ראש-השנה הוא יום הולדת האדם, אשר נברא יחידי, כדי להבליט את מעלתו של כל אדם ואדם - "עולם מלא" * בכך גם טמון הרעיון המחייב כל אחד ואחד לכבד את חברו - שגם הוא "עולם מלא" - ולאהבו כפי שהוא אוהב את עצמו * אחדות זו בין בני ישראל תגרום לשלמות אחדות הבורא בעולם - "מלך העולם" * איגרת-קודש מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בפרוש שנה חדשה - תרגום מיידיש

ב"ה, יום שני פרשת ניצבים-וילך,

ח"י אלול, ה'תשמ"ב.

ברוקלין, נ.י.

אל כל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעמדנו ביום הסגולה שבחודש הסגולה, ח"י אלול,

והרי החודש כולו, ובמיוחד שנים-עשר הימים האחרונים של החודש החל מח"י אלול, מהווים ימי השיא של ההכנה לראש-השנה ולשנה החדשה כולה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.

ודאי עתה הזמן המתאים להתבונן בנקודות היסודיות הקשורות להכנה האמורה, ומובן מאליו, שההתבוננות צריכה להשפיע בכל התחומים של חיי האדם, במחשבה ובדיבור ובמעשה, בהתאם לתכלית בריאתו (שנקבעה כבר בראש-השנה הראשון) וייעוד חייו: עבודת ה' בכל שלושת הקווים - תורה, עבודה וגמילות-חסדים.

* * *

כבר הוסבר פעמים מספר שלמרות שראש-השנה הוא החג שבו חוגגים את "יום ההולדת" של העולם ("זה היום תחילת מעשיך"), הרי למעשה יום זה הוא היום שבו הושלם תהליך הבריאה בבריאת האדם ביום השישי למעשה בראשית, שבכך הגיעה הבריאה לשלימותה ("טוב מאוד") - באמצעות האדם באה הבריאה כולה לשלימותה בהתאם לכוונת הבורא. כך היה, אכן, בפועל מיד עם בריאת אדם הראשון, כפי שמספרים חכמינו זכרונם לברכה, שפנה אז אל כל הנבראים בקריאה: "בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו", וכך אמנם היה, ו"ה' מלך גאות לבש".

אחד הפרטים שבהם שונה בריאת האדם באופן בולט מבריאת שאר הנבראים הוא - העובדה שהאדם נברא יחידי: א) "יחידי" בכך שלא נברא כשאר הנבראים, הן בעולם בעלי-החיים והן בעולם הצמחים, באופן של זוג-זוג. ב) "יחידי" - בכך שהוא יחיד בסוגו, סוג ה"מדבר", שלא כסוג החי והצומח שנבראו מלכתחילה באלפי-אלפי מינים.

מובן שהתורה, "תורה אור" המאירה את הכל, מתעכבת על הבדל בולט כזה. חכמינו אומרים במשנה: "לפיכך נברא האדם יחידי - ללמדך כו'". ללמדך: א) כל אדם הוא "עולם מלא". ב) "מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחבירו: אבא גדול מאביך".

נשאלת מיד השאלה: שני הטעמים האמורים הם מנוגדים, לכאורה. לפי הטעם הראשון מודגשת רוממות גדלותו וחוזקו של האדם כ"יחידי", עד שהוא עולם מלא. ברור שאם תורת אמת אומרת ש"אין דיעותיהם שוות" הרי בהכרח שהדבר יביא לריבוי בחילוקי הדעות, ובמלוא התוקף, דווקא משום שכל אחד הוא "עולם מלא", והרי זה, אם כן, היפוכו הגמור והמלא של שלום הבריות.

