אבל, ביחד עם זה, בודאי שפעולה זו תועיל גם לחיזוק ההתקשרות.

ו. וההתחלה בזה – בקבלת החלטה טובה עתה בנוגע לכל ג' העניינים הנ"ל,

לימוד משניות – קו התורה, לימוד המאמר – שבתורה גופא הרי זה שייך לקו העבודה, ונתינת הצדקה – גמילות חסדים, שהם ג' העמודים שעליהם העולם עומד, תורה עבודה וגמילות חסדים30, – ו"ה' יראה ללבב"31, שכל אחד מקבל על עצמו בלבב שלם ובנפש חפצה לקיים כל העניינים הנ"ל [...].

* * *

ז. בהמשך לאמור לעיל שהעצה להתקשרות היא על-ידי לימוד תורתו והליכה באורחותיו – הרי, מהעניינים העיקריים באורחותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, הוא, ההשתדלות בטובתו של הזולת.

הסדר של הרבי היה להשתדל לעשות טובה לכל יהודי הן ברוחניות והן בגשמיות. – הרבי לא היה מקדים לעשות חקירה ודרישה אודות מצבו הרוחני, אלא לכל לראש היה עושה לו טובה בגשמיות, למלא חסרונו בדבר שביקש ממנו, או בדבר שחסרונו היה ידוע לרבי בעצמו, ואחר כך היה משתדל להשפיע עליו ברוחניות.

השתדלותו של הרבי בטובתו של הזולת היתה עד כדי מסירת נפש, כולל גם מסירת הרצון (כי נפש פירושה רצון32) – להניח שאר עניני קדושה שלו בשביל לעשות טובה ליהודי.

ולהעיר מפתגם הצמח-צדק אודות רבינו הזקן33 – בעל השמחה – שכל עניני המסירת נפש שלו הם כלא לגבי מסירת הנפש לנתק את עצמו ("אָפּרייסן זיך") מהדביקות של "ועמך לא חפצתי"34, ולהתמסר לעשיית טובה ליהודי (ולא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות)!

– כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר35 שפעם בשמיני עצרת ציוה אביו (כ"ק אדמו"ר נ"ע) לקרוא לחסידים להתוועד עמם, באמרו, שאף-על-פי ששמיני עצרת הוא זמן נעלה ביותר בדוגמת ראש השנה, מכל מקום, צריכים מסירות נפש עבור טובת החסידים. – ולכאורה, למה ציוה לקרוא לחסידים בשמיני עצרת (שהוא כמו ראש השנה) דווקא, ולא קרא להם בשמחת תורה או באסרו-חג? אלא, משום שעשיית חשבונות וקביעת זמן לנוחיותו הרי זה שייך להנהגה על-פי שכל, מה שאין כן בהנהגה של מסירות נפש לא שייך לעשות חשבון ש"ימסור נפשו" רק ... בזמן היותר נוח לו – שהרי זה היפך תנועת המסירות נפש שיוצא ממציאותו לגמרי.

ובנוגע לפועל: כל אלה שרוצים להתקשר אל הרבי, צריכים ללכת באורחותיו ולהתעסק בהשפעה על הזולת, ולדוגמא (בלשון הכתוב36) "כי תראה ערום" – ללא ציצית ותפילין – "וכסיתו", וכיוצא בזה.

* * *

ח. כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם שהרביים נותנים כל העניינים, וחסידים צריכים לעשות "כלים" כדי שהברכות יומשכו למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזונא רויחי.

ולהוסיף, שעניין זה (שהרביים נותנים כל העניינים) מודגש ביותר אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר – כידוע37 שכאשר קיבל את הנשיאות מאביו כ"ק אדמו"ר נ"ע, ביקש שנשיאותו תהיה בחסד וברחמים, כך, שבודאי נותן כל העניינים בחסד וברחמים, אלא שצריכים לעשות "כלים" כדי שתהיה ההמשכה למטה מעשרה טפחים.

ומהו ה"כלי" להמשכת הברכה – אמרו חז"ל בסוף המשניות: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר38 ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

ט. והעניין בזה39:

ברכתו של הקב"ה היא בלי גבול, "עד בלי די"40, וכפי שמצינו שכאשר משה אמר לבני-ישראל "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים"41, "אמרו לו, משה, אתה נותן קצבה לברכתנו, כבר הבטיח הקב"ה את אברהם אשר אם יוכל איש למנות וגו'42, אמר להם זו משלי היא, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם"43, בלי קצבה.

וכיון שהברכה (של הקב"ה) היא בלי גבול – איך שייך "כלי מחזיק ברכה", הרי "כלי" ענינו הגבלה, ואיך יכול להיות "מחזיק ברכה" שהיא בלי גבול44?

והמענה לזה – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה . . אלא השלום", ש"שלום" מורה על חיבור שני הפכים45 (כמו אש ומים46), שעם היותם בסתירה וניגוד זה לזה ובמילא לוחמים זה בזה, מכל מקום, מתחברים יחד – בכוח האין-סוף, שלהיותו כל יכול ונמנע הנמנעות47, בכוחו וביכולתו לחבר הפכים.

ועל-פי זה יש לבאר דברי הגמרא48 (בתיווך הסתירה בין ב' הפסוקים בנוגע למספר המלאכים, "אלף אלפים ישמשונה ורבו רבבן גו'"49, "היש מספר לגדודיו"50 (בתמיהה)) "אלף אלפים ישמשוניה מספר גדוד אחד, ולגדודיו אין מספר" – דלכאורה, ישנו כלל על-פי חכמת החקירה (והובא גם בספרי חסידות51) שמדבר מוגבל לא יכול להיות בלי גבול, ומריבוי הכי גדול של חלקים מוגבלים לא יתהווה בלי גבול, וכיון שבכל גדוד ישנו מספר מוגבל של מלאכים, איך יתכן שיהיו המלאכים באופן של "אין מספר"? – אלא, עניין זה הוא בכוח האין-סוף, שהוא כל יכול ונמנע הנמנעות.

ומזה מובן גם בנדון דידן – שכיון שהקב"ה הוא כל יכול ונמנע הנמנעות, בכוחו וביכולתו לחבר הפכים, להמשיך ברכה בלתי מוגבלת ב"כלי מחזיק ברכה", שהוא עניין השלום.

