במגילת תענית מסופר על ויכוח שנערך בכ"ה בסיוון (ובמסכת סנהדרין נאמר שזה היה בכ"ה בניסן): "כשבאו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות, כנענים ומצרים, אמרו, מי ילך וידון עמהם, אמר להם גביהא בן-פסיסא... אני אלך ואדון עמהם".
הישמעאלים טענו שגם הם בני אברהם, ולכן מן הראוי שגם הם יקבלו חלק בארץ ישראל. השיב להם גביהא בן-פסיסא: "כתוב בתורה 'ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות', וכתוב בתורה 'ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק'". מסיימת הגמרא: "ברחו להם".
שמעו וברחו
אחר-כך הגמרא מוסיפה ומספרת שהכנענים באו ותבעו את ארץ ישראל, בהיותם העם הכנעני המקורי. השיבם גביהא שההלכה היא כי כל רכושו של עבד שייך לאדונו, ונח קבע שכנען יהיה עבד לאחיו באמרו: "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו".
אמר אלכסנדורוס המלך לנציגי הכנענים: "תשובה ניצחת השיב אתכם. אם אתם מחזירין תשובה הרי מוטב, ואם לאו הרי אתם לו לעבדים". והגמרא מסיימת: "מיד הניחו בתיהם כשהיו מלאים, שדותיהם כשהן זרועות, כרמיהם כשהן נטועות, הלכו וברחו להם".
האמת הפשוטה
מהסיפור הזה יש ללמוד הוראה גם לזמן הזה. ראשית, אותן טענות שטענו אז אומות העולם נשמעות גם בימינו, והתשובה האמיתית היא זו שהשיב גביהא בן-פסיסא, שזכותנו על הארץ נובעת מהקב"ה. כאשר אין חוששים להשמיע את האמת הפשוטה, שהארץ שייכת לנו מפני שהקב"ה נְתָנָה לנו, הרי שהיא מתקבלת גם אצל אומות העולם.
אך יש בדברים גם הוראה בעבודת ה' הרוחנית: טענותיהם של הגויים מיוצגות על-ידי "הגוי אשר בקרבך", היצר הרע, הטוען אף הוא לבעלות על סדר יומו של יהודי.
הכול ממנו
קובל היצר הרע: מדוע היהודי צריך לחשוב בכל עת על הקב"ה? הוא מסכים שבשעת לימוד תורה או תפילה יש לחשוב על הקב"ה, אך בשעה שעוסקים בדברים גשמיים יש להתנהל ככל אומות העולם. כאשר יהודי אוכל ושותה, או כשהוא עוסק בענייני פרנסה או בתכנון עתידם הכלכלי של ילדיו – עליו לחשוב במונחים ארציים ולא לשקול שיקולים של אמונה וקדושה.
תשובותיו של גביהא בן-פסיסא מוכיחות שההפך הוא הנכון: אין תחום בעולם שמנותק מן הקדושה. אין רשויות נפרדות, רשות גשמית ורשות רוחנית. הקב"ה ממלא את העולם, ועל היהודי להיות מחובר אליו כל העת, בבחינת "בכל דרכיך דעהו". כשם שכל הארץ היא של הקב"ה, כדברי רש"י על הפסוק "בראשית ברא אלוקים": "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" – כך הבריאה הגשמית שייכת אף היא לקב"ה ושום פרט אינו מנותק ממנו.
(התוועדויות תשמ"ב, כרך ג, עמ' 1684; תשמ"ז, כרך ג, עמ' 162) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