ולמרות שדבר שתורת ה' מכנה אותו בשם "דיעה" מבוסס בכל הפרטים ומתאים לתורה שהיא חכמתו של ה', שכן אם לאו הרי זה היפך החכמה והדיעה, כפשוט - הרי, עם זאת, אין הדיעות שוות, שכן שונות (ואף מנוגדות לפעמים) הגישות וההשקפות בענייני הרשות, כולל באשר לשאלה כיצד לקיים בהם את הציווי "כל מעשיך לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו",

ברם, כיוון ששני הטעמים באים זה אחר זה ובהמשך אחד, וכל אחד מהם הוא חשוב במידה כזו שהוא השפיע על אופן בריאת האדם מלכתחילה, הכרחי לומר שלא זו בלבד שאינם מנוגדים זה לזה, כי אם, אדרבה, הם באים יחד ומחזקים זה את זה.

הסבר הדבר:

נכון, אמנם שהאדם "עולם מלא" ו"אין דיעותיהם שוות", אך אין הדבר מצריך ומתיר לו לשלול, אפילו ברעיונו בלבד, אפשרות של דעה שנייה, ויותר מזה - דעה מנוגדת. יתר על כן: עליו להתייחס לדיעות אלה, כולל המנוגדת, בכבוד, משום שהשני הוא עולם מלא, ולפיכך הוא חייב להתעמק בדעתו של הזולת ברצינות הראויה. או אז, נוסף על כך שגישה כזו מביאה ל"שלום הבריות" אמיתי ושלום של קיימא, הרי כיוון שהדבר מבוסס על כלל המופיע בתורה הנצחית שהיחיד הוא עולם מלא - מביא הדבר גם לידי כך שיתעמק עוד יותר בדעתו שלו, להבין יותר את מעלותיה וחסרונותיה, ועל-ידי כך לבוא ולהגיע אל האמת לאמיתה, להשלים את ה"עולם מלא" שלו.

וכך גם - השני, השלישי וכו', עד שייווצר שלום אמת בין הבריות.

* * *

מבחינת המעשה, שהרי "המעשה הוא העיקר", באשר להתנהגות הכללית בחיי יום-יום, מהווים הדברים האמורים אחד היסודות של ההתנהגות הדרושה - קיום ה"כלל גדול בתורה": ואהבת לרעך כמוך, ובהדגשת "כמוך". הרעיון שבדבר הוא: כל אחד נברא על-ידי בורא-עולם אחד, וכל אחד - גם אם הוא "רעך" ולא אתה עצמך - הוא עולם מלא, כמוך עצמך. לפיכך אתה צריך לאהוב את כל אחד כמו את עצמך. ומאחר וציווי זה מופנה מבורא העולם אל כל אדם - ברור שהדבר ניתן להשגה ולביצוע על-ידי כל אדם ובכל אדם.

נוסף על כך, הרי הבורא הוא "מלך שהשלום שלו", והוא מעניק את הכוח, ודורש, שישרור "שלום הבריות", כאמור, והדבר אף מובן בשכל האנושי. דבר זה, איפוא, מקיל את קיום הציווי "ואהבת לרעך כמוך", עד לידי מעשה בפועל ומכל הבחינות.

* * *

לכל האמור יש קשר מיוחד אל ההכנה לראש-השנה - הכתרת המלך שהשלום שלו - כולל, ועיקר, שלום ואהבת-ישראל באופן מושלם, שנוצרת אחדות-ישראל - "לאחדים כאחד ממש", וכולם "כאיש אחד בלב אחד" מכתירים את הקב"ה בראש-השנה כ"מלך ישראל", וברצון, ויתירה מזו - בשמחה, והדבר מתבצע באופן כזה שהוא משפיע על הסביבה כולה, והקב"ה מוכר כ"מלך העולם", כפי שזה היה בראש-השנה הראשון על-ידי אדם הראשון, כאמור לעיל.

