אנחנו מבקשים מהקב"ה שיגאל אותנו מכל הצרות וייתן לנו פרנסה בהרחבה, אך גם הקב"ה מבקש פרנסה מאיתנו. בזוהר (חלק ג ז,ב) נאמר: "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים". כלומר, היהודים הם המספקים את ה'פרנסה' לאביהם שבשמים.
מינוח בעל משמעות דומה מופיע גם בתורה שבכתב. הקב"ה קורא לקרבנות 'לחמי' – הלחם שלי. על-ידי העלאת הקרבנות נוצרת בעולמות העליונים פעולה דומה לזו שנוצרת באדם על-ידי אכילת הלחם. גם בזה משתקפת אותה נקודה של מתן 'פרנסה' לקב"ה על-ידי מעשינו ופעולותינו בעולם הזה.
הנפש זקוקה למזון?
הדבר יובן על-פי מהותן הפנימית של האכילה והפרנסה אצלנו. האדם מורכב מנפש וגוף. הנפש כשהיא עצמה אינה זקוקה למזון, אך כאשר הנפש שוכנת בתוך גוף גשמי, היא זקוקה לאכילה ולשתייה כדי לחבר אותה עם הגוף. אדם רעב וצמא חש כאילו נפשו מתרחקת מגופו, וכאשר הוא אוכל ושותה – הוא מרגיש שכוחות נפשו חוזרים אליו. ביטוי השגור בפי הבריות הוא: "הארוחה הזאת השיבה את נפשי". אם כן, פעולת המזון היא לחבר את כוחות הנפש עם הגוף, ועל-ידי המזון הנפש מתלבשת היטב בתוך הגוף ובכל איבריו.
דימוי זה של הנפש והגוף מקביל להתלבשות של הקב"ה בעולם. חז"ל אומרים (מדרש תהילים קג,א): "מה הנפש ממלאה את הגוף, כך הקב"ה ממלא את העולם". כלומר, הקב"ה נמשל לנפש, והעולם – לגוף. וכאן דרוש חיבור בין ה'נפש' ל'גוף' – בין הקב"ה לעולם – חיבור בדוגמת מזון המחבר את נפש האדם עם גופו.
חיבור זה נעשֶה על-ידי עם ישראל בקיום התורה והמצוות. כשיהודים עוסקים בתורה ובמצוות הם גורמים שהקב"ה יתלבש, כביכול, בעולם. במילים אחרות, על-ידי התורה והמצוות שופע אור אלוקי רב יותר לעולם, והוא מקבל חיוּת רבה ועשירה לאין ערוך. מצב העולם לפני קיום התורה והמצוות דומה למצבו של אדם שנפשו יוצאת ברעב, והתורה והמצוות הן בבחינת סעודה שמשיבה את הנפש ומרעיפה שפע אלוקי בכל העולמות. במיוחד הדבר בא לידי ביטוי בעבודת הקרבנות, ולכן נקראו 'לחמי' – לחמו של הקב"ה.
פרנסה בשלמות
לכן עם ישראל נקרא ה'פרנס' של הקב"ה, מפני שהוא, על-ידי מעשיו ופעולתו, גורם לקב"ה כביכול להתלבש בתוך העולמות ולהחיותם. יהודי הוא בדוגמת פרנס, שמספק מזון ומשקה, ובכך מחיה את נפש מפורנסיו.
דבר דומה מצוי בדברי חז"ל: "כשעלה משה למרום, מצאו למלאך 'סנד"ל' שקושר קשרים לקונו מתפילותיהם של ישראל". כלומר, התפילות שיהודים מוציאים מפיותיהם נעשות למעלה כתרים לראשו של הקב"ה, כביכול. הדבר מבטא את הכוח הגדול שיש ליהודים, שתפילותיהם ומעשיהם מגיעים עד למעלה-מעלה ופועלים את פעולתם בהרעפת שפע אלוקי רב ועצום לעולם.
הכוח הזה נעוץ בשורשו האלוקי של יהודי, שהוא חלק א-לוה ממעל ממש. אילו היה היהודי חלק מן הבריאה וממגבלותיה לא היה בכוחו לפעול במעשיו ובעבודתו שהקב"ה יתלבש בעולמות ויחיה אותם; אבל מאחר שהוא למעלה מהבריאה – יש לו היכולת להיות כביכול ה'פרנס' של הקב"ה.
בזמן הגאולה תבוא ה'פרנסה' הזאת לידי שלמות. עבודתנו תהיה שלמה, וממילא גם החיבור בין הקב"ה ובין העולם יהיה בתכלית השלמות. הדבר יבוא לידי ביטוי בשפע הגדול שיהיה אז, שכן ה'פרנסה' של הקב"ה מביאה גם את הפרנסה שלנו, כאן בעולם הזה הגשמי. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
