נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1202 - כל המדורים ברצף
	דרושה הוספה באופן של "כפליים לתושייה"
	משיח צדקנו רוצה לבוא ולגאול את בני-ישראל תיכף ומיד
	ונהנין ממנו עצה ותושיה
	פרשת ואתחנן
	"כתר שם טוב עולה על גביהן"
	הלכות ומנהגי חב"ד

מענה הרבי לאישה ששאלה אם יש מושג של קללה ביהדות * כשהרבי כיוון לעיסוק בתחום המחשבים, והעדפתו על פני ניהול ישיבה, למרות פיטורין * מאורעות חודש תשרי תשכ"ז * ועוד בעניין עידוד הרבי לבניית מקוואות * אוסף הוראות סיפוריו והדרכות

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

טרם חתונתו נכנס התמים נחמן סודאק (ז"ל, השליח הראשי לאנגליה) ל'יחידות', ושאל את הרבי מה ללמוד כהכנה לנישואין

והרבי השיבו כך: "'ראשית חכמה' פרקים ט"ו ט"ז י"ז [וחזר ואמר] כמדומני ט"ז י"ז וכן ללמוד בספר של"ה בענינים אלו".

ור"נ סודאק פירש את כוונת הרבי, במה שתחילה הקדים "ט"ו ט"ז י"ז", ואח"כ "ט"ז י"ז", דשני האחרונים קשורים בנישואין, ואילו פרק ט"ו עוסק בקדושת האכילה אותו למד קודם לכן.

לגבי ספר של"ה לא נקב הרבי במקום מסויים, ורנ"ס למד בכמה מקומות, בעיקר בשער האותיות, ערך אות ק, קדושה.

אין קללה ביהדות!...

בשנת תשמ"ו פנתה אישה לרבי בשאלה אם יש מושג של קללה ביהדות, וכך השיבה הרבי:

כפשוט שאין קללה ח"ו כלל וכלל אדרבא הדרך לקבל הברכות היא הנהגה יומית ע"פ שו"ע ולבדוק המזוזות.

טורונטו על המפה

האברך החסידי ר' יהושע זעליג אהרונוב התגורר בטורונטו ועבד לפרנסתו בחברת מחשבים מסוימת. בשלב מסוים נתבקש לעבור קורס למחשבים במונטריאול. היה זה הרבי שאישר ובחר במסגרת זו, אך ביחס למגורים במונטריאול סייג זאת וכתב: "ורק בשביל הקורס ולאחרי זה לחזור מיד לטורונטו"...

עם הקמת מתיבתא ליובאוויטש בטורונטו ("על טהרת הקודש), אחרי שהרבי כתב לאחד היוזמים, "בוודאי כל הנ"ל בדרכי נועם ובדרכי שלום וה' יצליחם ולמעלה מהמשוער", ביקשו כמה מאנ"ש ששם המוסד יהיה "ישיבת ליובאוויטש – בית יוסף", בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א.

 השיב הרבי בו ביום:

תלוי באנ"ש שיחיו שעל אתר, רובם ככולם, וזכות הרבים מסייעתם.

רובם ככולם של אנ"ש תמכו ברעיון, חתמו על מכתב לרבי, ומתוכם נבחרו "ועד חינוך" ו"ועד פועל".

ר' יהושע זעליג נרתם להחזקת הישיבה בשעותיו הפנויות מעבודתו. ואז הגיעו פיטוריו ממקום העבודה. כשחשב להתמסר לישיבה הופתע לקבל את תשובת הרבי (עפ"י רשימת הרב א.ד. הלפרין 'כפר חב"ד' גליון 237 (כ"ח סיון תשמ"ו) עמודים 25-24):

כיוון שהשקיע כמה זמן בלימוד מחשבים ואח"כ גם עבד בזה, כדאי שישתדל במרץ וימצא עבודה במקצוע זה וינצל כשרונותיו בזה, ובזמנו הפנוי מהנ"ל יתעסק בהישיבה וכו'. כשתהיה פרנסתו לא מהישיבה יקל עליו לגייס כסף להישיבה כמובן ובריבוי יותר, ויוכל גם להשתתף בהישיבה גם בממונו (בהסכם זוגתו תחי')

תשרי תשכ"ז – בסימן הזדהות עם יהודי רוסיה

חודש תשרי תשכ"ז עמד בסימן הזדהות עם יהודי רוסיה; כבר בערב ראש השנה, כשהרבי בירך את הקהל – אחרי שמסרו לו את פדיון-הנפש הכללי ('תורת מנחם' כרך מז עמ' 350) מאחל הרבי "שהשם-יתברך יקהיל את אלו שנמצאים במיצר ובשביה, ויוציא אותם מהגלות ויוליכם לארצנו הקדושה"...