ויהי-רצון שיהיה, כפי שנוסח הסיום של כל תפילת העמידה בכל יום: "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך", וכפי שמפרש אדמו"ר הזקן (בעל התניא והשולחן-ערוך) שכאשר יש "כולנו כאחד" מביא הדבר מיד ל"ברכנו אבינו באור פניך",

ויהי כן בפועל ממש ומיד,

כולל הברכה - בלשון דוד מלכא משיחא - "ויאכילהו מחלב חיטה, ומצור דבש אשביעך",

ותהא לכל אחד ואחת ולכולם יחד - כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה

מנחם שניאורסאהן

(תורת-מנחם - התוועדויות ה'תשמ"ב כרך ד' ע' 2214-2218)

----------

יום שני פרשת נצבים-וילך: להעיר מהשיעור-חומש דיום זה (נצבים ל,ו): (ומל ה' אלוקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך) - ר"ת אלול (בעה"ט עה"פ. אבודרהם סדר תפלת ר"ה. ב"ח או"ח סתקפ"א ד"ה והעבירו) - תשובה (ומרומז בזה גם עניין התפילה - אגה"ק ס"ד).

פרשת ניצבים-וילך: להעיר, אשר שבת פרשת ניצבים (-וילך) היא "שבת מברכים חודש תשרי" - ראה תורת הבעש"ט בזה - "היום יום" כ"ה אלול (עמ' צ). כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות סי' לא.

ח"י אלול: יום הולדת את שני המאורות הגדולים: הבעש"ט (בשנת נח"ת) ורבינו הזקן (בשנת קה"ת) - ספר-השיחות תש"ג עמ' 141 ואילך. ולהעיר, שיום הולדת הבעש"ט היה ביום ב' (ספר-השיחות שם), כבקביעות שנה זו. [תשמ"ב].

שבחודש הסגולה: כמובן מהר"ת שלו (ראה מ"מ דלקמן). וראה ל"ת להאריז"ל פרשת תצא סד"ה והיה אם. והוא זמן התגלות י"ג מידות הרחמים (ד"ה אני לדודי בלקו"ת פרשת ראה, סידור, אוה"ת וסה"מ ה'ש"ת). וראה טור או"ח ר"ס תקפא. ובפנים יפות (לבעלי ההפלאה) פ' אחרי ד"ה ביד איש עתי דהם ימי כפרה על כל השנה ונרמז במשנה (כתובות נז,א) נותנין לבתולה (אלול שמזלו בתולה) י"ב חודש.

שבחודש הסגולה... כתיבה וחתימה טובה: ראה מטה-אפרים סתקפ"א ס"ט (מלקוטי מהרי"ל הל' ימים הנוראים): נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת כו' מן ר"ח אלול כו' רומז לו כו' שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים.

אלול: הראשי תיבות בתיבה זו - ראה לקו"ש ח"ט עמ' 297 ואילך. שיחת ח"י אלול תשל"ט בתחילתה. וש"נ.

ובמיוחד שנים-עשר הימים האחרונים של החודש: כידוע, שי"ב ימים האחרונים דחודש אלול, חודש החשבון דשנה העוברת (ראה בהנסמן לעיל בהערה ד"ה שבחודש הסגולה), מתאימים לי"ב חדשי השנה, וח"י אלול - לחשבון חודש תשרי העבר (ספר-השיחות שם עמ' 177. שם עמ' 179).

החל מח"י אלול: ראה לקו"ד כרך ג' עמ' 946. ספר השיחות תש"ה עמ' 122: א) ח"י אלול איז דער טאג וואס האט געבראכט און ברענגט א לעבן אין אלול. ב) ח"י אלול גיט א חיות אין דער עבודה פון אני לדודי ודודי לי (שה"ש ו, ג. - ר"ת אלול (אבודרהם סדר תפילת ר"ה. פע"ח שער ר"ה פ"א. שעה"פ עה"פ. ועוד)) - נתבאר בלקו"ש ח"י אלול תש"מ.

חיי האדם... ובמעשה: ראה תניא פ"ד ועוד. ולהעיר מלקו"ת ר"פ פינחס: כל המצוות צריך האדם לקיים במחשבה דיבור ומעשה.

עבודת ה': כמארז"ל "אני נבראתי לשמש את קוני" - קידושין בסופה.

