הכוח לטהרת הטומאה החמורה ביותר בא ממשה רבנו ומשה שבכל דור, אף שהם מצד עצמם נעלים לגמרי משייכות לכך * אל לו ליהודי להתייאש ממצבו שכן משה רבנו מסר את נפשו לטהרו * עניין ה"ענן" והלבושים הם כדי לקבל אור נעלה ביותר, אולם כדי שיהיה בגילוי – צריך לתפילה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בנוגע1 למצוות פרה אדומה .. נאמר2: "זאת חוקת התורה".
לכאורה אינו מובן: כיון שהמדובר הוא אודות מצווה פרטית – מדוע נאמר בה הלשון "זאת חוקת התורה", ולא "זאת חוקת הפרה" וכיוצא בזה?
וההסברה בזה3 – לפי שמצוות פרה אדומה הוא עניין כללי, שנוגע לכללות עניין התורה, כדלקמן.
ב. מצוות פרה אדומה באה לטהר את האדם מטומאת מת:
טומאת מת היא טומאה חמורה ביותר, כדאיתא במדרש4 שדווקא בנוגע לטומאת מת שאל משה רבינו להקב"ה "אם נטמא זה במה תהא טהרתו", ועד ש"נתכרכמו פניו של משה". וטעם הדבר, כי, קדושה היא חיות, ואילו מיתה (רח"ל) שהיא היפך החיות, היא היפך הקדושה לגמרי.
וזוהי מעלתה של פרה אדומה – שמטהרת גם מטומאה חמורה זו.
ועל זה נאמר2 "ויקחו אליך פרה אדומה" – שטהרת טומאה חמורה זו על ידי פרה אדומה היא בכוחו של משה רבינו דווקא, שכן, אף ששחיטת הפרה וכו' היתה על ידי אלעזר הכהן (מצוותה בסגן)5, מכל מקום, מדגישה התורה "ויקחו אליך פרה אדומה גו'", "אליך" דייקא, "לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר"6.
ועל דרך זה בנוגע לכל הדורות שלאחרי זה – שבכל שמונת הפרות שנעשו בזמן בית שני7, וכן בפרה העשירית ש"יעשה המלך המשיח"8, השתמשו (לקדש הכהנים העושים את הפרה) באפר הפרה שעשה משה במדבר9.
ג. ועניין נוסף מצינו בפרה אדומה – ש"מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים"10:
והעניין בזה – שבכדי לטהר יהודי שנטמא (רחמנא-ליצלן) בטומאה הכי חמורה, יש צורך בעניין המסירת-נפש, כמודגש בכך שהכהן המטהר נעשה טמא כדי לפעול עניין הטהרה.
ומסירות נפש זו מודגשת אצל משה רבינו:
התעסקותו של משה רבינו בפרה אדומה שמטהרת מטומאת מת, מהוה ירידה עבורו, שהרי, משה רבינו עצמו היה למעלה מעניין זה לגמרי, ועד כדי כך, שתמה "במה תהא טהרתו", ועד ש"נתכרכמו פניו",
– והביאור בזה, שבכדי לתקן עניין בלתי-רצוי, צריך להיות איזו שייכות לכך (כידוע הסיפור אודות אדמו"ר האמצעי11), וכיון שלא היתה לו שום שייכות לטומאת מת, אפילו לא בדקות דדקות, לכך תמה ואמר "במה תהא טהרתו", עד ש"נתכרכמו פניו" –
ואף על פי כן, כדי לטהר יהודי שנטמא בטומאה חמורה, כולל גם להבטיח ("צו פאַרזיכערן") גם את טהרתו של יהודי שיהיה לאחרי כמה וכמה דורות (כאמור, שבאפר הפרה שעשה משה השתמשו בשביל כל הפרות שנעשו במשך כל הדורות אחריו) – לא התחשב משה רבינו בירידה שלו, והשתדל ("ער האָט זיך אַריינגעלייגט") מתוך מסירת נפש, בעניין פרה אדומה.
