אחת התכונות המיוחדות של המשיח היא יכולתו לשפוט באמצעות חוש הריח: "והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח" (ישעיה יא,ג). הגמרא (סנהדרין צג,ב) מפרשת את המילה "והריחו" שהמשיח יחונן ביכולת לחרוץ דין על-פי חוש הריח – "מורח ודאין" [=מריח ודן]. רש"י מפרש: "שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב". וכן נאמר בזוהר (חלק ב, עח,א): "מלכא משיחא (ידון) בריחא... בלא סהדין והתראה" [=מלך המשיח ידון על-פי הריח, בלי צורך בעדים ובהתראה].
תכונה זו נחשבת מהותית ומרכזית בדמותו של המשיח, ועל כך יעיד הסיפור שמובא בהמשך הגמרא, שכאשר בן-כוזיבא המלך טען שהוא המשיח, שלחו חכמים לבודקו, אם יש בו היכולת לשפוט על-פי חוש הריח, וכאשר נמצא שאין בו תכונה זו, הוברר להם שאין הוא המשיח (עם זה, הרמב"ם בהלכות מלכים אינו מביא תנאי זה, ולא כל תכונה על-טבעית אחרת, כסימני המשיח).
כוחו של ריח
מה הקשר בין משפט ובין ריח? לכאורה עשיית דין קשורה בחוכמה ובהבנה מעמיקה, ואיזו שייכות יש בינה ובין חוש הריח? ועוד, כיצד מתבטאת מעלתו המיוחדת של המשיח בכך דווקא?
להבנת העניין יש לבאר תחילה את מהותו של חוש הריח. חז"ל אמרו (ברכות מג,ב): "איזהו חוש שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף – זה הריח". הריח הוא חוש רוחני, זך ועדין, שמגיע היישר אל תוך הנפש וגורם לה עונג והנאה.
יתרה מזו, אדם שמתעלף מנסים לעוררו על-ידי הריח דווקא. שאר החושים אינם מתפקדים בשעה זו, או מתפקדים תפקוד חלקי וחלוש, עד שאין בהם כוח לעורר את האדם מעלפונו. רק כאשר מקרבים לאפו חומר בעל ריח חריף, הריח מצליח לחדור בעד מסך העילפון ולעורר את האדם. כי הריח מגיע עד עצם הנפש, ושם לעולם אין חולשה ועילפון.
אם כן, חוש הריח מתאפיין ביכולתו לגעת בשורש הדברים, בעצם הדבר. בכך הוא נבדל משאר החושים – הללו נותנים תמונה חיצונית וחלקית בלבד, ואילו הריח מגיע למהות האמיתית, לעצם הדבר.
יגיע למקומו
הדין והמשפט שנערכים בימינו מסתמכים על ראייה, שמיעת עדויות, הסקת מסקנות וכדומה. כל אלה נותנות לדיין תמונה מסוימת על המקרה, אך זו נשארת שטחית וחלקית, ולעולם אין לו ביטחון מוחלט שלא טעה בדינו. נוסף על כך, השופט בימינו אינו יכול כלל לחוש מה באמת עבר על האדם בשעה שעשה מעשה מסוים, עם אילו לחצים היה עליו להתמודד ומה התחולל בנפשו.
זו גדולתו של המשיח – הוא ישפוט על-ידי הריח, ובאמצעותו יידע בדיוק את עצם הדבר. כל פרטי המקרה יהיו גלויים לפניו, דבר שימנע אפשרות שישעה לטענות שקר ועלילות כזב. הוא גם יחוש בשלמות את כל הרקע והסיבות שעמדו מאחורי המעשה. חוש הריח המופלא שיינתן לו יאפשר לו לעמוד במקומו של הנידון ממש, ובכך לקיים בשלמות את הכלל שקבע הילל הזקן: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" – הוא, המשיח, יוכל לדון, כי הוא 'יגיע למקומו'.
כשיבוא לפני המשיח אדם המוּכר לכול כצדיק, יריח אותו המשיח ויידע אם אכן הוא צדיק אמיתי, או שבמעמקי נפשו עדיין מסתתר רע, גם אם זה רע נסתר ועמוק. וכנגד זה, כשיבוא לפני המשיח בעל עבירה, יריחו המשיח ויידע את כל הרקע והסיבות שגרמו לו לחטוא, ויוכל ללמד עליו זכות, שיצרו הוא שאנסוֹ. לכן יהיה משפטו משפט צדק בתכלית השלמות. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