ועניין השלום קשור עם תורה ומצוותיה דווקא52 ("כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"53), שגם בהם מודגש עניין חיבור הפכים: מחד גיסא, יש בהם מדידה והגבלה – לא מבעי בנוגע למצוות שיש להם שיעור ומדה, ויש מהן שתלויות בזמן ומקום, אלא אפילו בנוגע לתורה שחיוב לימודה בכל זמן ובכל מקום ישנם כמה הגבלות, ולדוגמא: אסור ללמוד תורה במקומות מטונפים54, ואסור ללמוד תורה קודם ברכת התורה55, וכן "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב"56, וכיוצא-בזה; ולאידך גיסא, הרי הם בלי גבול – כמו שכתוב "רחבה מצוותך מאד"57, "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים"58.

י. ובהתאם לכך צריכה להיות גם העבודה למטה באופן של שלום שענינו חיבור הפכים. ולדוגמא:

מחד גיסא – תובעים עניין של מסירת נפש, להניח את השכל על הצד, ולהאמין בנסים ונפלאות כו', ולאידך גיסא – תובעים להתייגע ולהשתדל להבין כל דבר על-פי שכל דווקא.

ועל דרך זה בנוגע לעבודה שבלב זו תפילה59 – שאף-על-פי שתובעים הנהגה על-פי שולחן-ערוך, ועל-פי שולחן ערוך צריכים לדלג חלקים מסוימים בתפילה בשביל להתפלל בציבור (אם איחר לבוא לבית הכנסת והציבור עומדים באמצע התפילה)60, מכל מקום, אומרים הרביים שאין לעשות כן61, כי אם להתפלל כל התפילה על הסדר, והתפילה צריכה להיות בכוונה דווקא (כפסק דין הרמב"ם62 ש"כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה"), ובהקדמת עניין "כובד ראש" ("אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש"63), ובשביל זה כדאי להפסיד תפילה בציבור, ולהפסיד אפילו זמן תפילה64, כי העיקר שתהיה התפילה עצמה כדבעי.

ועל דרך זה בנוגע לבעלי עסקים – שמחד גיסא צריכים לפרנס בני ביתם, ועד שאמרו חז"ל65 "עושה צדקה בכל עת66 . . זה הזן בניו ובנותיו כו'", ולאידך גיסא אומרים שצריכים לתת לצדקה ללא שיעור, ועד "כל אשר לו", כמו שכתוב67 "עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו"68.

יא. ועל-ידי העבודה באופן של חיבור הפכים, עניין השלום, נעשה "כלי מחזיק ברכה" להמשכת כל הברכות – שנעשים "כלים" לברכותיו של הרבי, שיומשכו בחסד וברחמים, ולמטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזונא רויחי.

ועד שזוכים לברכה העיקרית – הגאולה השלימה, שגם היא מרומזת בעניין השלום [...].

(קטעים מהתוועדות י"ט כסלו ה'תשי"א. תורת מנחם, כרך ב עמ' 122-127 והלאה)

______________________________

1)     רמ"א יו"ד סר"מ סכ"ד.

2)     קידושין לא, א. רמב"ם הל' ממרים פ"ו הי"ד. טושו"ע יו"ד שם סי"ד ובש"ך שם.

3)     כריתות כח, סע"א (במשנה).

4)     ב"מ לג, א (במשנה). רמב"ם הל' ת"ת רפ"ה. טור יו"ד ר"ס רמב. שו"ע חו"מ סרס"ד ס"ב ובסמ"ע שם.

5)     ראה שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סל"ג.

6)     ראה גם שיחת ש"פ ויצא ס"ט (לעיל ע' 106).

7)     כתובות קג, ב. רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ז. וראה הל' כלי המקדש פ"ד ה"כ. 71).

8)     ראה סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך פ"ג.

9)     ראה לקו"ש ח"ל ע' 172. וש"נ.

10)   רמב"ם הל' מקוואות פ"ט ה"ח. טושו"ע יו"ד ר"ס רא.

11)   אבות פ"ד מ"ב. וראה "היום יום" ח' חשון. כה אייר.

12)   ראה תניא פל"ט (נב, ב).

13)   לקו"ת בחוקותי מה, ג. מז, ב. ובכ"מ.

14)   תרצ"ד – שיצא-לאור בשנה זו, ובו המאמר ד"ה אין ערוך לך שנדפס בקונטרס י"ט כסלו שנה זו (סה"מ תשי"א ע' 137 ואילך. וראה שם ע' 107 ואילך).

15)   ראה גם מכתב ט' טבת שנה זו (אגרות-קודש ח"ד ע' קח).

16)   שער המצוות וטעהמ"צ להאריז"ל פ' ואתחנן. פע"ח שער הנהגת הלימוד. הון עשיר בהקדמה על המשניות. באה"ט או"ח ס"א סק"ו.

17)   ב"ר פי"ד, ט. דב"ר פ"ב, לז.

18)   ראה רשימת ה"יומן" ב' ניסן תרח"צ ("רשימות" חוברת קפג ע' 11).

19)   ראה סה"מ תש"ח ע' 146 ובהערה 11 שם.

20)   ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע 56 ואילך. וש"נ.

21)   אגרות-קודש שלו ח"ה ע' צד. וש"נ (נעתק ב"היום יום" כד סיון).

22)   מכאן ועד סוף הסעיף – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפס בהוספות ללקו"ש ח"ב ע' 4-513. במהדורה זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

23)   ד"ה באתי לגני ה'שי"ת (סה"מ תש"י ע' 111 ואילך).

24)   סוכה נב, רע"ב. וש"נ.

25)   דשנת תש"ז (ס"י) – שי"ל בקונטרס י"ט כסלו שנה זו (סה"מ תשי"א ע' 149. ולאח"ז בסה"ש תש"ז ע' 93).

26)   בשיחה הנ"ל ממשיך, שמאמר זה אמרו רבינו הזקן תיכף לאחרי הסתלקות המגיד, ושהצ"צ ואדנ"ע אמרוהו קודם הסתלקותם (המו"ל).

27)   קידושין לב, ב. רמב"ם הל' ת"ת רפ"ו. טושו"ע יו"ד ר"ס רמד.