ד. ולכן נאמר בפרה אדומה "זאת חוקת התורה" – כיון שזהו עניין כללי שנוגע לכללות התורה:
כאשר יהודי מרגיש בעצמו עניין של טומאת מת ברוחניות, כלומר, שחסרה לו חיות בענייני תורה ומצוות, [ולהעיר, שבזמננו זה "כולנו טמאי מתים"12] – יכול הוא לבוא, ח"ו, לידי מצב של ייאוש כו'.
ובכן, עליו לדעת, שאין לו להתייאש, כיון שמשה רבינו הבטיח את טהרתו!
– משה רבינו היה אמנם למעלה לגמרי מעניין זה, אבל אף על פי כן, מסר את נפשו לעשות פרה אדומה, כדי להבטיח את טהרתם של בני ישראל שבדורו ובני ישראל שבכל הדורות שלאחריו, שגם אם יטמאו בטומאה הכי חמורה, יהיו יכולים להיטהר מטומאה זו.
ולכן, בכל הזמנים כולם, גם כאשר משה רבינו לא נמצא ("ווען משה איז ניטאָ"), אין ליפול בייאוש בגלל חומר עניין טומאת מת, כיון ש"אפר פרה של משה לא כלה"13, "שלך קיימת"14.
ואף על פי שאין אנו יודעים היכן נמצא אפר זה – הרי הוא קיים, וכשיבוא משיח ימצאו אותו וישתמשו בו בשביל פרה העשירית, ובמילא, "מחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה"15.
ה. וכן הוא גם בנוגע ל.. כ"ק מו"ח אדמו"ר, משה שבדורנו,
– כמאמר חז"ל16 "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", ולא רק "אתפשטותא דמשה", אלא משה בשלימותו ("דער גאַנצער משה"), כי, בכל דור ודור הרי זה אותו משה ("דער זעלבער משה"), אלא שהגופים מחולקים17 בהתאם ולפי אנשי הדור – שהתעסק בעצמו בכל העניינים – אפילו בעניינים פשוטים – כדי לטהר את בני ישראל, ועד לטהרה מעניינים כאלה שהם בדוגמת טומאת מת!
– כ"ק מו"ח אדמו"ר מצד עצמו היה למעלה לגמרי ולא היתה לו שום שייכות לעניינים אלה, אפילו בדקות דדקות, ואף על פי כן, השפיל את עצמו ("ער האָט זיך אַראָפּגעלאָזט") בעניינים פשוטים ביותר, דבר שהיה כרוך אצלו במסירת-נפש ממש... וכל כך למה? – כדי לטהר יהודי מטומאת מת!...
ולכן, גם עכשיו אין להתייאש ולפחד משום דבר, אפילו לא מטומאת מת, כיון שגם עכשיו אפרו (של משה שבדורנו) קיים!
* * *
ו. לקראת פורים קטן נדפס המאמר דיבור-המתחיל ויבא משה בתוך הענן18.
במאמר זה מדובר אודות עניין הלבוש, שה"ענן" היה הלבוש שעל ידו היה בכוחו של משה לקבל הגילוי אור.
וכן מבואר בכמה מקומות, ומהם בתניא19, שלבוש זה הוא "כמשל הרואה בשמש דרך עששית זכה ומאירה" ("אספקלריא המאירה"20), שדווקא על-ידה ביכולתו לראות את השמש, וזהו "ויבא משה בתוך הענן".
אודות עניין הלבוש ישנו גם מאמר מאדמו"ר הזקן (מהמאמרים הקצרים)21, ובו מוסיף עוד עניין שאינו מבואר בדיבור-המתחיל ויבא משה הנ"ל – שהלבוש צריך להיות בדבר גשמי דווקא.
וזה לשון המאמר:
להבין עניין תכלית בריאת האדם בעולם הזה הוא, לדבקה בו וליהנות מזיו השכינה על ידי הלבושים, שהם בחינת ימים, כמו שכתוב בזהר22 על פסוק23 ואברהם זקן בא בימים וגו', ואם חסר יום אחד הוה לבושא חסרה כו'.
