מנהג ישראל לקרוא בליל שבועות את 'תיקון ליל שבועות'. ה'תיקון', בעיקרו, הוא התחלות וסיומים של פרשיות התורה, ספרי הנביאים והכתובים, מסכתות בתורה שבעל-פה וכו'. לקריאת ה'תיקון' אנו מייחדים בכל שנה את מרבית הלילה.
ונשאלת שאלה גדולה: הלוא שבועות הוא היום שבו ניתנה התורה, "היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ביום זה היינו אמורים לכאורה לשבת וללמוד את התורה. אך לא, מנהג ישראל הוא שבליל שבועות אומרים 'תיקון', דבר שאי-אפשר ללומדו, בשל מבנהו הקטוע. אפשר רק לומר את התיקון, לומר מילים.
המלך עצמו מדבר
הדבר יובהר כשנתעמק במהות הפנימית של מעמד הר סיני. ידוע שתורה ומצוות היו בעם ישראל עוד קודם שניתנה התורה (כפי שחז"ל מתארים את לימוד התורה וקיום המצוות בימי האבות, במצרים וכו'); מה נתחדש אפוא במתן התורה? אחת התשובות היא שעיקר החידוש במעמד הר סיני לא התמקד במה שניתן אז, אלא במי שנתן את התורה. החידוש של מתן התורה הוא, שנתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו, והוא עצמו נתן את התורה.
דבר זה נרמז במילה הפותחת את עשרת הדיברות: "אנכי ה' אלוקיך וגו'". בדרך כלל נאמר "אני ה' אלוקיכם" וכדומה, אבל כאן נאמר "אנכי". מפרש זאת הזוהר, שהכוונה ל"אנכי מי שאנכי". כלומר, יש דברים שבאים דרך 'שמות' מסוימים, כמו שם 'א-ל', 'אלוקים' וכו', אבל יש עצמותו של הקב"ה, שלמעלה מכל שם ותואר. זהו 'אנכי' – "מי שאנכי". מתן התורה במעמד הר סיני בא מאת עצמותו של הקב"ה, שהוא עצמו נתגלה לעם ישראל ונתן לו את התורה.
משל למה הדבר דומה, למלך שמופיע לפני עמו ומדבר לפניו. החשיבות העיקרית של המאורע אינה כל-כך בתוכנם של דברי המלך, אלא בעצם המעמד, שהמלך הגדול בכבודו ובעצמו מתגלה אל בני עמו ומדבר עמם. זה החידוש של מעמד הר סיני על התורה והמצוות שהיו קודם לכן – קודם מעמד הר סיני ניתנו התורה והמצוות דרך 'שמות' אלוקיים מסוימים, ואילו בשישה בסיוון ניתנו מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו.
קשר על-שכלי
זה מסביר מדוע אומרים דווקא 'תיקון' בליל שבועות ואין מעדיפים ללמוד את התורה. עיקרו של חג השבועות אינו החכמה וההבנה שיש בתורה; חכמה והבנה היו גם קודם לכן. החידוש העיקרי הוא, שאז שמענו את התורה מפי הקב"ה עצמו; שזכינו להתגלות אדירה כל-כך של הקדושה האלוקית. זאת אנו מבטאים על-ידי אמירת ה'תיקון': בכך אנו מדגישים, שהעיקר אינו השכל וההבנה שיש בתורה, אלא עצם הקדושה שבה, המתבטאת באותיותיה הקדושות.
עיקרון זה מתבטא במנהג ישראל נוסף שיש בחג השבועות - הבאת התינוקות לבית הכנסת לשמיעת עשרת הדיברות. לכאורה, זה מעשה חסר היגיון. אם מביאים לבתי הכנסת ילדים בני-דעת – ניחא; אבל מה יכול לקלוט אותו תינוק פעוט, השוכב בעריסתו ואינו יודע כלל היכן הוא נמצא?!
הדבר יובן לאור דברי חז"ל (בפסיקתא), שכאשר יהודים קוראים את עשרת הדיברות בשבועות, נחשב להם הדבר כאילו הם עומדים במעמד הר סיני ומקבלים את התורה. כשם שבעת מתן התורה לא השכל וההבנה קבעו את הקשר עם הקב"ה, כך גם עכשיו, הקשר שנוצר בשעת קריאת עשרת הדיברות הוא על-שכלי, ומבחינה זו אין הבדל כלל בין המבוגר לילד הפעוט. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