28)   כמשנ"ת בדא"ח בדרושי פרשת בחוקותי (לקו"ת ר"פ בחוקותי. ובכ"מ).

29)   ראה שיחת כ"ף כסלו תרצ"ג ס"י (לקו"ד ח"א מ, א ואילך).

30)   אבות פ"א מ"ב.

31)   שמואל-א טז, ז.

32)   ראה ירמי' טו, א ובפרש"י (וראה שיחת ש"פ לך לך הערה 35 (לעיל ע' 72). וש"נ).

33)   שיחת כ"ף כסלו תרצ"ג סוסי"ז (לקו"ד ח"א מה, א).

34)   תהלים עג, כה. וראה סהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה פ"מ (נעתק ב"היום יום" יח כסלו).

35)   ראה "רשימות" חוברת קפה בסופה.

36)   ישעי' נח, ז. וראה תדבא"ר פכ"ז.

37)   ראה שיחת שמח"ת תרצ"ג (נעתקה באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ג ע' שנג). וראה "רשימות" חוברת קפ ע' 9 (נעתק ב"היום יום" כ חשון).

38)   תהלים כט, יא.

39)   ראה גם מכתב י"ט כסלו; כ"א שבט שנה זו (אגרות-קודש ח"ד ע' פו; ע' קנה): "ואסיים במה שדובר בהתועדות י"ט כסלו זה כו'". "ובהתוועדות כאן נתבאר כו'" (המו"ל).

40)   מלאכי ג, יו"ד.

41)   דברים א, יא.

42)   לך לך יג, טז.

43)   פרש"י עה"פ (נת' בלקו"ש חי"ט ע' 15 ואילך).

44)   ולהעיר גם ממארז"ל (תענית ח, ב. וש"נ) "אין הברכה מצוי' אלא בדבר הסמוי מן העין".

45)   משא"כ חיבור דברים השייכים זל"ז אינו ענין של שלום כיון שמלכתחילה אין ביניהם ניגוד ומלחמה.

46)   ראה במדב"ר פי"ב, ח. וש"נ. תניא אגה"ק רסי"ב.

47)   ראה שו"ת הרשב"א ח"א סתי"ח. הובא בס' החקירה להצ"צ לד, ב ואילך. ובכ"מ.

48)   חגיגה יג, סע"ב.

49)   דניאל ז, יו"ד.

50)   איוב כה, ג.

51)   סהמ"צ להצ"צ מצות האמנת אלקות פי"א. אוה"ת בלק (כרך ה) ע' א'תרסז ואילך.

52)   ולכן "אין שלום – אמר ה' – לרשעים" (ישעי' מח, כב), כיון שענין השלום הוא רק בתומ"צ.

53)   רמב"ם הל' חנוכה בסופן.

54)   ראה טושו"ע ואדה"ז או"ח ספ"ה.

55)   ראה שם ר"ס מז.

56)   גיטין ס, ב. וש"נ.

57)   תהלים קיט, צו. וראה סה"מ תש"י ע' 277.

58)   איוב יא, ט. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ה.

59)   תענית ב, סע"א. הובא בפרש"י עה"ת עקב יא, יג.

60)   ראה טושו"ע ואדה"ז או"ח ר"ס נב.

61)   ראה אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"א ע' רכט. ח"ז ע' קלט.

62)   הל' תפלה פ"ד הט"ו. וראה לקו"ש חכ"ב ע' 118 הערה 36. וש"נ.

63)   ברכות רפ"ה. שו"ע אדה"ז או"ח סצ"ג ס"ב.

64)   ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ג ע' קמז. חי"ד ע' תז. ועוד.

65)   כתובות נ, סע"א.

66)   תהלים קו, ג.

67)   איוב ב, ד.

68)   ראה לקו"ש חכ"ז ע' 217 ואילך. וש"נ.

 ניצוצי רבי

רועה ישראל

כאשר הרבי הוסיף על בקשת הרפואה גם שמחה... * הבטיח השתתפות בהחזקת עוזר על חשבונו בעבודתו החינוכית של ר' אלכסנדר בן-נון, ועודד באופן מיוחד את השפעתה של צפורה אשתו * הקטע שהורה הרבי להשמיט ממאמר ב'ביטאון חב"ד' * ועל התכתבותו של ר' בנימין גורודצקי, בא כוח הרבי ובהכוונתו, להבאת שליח חדש למרסיי

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

מתנה משמים

כבוד-קדושת מורי-וחמי אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ייסד קרן מיוחדת שממנה נשלחות מידי פעם מתנות לידידים מיוחדים של התנועה, מבלי שיבקשו זאת.

בהתאם לכך הנני שמח לצרף בזה צ'ק. אנא קבלו אותו ברוח זאת והשתמשו בו מתוך בריאות טובה.

כך כתב הרבי בכ' אלול תשד"מ ('כפר חב"ד' גיליון 1262 עמ' 5) ל"מר... ומרת... ניו-יורק"... "בקשר לנישואי נכדתם".

שטח למגורים?

איש חסיד היה הרה"ח ר' אלכסנדר זושא בן-נון (עת"ר-תשמ"א), תלמיד ישיבת תומכי תמימים ברוסיה, אשר בשנת תש"ב הקים מוסד לנוער בשם 'ביתנו' ברעננה, אותו ניהל בהצלחה יחד עם רעייתו מרת ציפורה במשך 38 שנים.

עשרות מכתבים זכה ר' אלכסנדר לקבל מהרבי, רובם באו כבר בדפוס בסדרת אגרות קודש ובכרכי לקוטי שיחות ועוד. בכוונתנו, אי"ה בקרוב, לפרסם רשימות בהן יופיעו מכתבי הרבי אליו בצירוף רשימותיו ומכתביו אל הרבי לפי סדר. הנה להלן כהקדמה, שני מכתבים מהרבי בפרסום ראשון, הראשון הוא לר' אלכסנדר מי"ג ניסן תשכ"ג, והשני – נדיר בסגנונו – לרעייתו מרת ציפורה (ע"ה) משנת תשמ"ח.

ב"ה, ג' ניסן תשכ"ג...

מר אלכסנדר זושא שי' בן נון

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו בענין אדמת אפשטיין. ולאחרי החקירה והדרישה איני יכול למצוא מבין אנ"ש בר סמכא שיוכל לקבל על עצמו להקים מוסד חינוך, לא רק בממדים שכותב, אלא אפילו לא מעין זה.

