חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:35 זריחה: 6:30 כ"ג באלול התשע"ט, 23/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כל רגע יקר
לומדים גאולה


מאת: הרב מנחם ברוד
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1620 - כל המדורים ברצף
גמול לפושעים הוא הצדק
יש חדש
הבחירה הרעה של פרעה
יציאת מצרים
גלויים ונסתרים
מקור הכוח
הסוס הפלאי
כל רגע יקר
החתן האהוב, הכאב והאמונה
שני זוגות תפילין

הגאולה העתידה דומה במובנים רבים לגאולה ממצרים, כמו שנאמר (מיכה ז,טו): "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", אולם יש כמה וכמה דברים שבהם הגאולה הקרובה תהיה שונה מגאולת מצרים.

אחד ההבדלים הוא בעניין החיפזון. יציאת מצרים הייתה ב'חיפזון', כפי שנאמר בעניין קרבן הפסח: "ואכלתם אותו בחיפזון" (שמות יב,יא). וכך נאמר גם על עצם הגאולה (דברים טז,ג): "כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים". בגמרא (ברכות ט,א) ובמדרש (מכילתא בא שם) מוסבר שהיו שלושה עניינים של חיפזון – "חיפזון דשכינה, חיפזון דישראל וחיפזון דמצרים" – דבר המעיד שכל עניינה של גאולת מצרים היה קשור עם 'חיפזון'. לעומת זה, על הגאולה העתידה נאמר: "כי לא בחיפזון תצאו", אלא דווקא "בשובה ונחת תִּוָשֵׁעוּן" (ישעיה נב,יב; ל,טו).

אין צורך לברוח

הסיבה הפשוטה להבדל היא, שבגאולת מצרים קיצר הקב"ה את הזמן שנקבע מראש לגלות. זו הייתה צריכה להיות של "ארבע-מאות שנה", אלא שהקב"ה "דילג על הקץ" (שיר השירים רבה על הפסוק בשיר השירים ב,ח), והוציא את בני ישראל אחרי מאתיים ועשר שנים. לכן היציאה ממצרים הייתה צריכה להיות בבריחה, כמו שנאמר: "כי ברח העם", שכן עדיין הייתה אחיזה לאפשרות של המשך הגלות. לעומתה, הגאולה העתידה באה אחרי ש"כלו כל הקיצין", וממילא לא תהיה עוד אחיזה לעניינים של גלות. לכן לא יהיה צורך בחיפזון, אלא יהיה אפשר לצאת מהגלות "בשובה ונחת".

רבנו הזקן מסביר זאת בספר התניא (פרק לא. וראה לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 35) בפנימיות העניינים, שהבריחה ממצרים מציינת בריחה מהרע. בגאולת מצרים היה הקב"ה צריך להוציא את בני ישראל משקיעתם במ"ט שערי טומאה, והרע עדיין היה דבוק בהם – "הרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו". לכן היה צורך לברוח מטומאת מצרים במהירות ובחיפזון. לעומת זה, הגאולה העתידה תבוא אחרי שיסתיים הבירור של הטוב מהרע, כשיתקיים "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג,ב). במציאות זו כבר לא יהיה צורך לברוח מהרע. לכן יוכלו להיגאל בנחת ולא בחיפזון.

הזדמנות אחרונה

מהעניין הזה יש להפיק לקח חשוב לזמננו. כאשר בני ישראל היו במצרים הייתה יכולה להיות להם מחשבה שעדיין יש להם זמן להשלים ולעשות כל מה שצריך לפעול בזמן הגלות, מכיוון שלפניהם עוד כמה וכמה שנים של גלות, שבהן יוכלו להשלים את כל הדרוש – אלא שהקב"ה "דילג על הקץ".

ואולם עכשיו הלוא כבר "כלו כל הקיצין", ואין עוד זמן להשלים רגע שהוחמץ. עכשיו צריך לנצל כל רגע, קודם שיבואו "שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" (קוהלת יב,א. וראה מסכת שבת קנא,ב). עוד מעט הקב"ה יעביר את רוח הטומאה מן הארץ ולא תהיה עוד המלחמה ברע, שעל-ידה זוכים לכל הדברים הנעלים.

וכך גם בעבודתו האישית של כל אחד ואחת מישראל. יש לנצל כל רגע ולא לומר "לכשאפנה אשנה" (כשאתפנה אעשה את המוטל עליי). הלוא ייתכן שאלה הרגעים האחרונים של הגלות, ותיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו, ולכן כל רגע יקר ויש למלא אותו בלימוד התורה ובקיום המצוות ובעבודת התפילה, שהיא 'חוט השדרה' לכל התורה ומצוותיה (ראה תורת מנחם כרך כג, עמ' 135).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)