בכל שלושת הקווים, תורה, עבודה וגמילות-חסדים: שעליהם העולם עומד - אבות פ"א מ"ב. ולהעיר, אשר ג' קווין אלו מרומזים בהר"ת ד"אלול" - ראה בהנסמן לעיל בהערה ד"ה אלול.

כבר הוסבר פעמים מספר: ראה לקו"ש ח"ט ס"ע 410 ואילך. שם עמ' 438 ואילך.

זה היום תחלת מעשיך: תפילת מוסף דר"ה - ר"ה כז,א. וראה ר"ן לר"ה טז,א. חדא"ג מהרש"א שם. בחיי עה"פ בראשית א,ג. פסיקתא דר"כ פיסקא כג (בחודש השביעי). לקו"ת ניצבים מז,ג. המשך תרס"ו עמ' כ. המשך ר"ה תרצ"ה בתחילתו (סה"מ קונטרסים ח"ב שיח, ב). ד"ה זה היום תש"ד. תש"ט. ועוד.

היום שבו הושלם תהליך הבריאה: כי בכ"ה באלול נברא העולם - ויק"ר רפכ"ט. פסיקתא דר"כ שם. יל"ש עה"פ פינחס כט,א (רמז תשפב). וראה פדר"א רפ"ח ובהגהות הרד"ל שם.

שבכך הגיעה הבריאה לשלימותה: ראה חדא"ג מהרש"א לר"ה כז,א: האדם היה תכלית של כל הבריאה וכאילו לא נברא שום דבר קודם בריאת אדם. ב"ר רפי"ד: שהיה גמר חלתו של עולם. ירושלמי שבת פ"ב ה"ו: דמו של עולם, נרו של עולם.

טוב מאוד: בראשית א,לא. וראה רמב"ן עה"פ: ויש מפרשים כי מפני מעלת האדם הוסיף בשבח היצירה בו כי הוא טוב מאוד.

שלימות: ולהעיר מאוה"ת לך-לך ד"ה ומלכי צדק וש"נ. מו"נ בסופו.

מספרים חכמינו זכרונם לברכה: פדר"א פי"א. זח"א רכא,ב. ח"ג ס"פ אמור. וראה גם תקו"ז תנ"ו (צ,ב).

בואו... עושנו: תהילים צה,ו.

ה' מלך גאות לבש: שם צג,א. אמרו אדם ביום שנברא כשהמליך אותו וכל הבריות אתו (פדר"א שם). ועד שהוא שירו של כל יום ו' בשבוע (ר"ה לא,א. תמיד בסופה).

האדם נברא יחידי: משנה סנהדרין לז, סע"א. גמרא שם לח,א.

יחידי - בכך שלא נברא כשאר הנבראים... באופן של זוג זוג: חדא"ג מהרש"א למשנה שם. -  ואף שנברא באופן שלא טוב היות האדם לבדו (בראשית ב,יח).

יחיד בסוגו: או שדוקא הוא נברא להיות מדיני בטבע (מו"נ ח"ב פ"מ. ח"ג פכ"ז).

תורה אור... הכל: משלי ו,כג. וראה זח"ג נג,ב: אקרי תורה בגין דאורי וגלי במאי דהוה סתים. ומשנה-ברורה: הפוך בה דכולא בה ובה תחזי (אבות ספ"ה ובפיה"מ שם. וראה לקו"ש ח"ט עמ' 462 בשוה"ג).

במשנה: סנהדרין שם.

כל אדם הוא "עולם מלא": להעיר מפירוש רבינו הזקן במאמר חז"ל (סנהדרין שם): כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא - "היום יום" עמ' פח.

אין דיעותיהן שוות: ראה ברכות נח, רע"א. סנהדרין בגמרא שם. אדר"נ פ"ד, ו. מסכת דרך ארץ רבה פ"ט. תנחומא פינחס י.

כל מעשיך... דעהו: אבות פ"ב מי"ב. משלי ג,ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.