כ' מזכיר במכתבו בנוגע שטח של 50-60 דונם. ואם אין כאן פליטת הקולמוס, אולי יש מקום להקים עליו שיכון חב"ד אם מר אפשטיין שי' יסכים לתת את השטח במתנה, אף על פי שיהי' בעד דירות ולא בעד בית ספר. וגם זה אני כותב בלי אחריות, אלא שאם יש אפשריות כזו, אז אחפש מבין אנ"ש כאלו שיוכלו לקבל על עצמם לבצע את הענין.

ולקראת חג הפסח, זמן חרותנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני שולח לו ולכל הנלוים אליו ברכתי לחג הפסח כשר ושמח ולחרות אמתית מכל הענינים המבלבלים בעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב.

בכבוד ובברכה לבריאות שמחה וט[וב]-ל[בב]

מה נשמע בנוגע לההתחייבות מצדי – כאשר ישכרו עוזר המתאים בעניני המוסד שלו?

להעמיד תלמידות בהצלחה

ב"ה, כ"ז מ"ח תשמ"ח...

מרת צפורה תי'

ברכה ושלום!

מאשר הנני קבלת מכ'[תבה] ובו בקשת ברכה פ"נ מיום ח' מ"ח.

ובעת רצון יקרא על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

ת"ח במיוחד על הבשו"ט מפעולות ברוח הקהל שעשתה בביקורה בחו"ל. ובודאי שיהיו לה פירות ופירות פירות וכו'

כמו שנראה בפועל במבצעים כיוצא בזה. וגדול זכותה.

ובטח גם "תעמיד תלמידות" במבצע זה – מבין הנשים שתחת השפעתה ותצליח.

בברכה, חי"ק

נ.ב. בנוגע להפצת ספרים – כמדומה מכבר כתבתי שהפצת ספרים על-ידי עסקני חב"ד שי' לקוי'[ה] ביותר ועד-עתה לא עלתה בידי לתקן זה. ומה תועלת שיצרפו גם הספרים שכותבת אודותם להספרים שמונחים במחסן!?

השליחות למרסיי

בשנת תשל"ו הגיע למרסיי שליח הרבי הרב יוסף יצחק לבקובסקי. בעלעול באגרות קודש כרכים לא (תשל"ו) לב (תשל"ז) אין זכר לדבר, ונשאלת השאלה: הייתכן?

ובכן חובה להדגיש למען יידעו כי הרבה ענינים של הרבי התנהלו על-ידי הוראות שנמסרו ב'יחידות' ובשיחות טלפון. לא תמיד היה אזכור לדבר במכתבים ובאגרות קודש. השליחות למרסיי – כמו גם שיגור שלוחים נוספים לרחבי צרפת, התנהלה ישירות על-ידי בא כוחו של הרבי הרב בנימין גורודצקי.

כך כותב הרב גורודצקי (בעש"ק ויחי תשל"ו) מפריז להרה"ח ר' משה לחייאני, אז במרסיי וכיום באשדוד, כאשר ביקר לראשונה בחודש שבט תשל"ו בחצר הרבי: "אני רוצה לשמוע ממך ההחלטה הסופית מצידכם אודות איש שיבוא [לפעול] אצלכם. שנה הראשונה אנו נחזיק אותו בתשלום משכורת אך המכוון שאחר-כך יהיה לו מקור פרנסה על אתר, בעזרתו ית'. והאיש הוא הרב לפקובסקי שי' שכ' דיבר עמו בשהותך בארצות הברית".

"הלה מסכים לנסוע, ואני רוצה לשמוע ממך החלטתך הסופית. נא להודיעני".

בכ"א שבט תשל"ו ממשיך הרבי גורודצקי לכתוב לר"מ לאחייאני והפעם מברוקלין: "מכתבך הארוך לפאריז נתקבל ונשלח לי הנה, ונתקבל אתמול כאן. הרב לאבקאוובסקי שלח לך מכתב [בו מפרט] מה שדרוש לו. בטח תשתדל לעשות הכל בהקדם. אתמול בערב הייתי בהיכל כ"ק אד"ש וסיפרתי לו מהמכתב הארוך והיה שמח מזה. וביקש ממני לכתוב לך מכתבי זה שתשתדל בהקדם האפשרי למלאות זה כי רצונו הק' שיסע בהקדם למחנך. והשם יתברך יצליח לך".

ביום ה' ט' אדר ב' תשל"ו מפאריז, כותב הרב גורודצקי שוב:

"בתודה קיבלתי מכתבך מיום ב' ו' אדר ב' והפרישת-שלום ממך על ידי הת' הנכבד והנעלה וכו' הרה"ח מו"ה לאבקאובסקי שליט"א ואני שמח מאד לשמוע מזה שתודה-לק-ל הכל בהצלחה ויתן השם-יתברך ויעזור לכם להצליח עוד יותר ויותר לעלות מעלה מעלה ולמלאת ולהשלים כוונת ובקשת כ"ק אד"ש שהיא היא כוונת ובקשתו של השם יתברך ויתעלה".

כאמור, ביקר הרב לאחייאני לראשונה בחודש שבט אצל הרבי, ועל-כך כתב לו הרב גורודצקי בעש"ק ויחי:

"אני מקוה להשי"ת שנסיעתך חזרה הייתה בסדר והכל אצלך בסדר ומה שקיבלת בהיותך בצל קדושת אדמו"ר שליט"א מאיר אצלך על מנת להטפיח בכל הסובב אצלך ותשפיע מכל מה שקיבלת להמושפעים וכו' וכו'.

"כ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש ממני שהלשכה [האירופאית] תשתתף בהוצאות נסיעתך לארצות-הברית – הן הכרטיס והן שאר ההוצאות הקשורים עם הנסיעה וכו' בג' חלקים, אשר על-כן נא להודיעני כמה הוא סכום ההוצאות שהיו לך, ואי"ה אשלח לך חלק הלשכה בלי-נדר".

בכ"א שבט דיווח לר"מ לאחייאני: "אתמול ערב הייתי בהיכל כ"ק אד"ש ומסרתי ליד כ"ק הקבלה שלך [=על קבלת ההוצאות מהלשכה].

ברכה בהוספה!