ב"ראשי פרקים מהנעשה כאן בבית חיינו" שנכתב בין כסה לעשור באותה שנה ע"י הרה"ג הרה"ח ר' אברהם ברוך שי' גערליצקי (אז מתלמידי התמימים ב-770) מסופר בין השאר:

"א) בעת התקיעות היה רצון קדשו שכל אותם שיצאו מרוסיה יעמדו על הבימה.

"בתחילה ערכו 'גורל' מי יעמוד שם אך כאשר הרבי גילה דעתו הק' שכולם דווקא יעמדו שם, הנה מכיון שמבחינה גשמית לא התאפשר דבר, צוה כ"ק שלפני הבימה יוסיפו שולחן והם יעמדו שם.

"ב) ביום שני של ראש-השנה היו הרבה בכיות בעת אמירת המפטיר, כשסיים הרבי הביט אם כל היוצאים מרוסיה נוכחים על הבימה (שאל אודות כמה).

"וכשהרבי העביר טליתו הק' על חבילות הפני"ם (פדיונות-נפש) זמן מה (ארוך קצת מהרגיל), הגביה את עצמו מעט, ושוב הוריד את פניו הק' (כנראה שעשה כן ב' פעמים). את הפסוקים של "מן המיצר קראתי כו'" אמר הרבי בקול בוכים קצת, ושוב העביר הטלית על הפני"ם ושהה זמן ארוך – יותר מקודם – ומשסיים הביט עוד הפעם על היוצאים מרוסיה ואחר-כך שאל על הרה"ח ר' מרדכי שי' חן (בנו של רק בערקה (חיים דובער) חן) ואחר-כך על בנו של הרה"ח ר' אשר שי' ששונקין – שהוא בן ח' (או ט') שנים – ואחר-כך על ר' בערל שי' פוטערפאס. עברו כמה רגעים כו' ועדיין לא הגיעו כל אלו שהיו צריכים לעלות – התבטא הרבי ואמר: אם הם לא יבואו לכאן – יכול אני ללכת אליהם!...

"ג) בתחילת ההתוועדות של יום ב' דראש-השנה חילק הרבי משקה לאותם שיצאו לאחרונה מרוסיה כמו גם לבניהם. בין השאר קרא לבנו של ר' אשר ששונקין נתן לו משקה ורצה ליתן לו חתיכת חלה, אך הלה לא נטל ידיו והוא נתבקש על ידי הרבי ללכת ליטול ידים. אז נתן לו חלה והרבי הראה לו קירובים (כך למשל הוא עמד ליד הרב חדקוב בעת ההתוועדות).

"ד) במאמר שאמר הרבי בהתוועדות הנ"ל – ד"ה תקעו בחודש שופר – דובר אודות צעקת הלב שאינה נשמעת אפילו בקול פשוט, והרבי ציין "שצעקת הלב הנ"ל הוא ביותר אצל אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה"... והאריך בזה (ראה 'תורת מנחם' כרך מח עמ' 14) כ"ק בכה מאד באמירת דיבורים אלו (שבהתייחסו ליהודים הנמצאים ברוסיה)".

עוד בנושא עידוד לבניית מקוואות

לאחרונה עסקנו ביחסו של הרבי להקמת מקוואות טהרה ברחבי העולם ובארצנו-הקדושה ואת עזרתו של היהודי המפורסם "מקס שרייבר" לנושא.

בחודש אדר-ראשון תשל"ו פנה לרבי הרב אריה לינקר משטוקהולם שבדיה וביקש את עזרת הרבי לבניית מקוה טהרה נוספת עבור שארית הפליטה שם

וכך השיב לו הרבי ('אגרות-קודש' כרך לא עמ' קלא):

"וחשובה בהרבה יותר מאשר כותב לבקשתו – דא עקא שאין תח"י [תחת-ידי] קרנות לכיו"ב [לכיוצא-בזה].

