שאלה: האם מי שנוטל תרופה חייב לברך עליה ברכת הנהנין?
תשובה: על תועלת התרופה לא תיקנו חז"ל ברכה, אלא בקשה: "יהי רצון מלפניך שיהיה עסק זה לי לרפואה...". רק כאשר אדם נהנֶה מטעמו של מאכל או משקה, אפילו אם אינו אוכלו אלא לרפואה, תיקנו לברך עליו.
לכן גם אם אוכלים מוצרים טבעיים לצורכי רפואה יש לדון מתי צריך לברך עליהם. ואולם כיום רוב התרופות אינן דברי מאכל ומשקה, אלא חומרי ריפוי מלאכותיים. לפעמים מערבבים בהם סוכר או חומר אחר, כדי להקל את הבליעה (או המציצה, או הלעיסה).
מסקנתו האחרונה של בעל ה'מנחת שלמה' ז"ל בנדון היא שלא לברך על תרופה כזאת, כי הטעם בטל לעיקר שהוא גוף התרופה, ולכן פטורים מלברך עליה. המחמירים לברך יברכו תחילה על סוכר או משקה כלשהו ויטעמו ממנו, ואז ייקחו את התרופה (כדי שלא להיכנס לספק ברכה לבטלה).
מוסכם, כי מי שבולע תרופה (כל תרופה שהיא, בלי לעיסה), לא יברך עליה.
אם שותה מים כשאינו צמא, ועושה זאת כדי לבלוע תרופה (או מאכל שנתקע בגרונו), אינו מברך, כי חז"ל תיקנו ברכה רק ל"שותה מים לצמאו" (ולכן גם השותה מים מסיבות רפואיות או כדי להפחית משקל, לא יברך). אבל אם הוא שותה משקה שיש בו טעם כלשהו, אפילו עושה זאת כדי לבלוע את התרופה, חייב לברך.
מקורות: ראה שו"ע או"ח סי' רד ס"ז-ח (ושו"ע אדה"ז סי"ג-י"ד), רל ס"ד ונו"כ. סדר ברה"נ פ"ז ה"ח. ש"ש כהלכתה (מהדורת תש"ע) פ"מ סעיף צז, וש"נ. אנציקלופדיה הלכתית-רפואית ב, 388, וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