בשנת תש"ל, בערך, כתבה מרת פסיה וולף תחי', רעייתו של הרה"ח ר' אפרים וולף ז"ל, לרבי, פתק אודות בריאות בעלה.

"אבקש את ברכתו שתהי' לו רפואה שלמה בכל רמ"ח אבריו וגידיו".

הרבי ציין והוסיף:

ולשמחה וטו"ל (וטוב לבב)

אח"כ סימן חץ וכתב:

אזכיר עוה"פ (עוד הפעם) עה"צ (על הציון) ויבשרו טוב בטוב הנרוהנ"ג (הנראה והנגלה).

חכמים, היזהרו בדבריכם!

באחד המאמרים ב'בטאון חב"ד' שעמד להתפרסם בזמנו, נאמר: "גליא שבתורה עלולה לקבל כתמים" "בחסידות אין עניין הכתמים".

הרבי הורה:

נחוץ – כדי למנוע טעות בהרבה – להשמיט.

 יום ההילולא ג' בתמוז

"אין שינוי כלל"

להתמסר כמו צאן לרועה

משה רבינו הוא רועה ישראל. הוא המדריך שלהם שיתנהגו בכל הנהגותיהם כדבעי, ועל ידו משפיעים להם כל הצטרכותיהם.

וכמאמר רז"ל שירידת המן הי' בזכותו של משה. גם ענני הכבוד שהיו בזכותו של אהרן ובארה של מרים, הנה כשנסתלקו אהרן ומרים, חזרו בזכותו של משה. ובאמת הנה גם לפנ"ז הי' ההשפעה ממשה רבינו, ורק עברה באמצעות אהרן ומרים.

כי, ענינו של רועה ישראל הוא, שהוא דואג ומספק לבנ"י כל המצטרך להם הן בגשמיות והן ברוחניות.

אבל בכדי לקבל את ההשפעה ממשה רבינו, רועה ישראל, ואתפשטותי' שבכל דרא ודרא –  צריכים לעמוד בביטול והתקשרות אליו. צריכים להיות מסורים כמו צאן לרועה, צאן שאין להם רצונות משלהם, והולכים היכן שהרועה מוליך אותם. ובשעה שאין רצונות אישיים, לא בענינים ארציים, ולא בענינים שמיימים, אלא מסורים לגמרי למשה, אזי נעשים כלי לקבל את הברכה: "וזאת הברכה אשר ברך משה גו"' "ממגד שמים" – ענינים רוחניים, "ומתהום רובצת תחת" – ענינים גשמיים.

(משיחת ליל שמח"ת תשח"י – תו"מ חכ"א עמ' 91)

הרבי ימצא את הדרך להודיע

...על כך אומר הרבי שהחיים ניצחיים הם, ובמילא, ישנם בתקפם כל עניני השליחות והכוחות שניתנו על ידו, וגם עכשיו ממשיך לדרוש בכל התוקף ("מיט די זעלבע שטריינגקייט") אודות קיום השליחות ששלח כבר, וימשיך לשלוח!

 – ישנם התמהים על דיבורים אלה, אבל, האמת היא, שמצינו בתנ"ך: "ויבא אליו מכתב

מאליהו הנביא" – כמה שנים לאחרי שעלה בסערה השמימה! וא"כ, מהי התמיהה שגם עכשיו ימשיך הרבי לשלוח?!... באיזה אופן להודיע – יש לרבי את הדרכים שלו, ואין אנו צריכים לדאוג באיזה אופן יודיע הרבי, יכולים לסמוך עליו!

...כאו"א מהתלמידים, מהמקושרים ומהחסידים צריך לידע שהוא מ"אנשי משה", וענין זה הוא לעד ולעולמי עולמים, לו ולדורותיו, עד ביאת משיח צדקנו.

ויתירה מזה – גם אלה שמקודם לא היתה להם שייכות אל הרבי, יכולים עתה להיות חסידים של הרבי.

ונקודת הענין – שאין שינוי כלל בין קודם לעכשיו.

...ועד"ז בנוגע להשפעת ברכות לכל אלה שעוסקים ויעסקו בעניני העבודה של הרבי – שעתה , לאחרי הסתלקות, שאינו מוגבל בהגבלות הגוף הגשמי, נמשכים כל הברכות בהשפעה מרובה.

הרבי אמר פעם שתמיד הי' בעל חוב, אבל, אף פעם לא פשט את הרגל ("ער האט קיינמאל ניט געווען באנקראט"), ח"ו.  – עכשיו משלם הרכי את כל חובותיו, כל הברכות שהבטיח בכלל, ובפרט לאלה שעוסקים ויעסקו בעבודה שלו, וכאמור, שהמשכת הברכות עכשיו היא בהשפעה מרובה.

מצב זה – שאין שינוי כלל, כי אם למעליותא – הוא מצד הרבי, ונוסף לכך, צריכים גם אנו לעשות משהו ("מ'דארף אַליין אויך עפעס טאָן").

ההתקשרות של הרבי עם חסידים הוא באופן שמצד הרבי נמשכים כל הענינים. הרבי רוצה להמשיך שהרי טבע הטוב להיטיב, ויותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, אבל, יש צורך בהקדמת עבודת עצמו, ואז מסייע הרבי, ועד לסיוע שבאין-ערוך לעבודת עצמו".

(תורת מנחם כרך א' עמ' 130)

"בעל הציון רואה שמספר הפדיונות הולך וניתוסף"

לכל לראש — אישור כללי על כל ה"פדיונות", לאשר לכל אלה ששלחו פדיונות (בכלל ובפרט) בקשר ליו"ד שבט — שהפדיונות נתקבלו. וחלקם הגדול הובא כבר על הציון של בעל ההילולא (היום, נוסף על החלק שהובא לציון עוד לפני יום הש"ק) וגם הפדיונות שנמצאים עדיין בדרך — ישנה ה"חזקה"... שיביאו הפדיונות למקומם הראוי — על הציון של בעל ההילולא בעתם ובזמנם.

