מאז חטא עץ הדעת ועד זמן הגאולה האמיתית והשלמה אנחנו חיים בעולם שבו מעורבבים יחדיו הטוב והרע. אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב. הערבוב הזה נוצר בכל העולמות, אולם בעולם הזה התחתון הרע גובר על הטוב, עד שנאמר (תניא פרק ז) כי "רובו-ככולו רע, רק מעט טוב מעורב בתוכה".

עבודת האדם בעולם הזה היא 'עבודת הבירורים' - לברור את הטוב מהרע. לגלות את ניצוצות הקדושה שנפלו לתוך הרע, ולהפריד את התחומים ביניהם, שהרע יימצא בתחום המוגדר לו ולא יהיה מעורבב עם הטוב. עבודה זו תגיע לשלמותה בזמן הגאולה, שאז יעביר הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ.

מה לעשות בכסף

כל עוד הטוב והרע מעורבבים זה בזה, האדם נדרש להיות ערני בכל רגע, כדי לדעת להבחין בין טוב ובין רע. ידוע הפתגם החסידי, שיצר הרע עלול להתלבש באצטלה של משי. הוא מופיע בלבוש של צדיק תמים, שרק הטוב והחסד לנגד עיניו, אבל מאחורי האצטלה הקדושה מסתתר אותו 'נחש הקדמוני'.

תורת החסידות מדברת על צורך תמידי ב'הבחנה שכלית' - לדעת להבחין, באמצעות השכל, בין טוב לרע. וכך אומר כ"ק אדמו"ר הריי"צ (ליקוטי-דיבורים חלק ג, עמ' תטז): "הבחנה שכלית נוגעת לעבודה בפועל, לא רק במדרגות התחתונות של עובדי ה' ושל סתם יהודים מקיימי תורה ומצוות. הבחנה שכלית נוגעת אפילו בעבודה הנעלית ביותר של צדיק גמור".

כהמחשה ליכולת של יצר הרע לחדור לדרגות הגבוהות ביותר, מובא שם סיפור מרבי מנחם-נחום מצ'רנוביל. הוא היה עני גדול ושקוע בחובות. יום אחד נכנס אליו חסיד ונתן לו סכום נכבד של שלוש-מאות רובל כסף. בני-הבית והגבאי שמחו מאוד, וכבר הכינו רשימה למי לשלם מכסף זה.

הצדיק הוסיף לקבל את החסידים, ופתאום ציווה לסגור את הדלת וישב זמן-מה בהתבודדות. לאחר מכן הורה להכניס חסיד שכבר נכנס קודם-לכן, ואחרי שזה יצא, הוסיף לקבל את החסידים הנותרים. בסוף היום בא הגבאי והשתומם לגלות ששלוש-מאות הרובלים אינם.

סיפר לו הצדיק, שנכנס אליו יהודי והתלונן שזה כשנה לא שילם שכר לימוד, ועוד עליו לשלם דמי חכירה לפריץ, ונוסף על כך הוא עומד להשיא את בתו ואין לו פרוטה להוצאות החתונה. "כששמעתי את כל אלה, עלה בדעתי כי אפשר שהקב"ה זיכני להיות גבאי-צדקה, כי אותו הסכום הגדול שהובא לי הוא בשביל מצוות גדולות כאלה - תלמוד תורה, הצלת משפחה והכנסת כלה. ואשאל את החסיד כמה עולים חובותיו וצורכי הכנסת כלה, ואראה כי הסכום מכוון", אמר הצדיק.

עצת היצר

"כשהחלטתי לתת את הסך שלוש-מאות רובל לחסיד הנזכר, עלה ברעיוני, אם כדאי לתת סכום גדול כזה לאיש אחד - הלוא במעות אלו אפשר להחיות לכל הפחות שש משפחות, שתהיה להן פרנסה. באתי במבוכה ולא ידעתי מה לעשות... ואסגור את חדרי להתבונן איך להכריע".

לאחר ההתבוננות הגיע הצדיק למסקנה שהעצה השנייה אינה של יצר הטוב, שכן היא עלתה בדעתו רק לאחר שכבר החליט לתת את הכסף לאותו נזקק, ונראה שזו עצת היצר המבקש להניאו מקיום מצוות צדקה. "ואקיים עצת היצר הטוב ואקרא את החסיד ואתן לו את שלוש-מאות הרובל".

ומסיים אדמו"ר הריי"צ (שם עמ' 836): "יצר הרע הוא צבוע ושקרן. לפעמים הוא משים עצמו כתמים וכחרד, אולם 'שבע תועבות בלבו' (משלי כו,כה). כוונתו להפיל את האדם בחטא. משום כך נחוצה תמיד הבחנה שכלית - לדעת מיהו המדבר כעת: יצר הטוב, או יצר הרע. לימוד תורת המוסר מעניק לאדם הבחנה שכלית במידה מסויימת, אך עיקר יכולת ההבחנה מצויה בתורת החסידות".