שעת בוקר מוקדמת. בחוץ שוררת צינת סתיו ירושלמית. פה ושם חורקות דלתות על ציריהן ומשכימי קום כמו חומקים בעדן, מזדרזים לתפילת שחרית.

במורד הסמטה נראית דמותו של ר' חיים-לייב אוירבך. אף-על-פי שהוא  עדיין אברך צעיר וטרם מלאו לו עשרים שנה, הכול מכירים באישיותו המיוחדת ובגדולתו בתורה. צועד הוא צעדים מהירים. הנה מולו, במעלה הסמטה, מופיע המקובל הירושלמי ר' שמעון הורביץ (לידר).

פוסעים הם איש לקראת רעהו, מביטים זה בפני זה, בוחנים בהשתאות האחד את חברו ותוהים בליבם פנימה - האומנם?! האומנם כן?!...

לאחר מכן מסתודדים השניים קצרות. תנועות ידיהם הנמרצות מסגירות התרגשות וסערת-נפש. לפתע מסתובב ר' חיים-לייב לאחוריו, אוחז בזרועו של ר' שמעון ויחדיו הם צועדים לעבר ביתו של ר' חיים-לייב.

כאמור, ר' חיים-לייב גדול בתורה הוא. נוסף על כך הוא גם איש חכם, נואם בחסד עליון ובעל קסם אישי רב. פעמים רבות נקרא להכריע בשאלות סבוכות שהתעוררו בבתי-הדין בירושלים. בלמדנותו ובחכמתו המיוחדות ידע למצוא פתרון ומוצא לכל סבך ובעיה.

ייחוסו המשפחתי של ר' חיים-לייב אף הוא נכבד במיוחד. הוא נמנה עם צאצאיו של בעל 'תולדות יעקב יוסף' - מגדולי תלמידי הבעש"ט. אביו היה הצדיק רבי אברהם-דובער אוירבך, שהיה אדמו"ר ורב בצ'רנוביץ'.

הוא-עצמו כבר נולד בארץ-ישראל. לימים חיבר את הספר 'חכם לב', על חלק אבן-העזר בשולחן-ערוך, והקים את בית-הכנסת החסידי בשכונת שערי-חסד בירושלים - 'קהל חסידים'. בין הבולטים שבצאצאיו - בנו, פוסק ההלכה הנערץ, הגאון ר' שלמה-זלמן אוירבך, חתנו הגאון ר' שמחה-בונם לייזרזון (מראשי ישיבת שפת-אמת, שנפטר צעיר לימים) והגאון ר' שלום שבדרון.

איש של שלום ואחווה הוא ר' חיים-לייב, ונמנה עם באי-ביתם של כל גדולי ירושלים. בברית-המילה של אחד מבניו שימש רבי חיים-יוסף זוננפלד המוהל, בעוד הרב קוק היה הסנדק. כשהגיע אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש לביקור בארץ-הקודש, היה ר' חיים-לייב – לצד עמיתו הנ"ל, המקובל ר' שמעון הורביץ – ממקבלי פניו בתחנת הרכבת.

סיפורנו, שמקצתו תוארה לעיל, מתרחש בשנת תרס"ו. בשעת לילה מאוחרת, לאחר יום ארוך ומתיש של יגיעה גדולה בתורה, עולה ר' חיים-לייב על משכבו. בשנתו הוא חולם חלום, שבו נגלים אליו שני צדיקים מדורות קדומים. פניהם זוהרות בזוהר עילאי. אחד הצדיקים פונה אליו והוא מרהיב עוז לשאול אותו לזהותו. הצדיק משיב לו. מיד לאחר מכן מזרזו הצדיק לייסד בעיר-הקודש בית-מדרש ללימוד תורת הנסתר. "בזוהר הקדוש נאמר כי על-ידי גילוי חכמת הנסתר יצאו בני-ישראל מהגלות", אומר לו הצדיק.

ר' חיים-לייב נפעם (בשנתו). אמנם הוא נוהג להציץ מדי פעם בפעם בספרי קבלה, אך אין הוא 'מקובל' במלוא מובן המילה. הצדיק הנוסף שנגלה אליו בחלום, כמו קורא את מחשבותיו, מוסיף: "אל דאגה, פנה מחר בבוקר אל המקובל ר' שמעון הורביץ ויחדיו הקימו את בית-המדרש".

ר' חיים-לייב מקיץ מחלומו, נרגש. הוא אינו מצליח להירדם עוד. עם אור ראשון הוא אומר את ברכות-השחר בכוונה גדולה ויוצא לפגוש את המקובל. בין השניים אין היכרות אישית, אולם ר' חיים-לייב מכירו בפניו ואף שמע עליו גדולות ונצורות.

ואז, בדרכו אל בית המקובל בא זה מולו. רק אז מתברר לר' חיים-לייב כי אותם שני צדיקים שנראו לו בחלום הופיעו גם בשנתו של ר' שמעון. את הדברים שאמרו לו, אמרו גם למקובל. הם האיצו בו להקים בית-מדרש ללימוד תורת הנסתר עם ...ר' חיים-לייב.

אין להתפלא אפוא על התרגשותם הגדולה של השניים. אם היה קודם-לכן מקום להטיל ספק באמיתות דברי החלום – הרי עתה הוסרו הספקות לגמרי. בהגיעם לביתו של ר' חיים-לייב הציבו השניים על השולחן בקבוק יי"ש ואמרו "לחיים" זה לזה ולבית-המדרש שזה עתה הוחלט לייסדו.

כך קם והיה בית-המדרש למקובלים – 'שער השמים'. בית-מדרש זה העניק תנופה מחודשת ללימוד תורת הנסתר בירושלים, במיוחד בקרב האשכנזים שקודם לכן מיעטו לעסוק בה. ר' חיים-לייב אוירבך – שבמרוצת הזמן התפרסם גם כמקובל וכמי שעבודת ה' שלו הייתה במסירות-נפש בלתי-רגילה – נפטר לפני חמישים שנה בדיוק, בכ"ז באלול תשי"ד.

 (תודתנו לשולח הסיפור - נינו של בעל המעשה)