ובפרט שישנה גם ה"חזקה" מההנהגה במשך כל השנים שלפנ"ז, לאחרי שעברו ל"ט שנה ששולחים פדיונות ומביאים אותם על הציון וכו', ועכשיו מתחילה שנת הארבעים, ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואוזנים לשמוע", כולל גם בנוגע לענין זה גופא — להתבונן שבודאי הגיעו הפדיונות להציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובודאי ש"לא יעזוב צאן מרעיתו" (כמ"ש במכתבו הידוע), אלא "פועל ישועות בקרב הארץ", ובפרט בסמיכות ליום ההילולא שלו...

...ועוד ענין עיקרי — הוראה בנוגע לעבודה בפועל, "החי יתן אל לבו" שכיון שרגילים בפדיונות להודיע לבעל הציון ע"ד החלטות טובות, יש להוסיף ולזרז בנוגע לקיומן של החלטות טובות אלו בפועל ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב, אשר, ההחלטה בזה פועלת שקיום ההחלטות יהי' בנקל יותר, ביתר זריזות ושלימות, ועד לתכלית השלימות — "כמצות רצונך".

ובזה נכלל גם ענין הצמיחה... כמודגש גם בנוגע לה"פדיונות", כפי שרואה בעל הציון שמספר הפדיונות שמביאים על הציון הולך וניתוסף מידי שנה בשנה, והולך וניתוסף באופן של צמיחה בכל הענינים שכותבים בהפדיונות, וכן בקיום ההחלטות הטובות שבהפדיונות במעשה בפועל.

(תורת מנחם תשמ"ט ב, עמ' 279)

"רק עבר מספר רחובות"

(במענה לשאלת הרה"ת ר' צבי פייגלשטוק בנוגע להליכה לציון הק' בחול-המועד (או באסרו חג), השיב כ"ק אדמו"ר:) "אם בעיניך זו הליכה לבית החיים, בימים אלה אין ללכת לבית החיים. אבל אם אתה סבור שהרבי רק עבר מספר רחובות הלאה, אך הוא נמצא שם באותו האופן שהיה ב 770- , אתה רשאי ללכת".

(ע"פ עדותו למגזין 'תורת חיים', תכנית 437)

יגרמו נחת רוח למעלה

...ואלה הרוצים – ישלחו הדו"ח ע"ג פתקא לכאן, לד' אמותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, "יוסף" שבדורנו...

על מנת להביא ולהניח הפתקאות על הציון שלו, וישאירום שם, ברשותו של בעל הציון ]וכמדובר כמ"פ שאין צורך באישור בכתב כיון ש"חזקה" על בית הדואר שמביא המכתבים לתעודתם ו"חזקה" יותר מג' פעמים בעבר שלאח"ז מביאים ומניחים אותם על הציון הק'[, ועד שיעלו בלהב השמימה, שעי"ז יגרמו נחת רוח למעלה, ובודאי שבעל הציון, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, יעורר רחמים שיתוסף עוד יותר בברכותיו של הקב"ה, "יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם".

(תורת מנחם תש"נ, כרך ג', עמ' 277)

חובה לפרסם

בעת רצון אזכיר את כל אלו שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכנראה שאין מסבירים להנ"ל אשר כשבאה הטבה ע"י שמזכירים אותם על הציון הק' פשוט שזה צריך להביאם להתעוררות יתירה וביחוד בלימוד תורתו של בעל הציון וללכת בדרכיו, ואם המתברך בעל השפעה הוא בחוג וסביבה, מחובתו הכי מוחלטה לפרסם בכל הסביבה תורתו והדרכתו של בעל הציון, וק"ל. ויהי רצון שעכ"פ עתה יתעסק בזה.

(אגרות קודש כרך ט"ו עמ' קפט)

 לוח השבוע

 הלכות ומנהגי חב"ד

על-פי הספר 'הלכות ומנהגי חב"ד'

שבת-קודש פרשת חוקת1
יום ההילולא - ג' בתמוז

ביום זה, בשנת תרפ"ז, נשתחרר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע מהמאסר בבית-האסורים ('שפלרניה', בעיר פטרבורג, שנקראה אז 'לנינגרד'), בתנאי שיסע מיד לגלות, בעיר מקלטו 'קוסטרומה' למשך שלוש שנים2.

יום ההילולא העשרים ושתיים של הוד כ"ק אדמו"ר מרנא ורבנא מנחם-מענדל זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (תשנ"ד)3, דור שביעי לנשיאי חב"ד, ומנוחתו כבוד בניו-יורק, ארצות-הברית, על-יד ציון כ"ק חמיו אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע.

סדר יום ההילולא4

יבחרו וירימו מי שיתפלל לפני התיבה ביום ההילולא, ונכון לחלק שיתפלל אחד ערבית, שני – שחרית, [שלישי – מוסף, רביעי] – מנחה, כדי לזכות בזה מספר יותר גדול של אנ"ש.

בשעת התפילות ידלקו חמישה נרות. [יש להדליק בערב שבת חמישה נרות גדולים, שידלקו עד תפילת מנחה של שבת].

אחר התפילה (ובבוקר – אחר אמירת תהילים) ילמוד (יסיים) המתפלל לפני התיבה פרק כ"ד דכלים ופרק ז' דמקוואות. אחר-כך יאמר המשנה "ר' חנניא בן עקשיא... ויאדיר". בלחש – איזה שורות בתניא5, קדיש דרבנן.

אחר תפילת ערבית – יחזרו חלק מהמאמר האחרון המוגה שזכינו לו, ד"ה "ואתה תצווה" תשמ"א (קונטרס פורים-קטן תשנ"ב, שחילקו כ"ק אדמו"ר בו ביום בידו הקדושה לכל אחד ואחד מהנאספים6), בעל-פה. ואם אין מי שיחזור בעל-פה – ילמדוהו בפנים. וכן אחר תפילת שחרית. ולסיימו אחר תפילת מנחה.

בשבת-קודש זו, שבה חל יום ההילולא, ישתדלו לעלות לתורה7. אם אין מספר העליות מספיק – יקראו בתורה בחדרים שונים8, אבל לא להוסיף על מספר הקרואים.

ישתדלו שמפטיר9 יהיה הגדול שבחבורה – בריצוי רוב המניין – או על-פי הגורל.

בבוקר קודם התפילה – פרק תניא10. וכן לאחר תפילת מנחה11.

במשך המעת-לעת – ללמוד פרקי המשניות של אותיות השם12.

