ניחוחות התבשילים התפשטו בסביבה הקרובה. ריח הבשר הנצלֶה התערב עם ריחות שאר המעדנים וגירה את חושי הטעם. הריחות חדרו בקלות מבעד לסדקים של הצריף הקטן שעמד ליד הבית המפואר.
בתוך הצריף התהפכה קיבתם של דייריו. היו שם אישה וכמה ילדים רעבים. זמן רב לא טעמו את טעמו של תבשיל בשרי. העניות היא לחם חוקם. עשירות ברוחניות יש להם בשפע. אבי המשפחה קדוש ופרוש מענייני העולם, ומבלה את יומו ולילותיו בלימוד ובתפילה. אבל העוני והרעב מציקים מאוד.
כמה מהילדים לא יכלו לעמוד מול הריחות המגרים, וצנחו על הארץ מתעלפים. האֵם המבוהלת פרצה בצווחות ובקריאות לעזרה. בעל הבית המפואר, שהיה גם בעל הצריף שאותו השכיר לדייריו העניים, מיהר לבוא לעזרת האישה.
נכנס האיש אל הבית ונדהם למראה עיניו. העוני והעליבות זעקו מכל פינה. פניהם החיוורות של הילדים העידו על המצוקה הגדולה שהם שרויים בה. לאחר שהעיר את הילדים מעלפונם שאל האיש היכן בעל הבית. "הוא בבית הכנסת", אמרה לו האישה.
"אלך לראות מה הוא עושה שם", קרא בעל הבית בזעף. "אני חייב לברר אם אכן הוא איש קדוש או סתם בטלן, שאינו חס על בני משפחתו ומניח להם לרעוב". בצעדים מהירים יצא מהצריף ומיהר לבית הכנסת.
בבואו לשם ראה את האברך עומד סמוך לכותל, שעון על ידו, שקוע בשרעפיו. חמתו של בעל הבית בערה בו. אכן, הולך בטל האברך ואינו עושה דבר. במקום לעבוד ולפרנס את בני משפחתו הוא מבזבז את זמנו לריק. אגרופו כבר נקמץ בזעם, והוא התקרב אל האברך במהירות.
באותו רגע הסתובב האברך לעברו. פניו האירו בנהרה שלא מן העולם הזה. עיניו דלקו כלפידים. השכן קפא על מקומו. "אם רצונך להכות אותי, בבקשה!", אמר לו האברך. השכן סב על עקבותיו ושב אל הצריף. הוא נתן סכום כסף נאה לאשת האברך וביקש ממנה לקנות בו מזון לבני המשפחה. "אכן, בעלך איש קדוש", הודה בשפל קול.
מאותו יום אימץ האיש את המשפחה ודאג לכל מחסורה. אף שהוא עצמו היה רחוק מיראת שמים, חש ליבו כבוד לשכנו העני. הוא הבין שאין הוא אדם רגיל.
שנים חלפו. אט-אט החל להתפרסם באזור שמו של אדם קדוש ומורם מעם, הלוא הוא רבי שלמה מקרלין – האברך העני. חסידים דבקו בו ונהרו אחריו. רבים החלו לפקוד את בית מדרשו ולהאזין לדברי תורתו. סיפורי מופתים שחולל עברו מפה לאוזן. יהודים שנזקקו לישועה באו לתנות לפניו את צערם.
יום שישי אחד נפטר בעל הבית העשיר והלך לעולמו. רבי שלמה מקרלין יצא להשתתף בהלווייתו. לאחר שנטמן בקברו ניגש רבי שלמה לעץ סמוך, תלש ממנו ענף ונעץ אותו בחלקת הקבר הטרייה. הדבר היה לפלא בעיני החסידים. אחר-כך פנה הרבי לביתו והתכונן לשבת.
בהגיע שעת סעודת ליל שבת הייתה ארשת רצינית שרויה על פניו של רבי שלמה. פניו בערו ועיניו היו נעוצות כאילו בנקודה נעלמה. נראֶה היה שהוא כאן בגופו, אך לא בנשמתו. הנוכחים המתינו, אולם השעות חלפו ורבי שלמה כמו שרוי בעולם אחר; אינו מדבר מאומה ואינו טועם ממאכלי השבת.
פתאום התנער. "הגישו את סעודת השבת, כי שבת קודש היום להשם!", הורה. מכאן ואילך התנהלה הסעודה כרגיל, כאילו דבר לא אירע. הדבר התמיה מאוד את הסובבים, אולם איש לא העז לשאול את הרבי לפשר הדבר.
המחזה הטריד במיוחד את אחד החסידים הקרובים אל רבי שלמה. כל הלילה לא הצליח לעצום עין. בבוקר לא היה יכול לכלוא עוד את צימאונו להבין את סוד העניין. "אנא, יאמר לי רבנו מה אירע אתמול בליל שבת", ביקש ברעדה.
"שכני המנוח הגיע לשמים", פתח רבי שלמה וסיפר, "ושם נוצר רעש גדול. מלאכי החבלה רצו לעשות בו שפטים. המוני מקטרגים הזכירו את כל העוונות והחטאים שעשה במשך חייו. אכן, הוא היה רחוק מלהיות יהודי ירא שמים ומדקדק במצוות. ואולם אז התברר שהמקטרג אינו מצליח לגעת לרעה בנפטר.
התברר שפיסת העץ שנעצתי בקברו מגִנה על האיש ואינה מניחה לפגוע בו. השטן השתולל. הוא דרש לדעת את פשר הדבר. במהרה התברר שאני נעצתי את פיסת העץ בקבר. הסנגורים סיפרו שעשיתי זאת מפני שלפני שנים רבות הציל האיש את בני ביתי מחרפת רעב ואף תמך בי שאוכל להתעלות בתורה ובעבודת השם. לפי זה, טענו המלאכים, הרי שהאיש הוא בחזקת 'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא'.
העניין הובא להכרעת בית דין של מעלה. המקטרגים הדגישו את אורח חיים הקלוקל של הנפטר. מנגד ניצב מעשה החסד שעשה עמי. בסופו של דבר, לאחר דיונים רבים, הוכרע דינו של שכני והוא יצא זכאי בדין.
"אך אני", הוסיף רבי שלמה להמתיק סוד באוזני תלמידו, "הוזהרתי מבית דין של מעלה שלא לחזור ולעשות שוב מעשה שכזה"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