אין הדבר מצריך... לשלול... עליו להתייחס: ראה ד"ה החלצו, רנ"ט. ד"ה איתא בזח"ג (סה"מ תרנ"ט עמ' נג ואילך. שם עמ' רט ואילך). ולהעיר מאבות רפ"ד: איזהו חכם הלומד מכל אדם. וראה תורת הבעש"ט הה"מ על משנה זו (כש"ט - הוצאת קה"ת סי' צ. או"ת להה"מ הוצאת קה"ת - סתצ"ג).

להתעמק בדעתו של הזולת: להעיר ממדרש שמואל לאבות פ"ה מי"ז: ע"י שב"ש חולקים גורמים להוסיף חכמה בב"ה. וראה בסה"מ תרכ"ו עמ' קעא. - להעיר מרשימות הצ"צ לתהילים קד,כד (תג, סע"א): ועד"ז יובן ג"כ בכל הנבראים שזה צריך לזה ואין שלימות לכל אחד בלתי חבירו.

האמת לאמיתה: ראה אוה"ת יתרו עמ' תתצד ואילך. סה"מ תרכ"ז עמ' רצא ואילך. המשך תרס"ו ס"ע תלא ואילך.

המעשה הוא העיקר: אבות פ"א מי"ז.

כלל גדול... כמוך: תו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ קדושים יט,יח. ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד. ב"ר פכ"ד, ז. וראה קונטרס אהבת-ישראל.

ובהדגשת "כמוך": ראה בארוכה לקו"ש חי"ז עמ' 216 ואילך ובהערות שם.

ברור שהדבר ניתן להשגה: כי אינו מבקש לפי כוחו אלא לפי כוחן - במדב"ר פי"ב, ג.

מלך שהשלום שלו: שהש"ר פ"א, א (בסופו). וראה מסכת דרך ארץ זוטא פ' השלום: שמו של הקב"ה נקרא שלום. שבת י, ריש ע"ב.

הכתרת המלך: ר"ה טז,א. לד,ב. וראה לקו"ת ניצבים נא,ב. ד"ה תקעו, תש"א. ובכ"מ.

ואהבת ישראל כו' אחדות ישראל: ראה תניא (פל"ב) שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה.

לאחדים כאחד ממש: ראה לקו"ת ר"פ נצבים. לקו"ש ח"ד עמ' 1141 ואילך.

כאחד אחד בלב אחד: מכילתא (הובא בפרש"י) עה"פ יתרו יט,ב.

מכתירים... וברצון: ראה ד"ה מן המיצר, תר"ס.

ויתירה מזו - בשמחה: ראה ד"ה יו"ט של ר"ה תש"ג פ"ב: וההכתרה באה בשמחה גדולה כו'.

משפיע על הסביבה כולה: שהרי כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה כו' (שבת נד,ב. ע"ז יח,א. שבועות לט, סע"א וריש ע"ב). ומזה מובן גודל העניין דמי שיש בידו לזכות את הרבים.

משפיע... מוכר כ"מלך העולם": ד"ה חייב אדם לברך, תרל"ח פ"ט. פי"ג. ובכ"מ.

וכפי שמפרש אדמו"ר הזקן: תניא שם.

ומיד: ע"ד מש"כ הרמב"ם בנוגע לתשובה "בסוף גלותן ומיד הן נגאלין" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה).

דוד מלכא משיחא: סי' האריז"ל כוונות הבדלה בסופן. ובכ"מ.

ויאכילהו... אשביעך: סיום וחותם מזמור פא בתהלים, שירו של יום ר"ה (ר"ה ל,ב). והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב,א).

כתיבה וחתימה טובה: כי נחתמין מיד (עם הכתיבה) בספרן של צדיקים גמורים (ר"ה טז,ב) ועמך כולם צדיקים (ישעי' ס,כא). וראה טור או"ח סוסתקפ"א (מירושלמי ר"ה פ"א ה"ג). לקוטי מהרי"ל הובא לעיל במ"מ שבחודש... טובה.

לשנה טובה ומתוקה: ראה לקוטי לוי"צ אגרות עמ' שיא.