במשך המעת-לעת – לעשות "התוועדויות פעילות ומתוך אהבת-ישראל"13, ולהתחזק בכל ענייני לימוד התורה נגלה וחסידות, חיזוק התורה והיהדות והפצת המעיינות, ובמיוחד באהבת-ישראל ואחדות-ישראל, כפי שהורנו, החל מההתוועדות הראשונה דקבלת הנשיאות14, ועד ההתוועדות האחרונה לעת-עתה בש"פ ויקהל תשנ"ב – "גילוי האחדות הכללית בהבריאה ובבני-ישראל"15.

לקבוע שעה במשך המעת-לעת – לבאר לבני ביתו שי' אודות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ועבודתו אשר עבד בה כל ימי חייו, ואשר גם עתה, כיוון "שגם בזה העולם המעשה אשתכח יתיר"16 – בוודאי שהוא מנהיג את העולם כולו, ואנ"ש בפרט, ומעורר רחמים רבים וכו', כמו שהיה עד עתה, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עוז17. ולכן, גם השפעותיו לכל השייכים אליו מתעלות יותר ויותר. וכדי שיתקבלו בפנימיות, צריכים גם ה'כלים' של השייכים אליו להיות מזוככים יותר18.

במשך המעת-לעת – לבקר (אלו הראויים לזה) בבתי-הכנסת ובבתי-המדרש אשר בעיר, לחזור שם מימרא או פתגם מתורתו של כ"ק אדמו"ר, לבאר אודות אהבת כל ישראל שלו, להודיע ולהסביר תקנותיו19 על-דבר לימוד הרמב"ם לכל אחד ואחת (שלושה פרקים ליום, פרק אחד ליום או ספר המצוות), ועל-דבר מבצעי המצוות הכלליים שלו: מבצע אהבת-ישראל, חינוך, תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים – יבנה וחכמיה, נרות שבת-קודש ויום-טוב, כשרות האכילה ושתייה וטהרת-המשפחה, ואחדות כל בני-ישראל בכתיבת ספרי-התורה הכלליים20; לעורר את בני-נח בדבר קיום שבע מצוות שלהם21; ועד המבצע האחרון והעיקרי – 'עמדו הכן כולכם'22, לפרסם בכל מקום את הנבואה ש"לאלתר לגאולה" וש"תיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא23, וההשתדלות האחרונה של כל אחד ואחת מישראל להביא את המשיח על-ידי לימוד התורה בענייני מלך המשיח ובענייני הגאולה24, כדי להתחיל "לחיות" בענייני משיח וגאולה25; ואף "שישו ושמחו בשמחת הגאולה"26.

אם באפשרי, לעשות כל הנ"ל מתוך התוועדות.

במשך המעת-לעת – לבקר (המוכשרים לזה) במקום כינוסי הנוער החרדי – ולהשתדל, ככל האפשרי בדרכי שלום, גם במקום כינוסי הנוער שלעת-עתה אינו חרדי – ולבאר להם איך שחיבה יתירה נודעת להם תמיד מאת כ"ק אדמו"ר, לבאר להם את אשר תבע מהם והתקווה והביטחון אשר בטח בהם, אשר סוף-סוף ימלאו את תפקידם בהחזקת היהדות והפצת התורה בכל המרץ החום והחיות שהם מסגולות הנוער.

מובן אשר, בהתאם לתנאי המקום, בכל אתר ואתר, ימשיכו בכל הנ"ל בימים אשר אחרי יום ההילולא, ובפרט ביום השבת-קודש שלאחריו.

ויהי-רצון, שתיכף ומיד27 ממש, עוד לפני ג' בתמוז, יחיש הוי' ביאת גואלנו, מהרה יגלה28, והקיצו ורננו שוכני עפר, ונשיאנו, הוא כ"ק אדמו"ר, בעל ההילולא, בתוכם ובראשם, ישמיענו נפלאות וינהלנו בדרך העולה בית א-ל29.

וכפי שסיים כ"ק אדמו"ר את מאמר-החסידות הראשון שלו30: "ונזכה להתראות עם הרבי פה למטה, נשמה בגוף ולמטה מעשרה טפחים31, והוא יגאלנו".

מנחה: פרקי אבות פרק ד.

_____________________

1)     בחו"ל: קורח.

2)     ראה בפירוט ב'ספר התולדות – אדמו"ר מהוריי"צ', כפר-חב"ד תשל"ב, ח"ג פרק כא. ספר-השיחות תרפ"ז, מבוא עמ' י. עמ' 168. ספר-השיחות תנש"א ח"ב עמ' 649.

ומבאר הרבי, שביום זה יצא כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ממאסר לחופש (אף שהוא לחופש שבגלות), "ויש בו מכמה צדדים שמחה יתירה מאשר בימי י"ב וי"ג תמוז", והטעם שלא קבע אותו ליו"ט, כיוון שענינו של נשיא הוא להשפיע לאנשי דורו, ואז - יכולתו בהשפעה היתה מוגבלת ביותר. "אמנם התקשרות חסידים לרבי נשיא - צריכה להיות לכל מה שהוא (ובפרט שנשמה כללית, גם עניניה "הפרטיים" שייכים לכלל ישראל), ולכן חסידים עליהם לחוג גם את יום הג' תמוז" (לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1314).

מענה כ"ק אדמו"ר בעניין אמירת  תחנון ביום זה [ולגבי שבת – הדבר נוגע לאמירת 'אב הרחמים' ו'צדקתך'] – (נדפס בקובץ 'היכל מנחם' ח"ג עמ' מז, עיי"ש בהערות): "בעניינים התלויים ברגש אין לשאול, כיוון שזו הוכחה שאין רגש". במניין של הרבי אמרו תחנון ביום זה (אבל אולי היה זה משום שהרבי לא רצה להורות בזה, אלא שהדברים יבואו באתעדל"ת), אך המשפיע הרה"ח ר' מענדל פוטערפאס ע"ה לא הניח לומר תחנון ביום זה.

3)     תולדות חייו עד שנת תשי"א נקבצו בספר 'ימי מלך' (א-ג) להרב מרדכי מנשה שי' לאופר, כפר חב"ד תשמ"ט-תשנ"א. פעולותיו משנת תש"א עד כולל שנת תשמ"ח (מוגה), בערכו ב'שלשלת היחס' שבראש ספר 'היום יום עם הערות וציונים' ח"ג, שנדפס בסוף אותה שנה. מהדורה מפורטת, תרס"ט-תשנ"ד, בערכו בקונטרס 'שלשלת היחס', מהדורה מיקדמית, נ.י. תשע"א.