ומצו"ב [ומצורפת בזה] השתתפותי פרטית (סמלית)".

וכאן מוסיף הרבי:

"כן כדאי שיתקשר עד"ז [על דבר זה] עם מר שרייבר שי' ... שבניו יארק –  המסנ"פ [המוסר נפשו] על ענין מקואות, אולי יוכל לעשות מה בזה".

והנה מכתב מיוחד שכתב הרבי בחורף תשל"ד לר' אלימלך (מקס) שרייבר, שתרם לבניית מאות מקוואות (מאוסף המזכיר ר"נ מינדל פורסם בתרגום-חופשי מאנגלית ב'כפר חב"ד' גליון 1404 (ב' שבט תשע"א) עמ' 16):

ב"ה

ח' שבט, תשל"ד

ברוקלין, נ.י.

מר...

ניו יורק, נ.י.

שלום וברכה:

במשך זמן מה בעבר, רציתי לכתוב לך על הנושא דלהלן, אבל ציפיתי להזדמנות מיוחדת. עתה, כשאנו עומדים לציין את היארצייט של חמי, זכר צדיק לברכה, ביו"ד שבט, זוהי הזדמנות טובה לתת לכך ביטוי, ברוח של יום סגולה זה.

רצוני לומר כי אף-על-פי שזכית לבחור מצוה גדולה בתור המטרה העיקרית שלך בחיים, והיא המצוה של בניית מקוואות, ובייחוד למען עם הקודש בארץ הקודש, דבר שאי אפשר להעריך בחשיבותו, למרות זאת אני מחשיב זאת לחובתי, ואולי גם לזכותי, להסב את תשומת לבך לצורך לקבוע עיתים לתורה בכל יום. בעצם, אני מקווה שתהיה עסוק בזה באותה התמסרות והקדשה שנתת לעניין המקוואות. כלומר: כשם שכל מקוה נוסף שאתה מסייע לבנות ממריץ את החשק שלך לבנות עוד אחד ועוד אחד, כך זה יהיה גם בנוגע לשיעורי לימוד תורה בקביעות בכל יום.

הסיבה לכך שאני מדגיש עניין זה בפניך היא שבגלל המעורבות שלך במקוואות בארץ ישראל, ייתכן שהיה חשש מוטעה שמא כל פעילות אחרת בענייני תורה ומצוות תגרע מתשומת לבך למה שאתה מחשיב לשליחות העיקרית שלך בחיים. עם זאת, האמת של העניין היא שיש לנו את ההבטחה ש"מצוה אחת גוררת מצוה נוספת", ושום מצוה, ובמיוחד לא מצוה גדולה כמו לימוד התורה, אינה יכולה בשום אופן להיות מזיקה, רחמנא ליצלן; ההיפך הוא הנכון.

מכיוון שאתה איש עסקים מעשי ומצליח, ארשה לעצמי להציע את ההצעה שלי קצר ולעניין. אני מציע שמכאן ולהבא תארגן שיהיה לך שיעור קבוע של לימוד תורה בכל יום עם חברותא. אם כבר יש לך שיעור, לפחות תכפיל את הזמן לעת-עתה, ותגדיל אותו בעתיד.

דרך אגב, ואולי זה יותר לעניין, כדאי לציין שהרמב"ם, המורה הגדול של עמנו בכל הדורות, מסיים את הלכות מקוואות במשמעותה של הטבילה במקוה כסמל גם לטיהור של המוח. ובלשונו, "הביא נפשו במי הדעת טהור". כמובן, המושג "מי הדעת טהור" מתייחס לתורה, וכפי שאתה יודע, אחת הדרישות הבסיסיות של הטבילה היא טבילה מלאה של כל הגוף במים, באופן שאפילו השיער של הראש יהיה מכוסה. כך צריך להיות גם לימוד התורה, שבו יהודי חייב לטבול את עצמו כך שיחדור בצורה מלאה בכל המציאות שלו, כולל המוח, הרגשות והמעשים שלו.

אשמח מאוד לשמוע שקיבלת את הצעתי באותה רוח שהיא הוצעה, ויישמת אותה, ויהי רצון שבנוסף לכך היא תעמוד לך ולאשר לך באופן קבוע להצלחה נמשכת וגדלה בכל העניינים שלך, הן הפרטיים והן הכלליים.

בברכה,

[חי"ק].