גאולה, בפשטות, משמעותה חופש, חירות. ואולם גאולה במונחי התורה משמעותה התמסרות מוחלטת לעבודת הבורא. החירות היא מכל כבלי החומר ומגבלות העולם, כדי שיהודי יוכל להתמסר לגמרי לעבודת ה'. למעשה, זה מה שהתורה דורשת מיהודי (משפטים כג,כה): "ועבדתם את ה' אלוקיכם". יהודי נדרש להיות 'עבד' לה' – "כי לי בני ישראל עבדים". אחד התארים הנעלים שנאמרו על משה רבנו הוא - "עבד ה'". ה'עבדות' היא אפוא שלמות שאליה ראוי לחתור.
מוסבר בתורת החסידות (ראה תרס"ו עמ' שח ואילך) שקשר של 'עבד' בין יהודי לקב"ה מייצג מדרגה גבוהה. 'עבד' הוא מי שהקשר שלו עם הקב"ה בא מצד החלטתו להשתעבד אל ה', ולא מתחושה טבעית. הוא מצד עצמו היה רוצה לעשות דברים אחרים לגמרי, אלא שהחליט להשתעבד לקב"ה ולהיות לו ל'עבד' (וזה המצב אצל רובנו).
דרגות בעבד
העבדים בתורה נחלקים לשלושה סוגים: עבד כנעני, עבד עברי, אמה עברייה. תורת החסידות (לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 256; כרך כד, עמ' 92) משתמשת בחלוקה זו כדי לאפיין שלושה סוגים בקרב עבדי ה':
עבד כנעני: זו הדרגה הנחותה ביותר. את אופיו של עבד כנעני הגדירו חז"ל: "עבדא בהפקירא ניחא ליה" (=נוח לו לעבד בחיי הפקר). בעבודת ה' זה מצב שבו האדם, מצד טבעו העצמי, אינו רוצה כלל לעשות את רצון ה'; הוא עצמו משתוקק ל'הפקירא', לתת דרור ליצריו ולתאוות לבו; אלא שהוא כופה על עצמו, בקבלת עול, לציית לרצון ה'.
עבד עברי: זו דרגה גבוהה יותר. עבודת ה' אינה לטורח אצלו. הוא שמח ומתענג על לימוד התורה וקיום המצוות, ואף בז ל'הפקירא', לנהייה אחר תאוות העולם. אלא שבכל-זאת הוא מרגיש את העונג שיש בענייני העולם הזה, והתאוות הרעות טרם נעקרו מלבו (והריהו כעבד עברי, שנעשֶה חלק מהמשפחה ומזדהה עם צורכי הבית, אבל עבודתו היא להביא את המצרכים הביתה, ועדיין הם חומרי גלם בלבד ואינם ראויים לאכילה).
אמה עברייה: זו הדרגה הגבוהה ביותר. האדם קשור כל-כך עם הקב"ה, עד שתאוות הנפש הבהמית התהפכו לטוב, ואין לו אלא רצון אחד – לעבוד את ה' ולמלא את רצונו. הוא אינו מוצא שום טעם ועונג בתאוות העולם ואף מואס בהן ממש. השתעבדותו לקב"ה מוחלטת, עד שרצון ה' הוא רצונו שלו (כמו אמה עברייה, שמבשלת את המאכלים ומגישה אותם מושלמים לגמרי, בלי כל פסולת).
ציות מתוך שמחה
אך אף-על-פי ש'עבד כנעני' מייצג את הדרגה הנמוכה ביותר, בכל-זאת יש בו מעלה גדולה: עבודתו לבוראו נקייה מכל תערובת של תחושות אישיות. הואיל והוא עובד את בוראו מתוך קבלת עול בלבד, אין הוא מערב את שכלו ואת טעמו האישי בתוך העבודה. הוא צמוד לרצון ה' לבדו, ומסור ונתון לקיים את הדברים כפי שנצטווה. יש פחות חשש ששכלו ורגשותיו יטו אותו מהציות המושלם, כפי שעלול לקרות אצל מי שמקיים דברים מתוך הבנה ורגש.
עם זה, עם ישראל נמשל ל'עבד עברי' דווקא, משום שתכלית הכוונה היא לשלב בין הציות המושלם לבין עשייה מתוך הבנה ועונג. האדם צריך להיות צמוד לחלוטין לרצון ה', כ'עבד כנעני', ובה בעת עליו להבין ולהרגיש טעם ושמחה בעבודתו, כדי שהדברים ייעשו מתוך חיות נפשית והזדהות פנימית. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
