נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1166 - כל המדורים ברצף
	שווין לטובה - עבודת ה' תמידית בכל המצבים
	הכול מתחיל בשליחות הראשונה
	מדוע רש"י לא חיבר כללי רש"י?
	פרשת חיי-שרה
	המפתח להצלחה בשליחות: ביטול בפני המשלח
	איך משווים פעוטות לאימהות האומה?
	הלכות ומנהגי חב"ד

שנת תשל"ה התאפיינה ב'שטורעם' הגדול שהוביל הרבי סביב 'מבצע נש"ק' * באיגרת קודש המיוחדת שלפנינו מתייחס הרבי לשאלות בדברים שהשמיע בשיחת-קודש משבת פרשת חיי-שרה אותה שנה, בקשר ללימוד עניין הדלקת נרות שבת גם לילדות מרבקה אמנו

ב"ה, כ"ז מרחשון, ה'תשל"ה

ברוקלין

שלום וברכה!

במענה למכתב כת"ר מיום ועש"ק פ' חיי שרה,

ממהר הנני לענות כיון שתקותי חזקה שגם כת"ר [=כבוד תורתו] ינצל כל השפעתו שניתנה לו בהשגח"פ – להפצת הענין דהדה"נ [=דהדלקת הנרות] ע"י כל נשי ובנות ישראל מתחיל מגיל חינוך, וכמדובר בארוכה ע"ד גודל חשיבות הענין וכו' וכו' בכו"כ הזדמנויות, ובודאי לדכוותי' דכת"ר א"צ [אין צורך] בכתיבה עד"ז [על דבר זה] כ"א [כי אם] רק להעתיק מחז"ל דאין מזרזין אלא למזורזין וכל עש"ק עולם (במובן דזמן) מלא הוא.

וע"ס [=ועל סדר] מכ' כת"ר [מכתב כבוד תורתו]  

איך אפשר להשוות בכלל להאמהות נערות ותנוקות להדליק נרות של שבת?

 תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל (בל' הרמב"ם הל' ממרים רפ"ב) שכאו"א יאמר אחרי אמירת תהלים ובנוגע לעצמו – יה"ר שתהא אמירתו כאילו אמרם דוד מלך ישראל בעצמו.

יתרה מזו בנוגע לנדו"ד אמחז"ל (מאמר נפלא ביותר): כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך (שהש"ר עה"פ לריח שמניך) – וידוע ביאור אדמוה"ז¹ בזה שקודם הציווי במ"ת הי' קיום המצות כפי ובמדה בכחות של הבנ"א מקיים המצוה – משא"כ לאחר מ"ת מקיים זה כאו"א בשליחותו של נותן התורה ובכחות של המצווה². ועוד נקודה בדבר (שלכן קל יותר הקיום) שלאחרי ש(הי') מעשה אבות (נעשה עי"ז) סימן (וסיוע) לבנים.

רבקה ע"ה הדליקה אחר הנשואין.

מחלוקת בזה. ואדרבה רוב הדעות שהי' קודם לנשואין וכמפורש בפדר"א פט"ז ועוד (הובאו בתו"ש) וזהו פשוטו של מקרא ולא העיר רש"י אחרת, וק"ל. ולהעיר שגם להדיעה דמעשה ההדלקה הי' לאחרי הנשואין – אין זה מכריח כלל לאפושי פלוגתא ולומר דפליג ג"כ בנוגע לחיוב ההדלקה. ועוד וג"ז עיקר – גם לאחרי הנשואין בהיותה (לרש"י ועוד) בת ג"ש – אין ההדלקה אלא ענין דחינוך.

מאחז"ל דלמדין מרבקה דאין משיאין האשה אלא מדעתה (ב"ר פ"ס יב והובא גם בפרש"י עה"ת) – אינו ענין לכאן ואין סתירה לכאן – ואדרבה הוא כש"כ וק"ו באם בנוגע א) לקטנה ב) להסכם בכללות הענין קודם הקידושין בפועל צ"ל לדעתה עאכו"כ כו'. וראה ג"כ רש"י על הרי"ף ר"פ האיש מקדש.

ג. בנוגע לאין למדין מקודם מ"ת כו' – כבר האריכו בזה בכו"כ. וראה אנצי' תלמודית בערכו. וש"נ.

ויש להאריך בכהנ"ל

בכבוד ובברכה

_________________

איך אפשר להשוות וכו': איגרת זו ממוענת אל מו"ה מאיר בלומנפלד, שכתב לרבי בעקבות פרסום שיחת כ"ף מרחשון ה'תשל"ה (נדפסה בלקו"ש כרך ט"ו עמ' 163 ואילך) בעיתון 'אלגמיינער זשורנאל', ושם נאמר שמפרשת חיי שרה יש ללמוד שגם ילדה מגיל 3 צריכה להדליק נרות שבת קודש, והלימוד הוא מרבקה אמנו, וגודל פעולת ההדלקה שהי' נר דלוק מע"ש לע"ש. ושאל ע"ז איך אפשר להשוות תינוקות להאמהות.

שה"ש:  פ"א, ג (א).

הראוי לשליחות – בן ברית: קידושין מא, ב.

מעשר... לבנים: ראה תנחומא לך לך ט. ב"ר פ"מ, ו.

רוב הדעות כו': ראה גם בלקו"ש שם הערה 33.

לרש"י: עה"פ – תולדות כה, כ. וראה גם לקו"ש שם.

_______________________

1)     ד"ה להבין כו' שדורות הראשונים (ס' תקסב ע' יא).

2)     במושגי הלכה – במ"ת נתחדש שנצטוו על העשי' ושהמעשה (והפעולה) הוא העיקר והעושה ואופן העשי' – די' שיהי' ע"י הראוי לשליחות (*דהמצוות "הן שלוחי" (תנחומא ויגש ו). ועיין לקוטי תורה לאדמו"ר הזקן ויקרא א, ג) – בן ברית. וזוהי ג"כ ההדגשה ויה"ר הנ"ל שתהא אמירתו וכן במחז"ל הידוע מתי יגיעו מעשי למעשה כו' ולא מתי אגיע (תדא"ר רפכ"ה).