4)     מנהגי יום ההילולא - הוראת בי"ד רבני חב"ד בארה"ק, ע"פ מכתב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו משנת תשי"א ליו"ד שבט (אג"ק ח"ד עמ' קמב, ספר-המנהגים עמ' 95, ובכ"מ).

5)     י"א שהרבי אמר את התיבות "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש".

6)     ספר-המאמרים - מלוקט חלק ו עמ' קכט. ובהוצאה החדשה חלק ג אדר-סיוון עמוד לד

7)     ראה ספר המנהגים, מנהגי יארצייט, עמ' 79.

8)     כאשר לפחות שישה מהמשתתפים לא שמעו את קריאת-התורה (קצות-השולחן סי' כה סי"ד). ואפשר לעשות זאת אף לפני תפילת שחרית, כנפוץ בין אנ"ש ובבית-חיינו (עיין אג"ק ח"ג עמ' ד, שלא חייב להיות קשר בין התפילה לקריאת התורה. וע' בספר 'התפילה כהלכתה' פט"ז ס"ה ובהערות שם).

9)     ברכי-יוסף או"ח סי' רפד ס"ק א. שערי-אפרים שער ט סמ"ב. 'דרכי חיים ושלום' אות רי.

10)   על-פי אג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"א עמ' שצ - ללמוד אגרת-הקודש סימן ז"ך.

11)   על-פי הנפוץ בין אנ"ש ביו"ד שבט – ללמוד את הביאור לאגה"ק האמורה.

12)   כגון הפרקים דלהלן: מ - ברכות פ"א; נ - שבת פכ"א; ח - חלה פ"א; ם - סוטה פ"ח; מ - אבות פ"א; ע - פסחים פ"י; נ - ידים פ"ב; ד - סנהדרין פ"ג; ל - סוכה פ"ד.

13)   מברק לי' בשבט תשנ"ב – ספר-השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 535.

14)   לקוטי-שיחות כרך ב עמ' 499. וראה גם מכתבו של הרבי נשיא דורנו מיום השלושים להסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - אג"ק ח"ג ס"ע רמד: "...כי המשכת כל רוחניות אינה אלא על-ידי אהבה רבה. נקווה אפוא כי על ידי זה שנעמוד כולנו בהתקרבות ואהבה רבה אמיתית נמשיך אלינו כוח להוציא לפועל כל אותם העניינים אשר רצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שייצאו לפועל טוב על ידינו".

15)   ספר-השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 440. וראה בשיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון תנש"א, אודות חשיבות העניין בהבאת הגאולה. ובשיחת י"ג ניסן תשכ"ו (שיחות-קודש, ס"ע 331-יד) סיפר כ"ק הרבי נשיא דורנו בשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ על מענה כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, כשהכניס עצמו לסכנת-נפשות בעומדו בתוקף נגד הממשלה באסיפה הידועה, ושאל אותו אחד הגדולים הייתכן, איך מעמיד עצמו בסכנה, ואפילו אם לא חשב על עצמו, היה עליו לחשוב אודות החסידים וכלל ישראל, וענה (תוכן המענה, מתורגם): "כאשר חסידים יפעלו ביחד, הם יעברו זאת... כשחסידים מתאחדים, הם עוברים זאת, שוברים את החושך כפול ומכופל של הגלות... על-ידי האחדות של החסידים... שמבטלת את כל הגזירות וכל העניינים, ופורצת כל הגדרים, ומורידה עד כאן למטה את 'ואמת הוי' לעולם'".

16)   תניא, איגרת-הקודש, ביאור לסי' ז"ך.

17)   'תורת-מנחם – התוועדויות' תש"י עמ' 16, עיי"ש.

18)   לקוטי-שיחות כרך יב עמ' 146.

19)   לקוטי-שיחות כרך כז עמ' 229, 'התוועדויות' תשד"מ ח"ג עמ' 1622, ובכ"מ.

20)   לקוטי-שיחות כרך כ עמ' 579 ,428 ובמקומות רבים.

21)   לקוטי-שיחות כרך כו עמ' 132, 'חידושים וביאורים בש"ס' חלק ב סי' ח.

22)   ספר-השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 122. וראה שם עמ' 257. וידועה הפנייה: "עשו כל אשר ביכולתכם - עניינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון" (ספר-השיחות תנש"א ח"ב עמ' 474); "על-ידי שהוא מסביר את עניינו של משיח, כמבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, כולל במיוחד – על-ידי לימוד ענייני משיח וגאולה" (ספר-השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 112).

23)   ספר-השיחות תנש"א ח"ב עמ' 792, ספר-השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 26.

24)   'התוועדויות' תנש"א ח"ג עמ' 164.

25)   ספר-השיחות תנש"א ח"ב ס"ע 691 (היינו במוחין ומדות ועד למחשבה דיבור ומעשה המתאימים לזמן הגאולה, עיי"ש. וזה כולל, כלשון הרמב"ם בסוף ס' היד, העדר "קנאה ותחרות" ו"לא יהיה עסק... אלא לדעת את ה' בלבד").

26)   לקוטי-שיחות כרך כ עמ' 384.

27)   ראה ספר-השיחות תשנ"ב עמ' 341, 376.

28)   רמב"ם ספ"ג מהל' פרה אדומה, לקוטי-שיחות כרך כח עמ' 131 ואילך. התגלות מציאותו, בתור מלך המשיח, וכתוצאה והסתעפות ממנה – גילוי פעולותיו (ספר-השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 131).

29)   אגב, מכתיבת המלה "א-ל" (בסוף המכתב שבהערה 4) מוכח שדעת הרבי היא שהמקף שבין אותיותיה מועיל להפרידן שלא תהיה בזה קדושת השם, ודלא כמ"ש בשו"ת אבני-נזר חיו"ד ר"ס רסה.

30)   ספר-המאמרים – מלוקט ח"א עמ' י. וראה 'תורת-מנחם – התוועדויות' תש"י עמ' 201.

31)   ראה לקוטי-שיחות ח"ב עמ' 518.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)