ולהבין עניין הלבושים הנ"ל ולמה צריך ללבוש, צריך להבין עניין הנשמה שהיא כלולה מעשר דהיינו חב"ד כו', אלא שבזה - גובר יותר בחינה זו. ולכן יש ס' ריבוא נשמות שאין דומות זו לזו, וכל אדם יכול להבחין מן הרע שלו על הטוב איזה מדה גובר בו יותר.
אך אמנם עשר בחינות הנשמה הם בחינת נברא. ואיך תוכל לדבקה בו וליהנות מזיו השכינה. ולזה צריך ללבוש תורה ומצוות. ואף שהם גשמיים, כמו ציצית של צמר ותפילין של עור, מכל מקום, הרי הם מבחינה גבוה יותר, כמו שכתוב24 במן שהוא טל אורות ונתגשם עד שדכו במדוכה25, וכן תפילין, פרשה ראשונה קדש הוא חכמה עילאה כו', אלא שנתגשם כל כך כו' . .
ועניין התפילה הוא בחינת הנשמה עצמה שהיא בחינת נברא. ולכן התפילה נקראת בשם נפש, כמו שכתוב26 ואשפוך את נפשי לפני הוי' וגו' . . בלעדה אין עלייה לתורה ומצוות . . אלא שהקורא קריאת שמע בלא תפילין כו'27, שבחינת יראה ואהבה צריך להיות דווקא בתפילין, שאם אין מצוות אין מה להעלות. ולכן אמרו רז"ל28 הלואי שיתפלל אדם כל היום כו', ובמקום אחר אמרו29 תלמוד תורה כנגד כולם, ושניהם אמת על פי הנ"ל. וד"ל.
ז. תוכן המאמר הוא שיש צורך בשני העניינים – תורה-ומצוות ותפילה: מעלת התורה ומצוות היא ששורשם נעלה מאד, ולכן הרי הם לבוש שעל ידו אפשר לקבל זיו השכינה; אמנם, כיון שעניין זה הוא בהעלם, לפי שהתורה ומצוות התלבשו בגשמיות, יש צורך גם בעניין התפילה, כדי להעלות את התורה ומצוות ולגלות את האור שבהם.
ועל פי זה נמצא, שתורה ותפילה אינם שני עניינים נפרדים, אלא הם עניין אחד – "לדבקה בו וליהנות מזיו השכינה", שהדרך לזה היא על ידי התורה ומצוות, יחד עם התפילה שמגלה את האור שבתורה ומצוות.
ולכן צריכים להיות כל היום ב' העניינים של תורה-ומצוות ותפילה: תורה ומצוות – שבהם ישנו האור, ותפילה – היינו רושם מהתפילה שצריך להיות במשך כל היום, כי דווקא על ידי רושם זה מעלים את התורה ומצוות, ובמילא מתגלה האור.
אמנם, עתה, קו העבודה (שהוא עניין התפילה) אינו בשלימות. ולא רק עתה בזמן הגלות, אלא גם בזמן הבית לא היתה עבודת הקרבנות בשלימות, כי אם לעתיד לבוא דווקא, שאז תהיה הקרבת הקרבנות "כמצוות רצונך"30.
וכיון שהאור הנמשך על ידי תורה ומצוות צריך לעניין התפילה, שדווקא על ידי התפילה מתגלה האור – לכן, עתה, שקו העבודה אינו בשלימות, גילוי זה אינו נמצא. ורק לעתיד, שאז תהיה העבודה בשלימות, אזי יהיה גם הגילוי בשלימות.
וזהו מה שכתוב31 "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר" – שאפילו הבשר הגשמי יראה – "כי פי הוי' דיבר", לא הגילוי דשם אלקים, אלא שם הוי', וכפי שנתבאר במאמר יו"ד שבט32 בשם אדמו"ר האמצעי33, וגילוי זה יהיה לא רק בעיני בשר של בני אדם, אלא אפילו בעיני בשר של בהמות וחיות, כמו שכתוב34 "וישרנה הפרות", כיון שאז היה מעין הגילוי דלעתיד, ולכן היתה שירתם "שירו לה' שיר חדש"35, לשון זכר36.
והיינו, שעל ידי זה שקו העבודה יהיה לעתיד בשלימות, יתגלה האור שבתורה ומצווות, וגילוי זה יפעל ש"ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר".
(מהתוועדויות י"ב תמוז ה'תשי"ב וש"פ תשא שושן פורים קטן ה'תשי"ז.
תורת מנחם כרך ו עמ' 39-42, וכרך יט עמ' 106-108)
_____________________________
1) כמה ענינים הבאים לקמן (עד סוס"ה) – נדפסו בתוספת ביאור וכו' בלקו"ש ח"ד ע' 1056 ואילך (בשילוב שיחת ש"פ חוקת השי"ת). – בהוצאה זו נדפסה השיחה כצורתה בהנחה בלתי מוגה (המו"ל).
2) יט, ב.
3) ראה לקו"ת ריש פרשתנו (חוקת) נו, א. ועייג"כ במפרשים עה"ת.
4) תנחומא פרשתנו (חוקת) ו. במדב"ר שם פי"ט, ד.
5) שם, ג (ובפרש"י).
6) פרש"י עה"פ.
7) ראה פרה פ"ג מ"ה. רמב"ם הל' פרה אדומה ספ"ג.
8) רמב"ם שם (נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ח ע' 131 ואילך).
9) ראה פרה שם "ומאחת" (ועד"ז ברמב"ם שם פ"ב ה"ו) ובפי' משנה אחרונה שם. ולהעיר ג"כ מבמדב"ר שם, ו (בפירוש ידי משה ומהרז"ו שם). גור ארי' ושפתי חכמים (לפרש"י עה"פ שם). של"ה חלק תושב"כ דרוש לפ' פרה (שנט, ב) (וראה גם סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 347 הערה 49; ע' 350 הערה 60).
10) חינוך מצוה שצז. וראה תנחומא שם ז. במדב"ר שם, ה.
11) ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שעט ואילך.
12) לשון היראים סשכ"ה (בהשלם – סרע"ז). רדב"ז הל' ביכורים פ"ה ה"ט. ב"ח יו"ד סשכ"ב. מג"א או"ח סתקס"א סק"ב. ובכ"מ.
13) רש"י יומא ד, רע"א (ד"ה מכל).
14) תנחומא שם ח. במדב"ר שם, ו.
15) ראה יומא סב, סע"ב. וש"נ. הנסמן בשד"ח קונטרס הכללים (כרך ג) מערכת המ"ם כלל קסא.
16) תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).
17) ראה גם לקו"ש חכ"ו ע' 7.
18) נדפס לאח"ז בסה"מ תרנ"ד ע' קמז ואילך.
19) אגה"ק סכ"ט (קמט, א).
20) ראה יבמות מט, סע"ב.
21) נדפס בספר מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תצו.
22) ח"א רכד, א.
23) חיי שרה כד, א.
24) ראה זח"ב סד, ב.
25) בהעלותך יא, ח.
26) שמואל-א א, טו.
27) ברכות יד, סע"ב.
28) שם כא, א.
29) פאה פ"א מ"א.
30) נוסח תפילת מוסף. וראה תו"ח ר"פ ויחי. המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך. ועוד.
31) ישעי' מ, ה.
32) ד"ה באתי לגני דיו"ד שבט פ"ו (לעיל ס"ע 14 ואילך).
33) תו"ח שמות תפח, א ואילך.
34) שמואל-א ו, יב.
35) תהלים צח, א. וראה ע"ז כד, ב. זח"ב קלז, סע"ב ואילך.
36) ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
