נושאים נוספים
	כשיודעים שאין זה אלא ניסיון – מתבטלים כל הקשיים
	"לאלתר לגאולה" – עכשיו ממש!
	"אי אפשר לברוח מהשם יתברך"
	פרשת פנחס
	ויהי מורא שמים עליכם
	הלכות ומנהגי חב"ד

לציית להוראות הרבי ולקיים את השליחות העליונה * אוסף הוראות, אנקדוטות וסיפורים של הרבי ל'תמימים' ואנ"ש * "היצר הרע אומר שאינך טוב!", כתב הרבי ל'תמים' * הוראות ליום הולדת * שינון גמרא וחסידות בעל-פה * על ברכה לחיתון הילדים ורמזים לקבלת הנשיאות בשנת תש"י

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

במהלך חלוקת 'כוס של ברכה' ביום שני של ראש השנה תשי"ד אמר הרבי לאחד התמימים: "אינך יכול לברוח מהשם-יתברך, גם אם תיסע ללונדון. הִשאר כאן, לְמד בישיבה [תומכי תמימים] ותהיה חסיד!".

ביום שבת-קודש פרשת וישלח, י"ד בכסלו תשי"ד, ניאות הרבי להתוועד (לרגל מלאות כ"ה שנה לחתונתו בשנת תרפ"ט). כשנכנס לבית-המדרש נכחו כמה חסידים. הרבי פנה לאחד מהם ואמר לו: "בפטרבורג אירע שבחורים התפללו בזריזות כדי שיוכלו לשמוע תקיעת שופר של הרבי (כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ)".

"אחזתיו ולא ארפנו"

בהתוועדות מסויימת ביקש הרבי מהחסיד ר' בנציון שם טוב ז"ל שיֵשב. הלה לא רצה לשבת בנוכחות הרבי, אך הרבי לא הרפה ואמר: "שב, בלי קונצים!". בידו הקדושה אחז בידי ר' בנציון והושיבו.

יום שני של שבועות תשי"ד. קרוב לסיום ההתוועדות אמר הרבי: "בכלל, ברכה היא דבר טוב, אך מזמן לזמן יש לעורר... מבקש הנני מכולם ( וכאן החל לבכות) ברכה, שהברכה שברכני הרבי (כ"ק מו"ח אדמו"ר) תקויים!...".

בי"ג תמוז תשי"ד, לאחר ההתוועדות, חילק "כוס של ברכה", ובעת חלוקת ה'משקה' אמר לאחד:

זהו היצר-הרע שאומר שאינך טוב. אצלך לא חסר דבר!  שוב לביתך בריא לבצע את שליחותך (חייל במלחמה).

לאחר אמר:

עליך לדעת כי מוטלת עליך החובה לפעול על הסביבה, ואם הדבר עדיין קשה עליך לנהוג כהנהגת החסיד ר' יעקב מרדכי מפולטובה (כשהגיע לעניינים קשים להבנה) שהתבטא  "כך כך הוא העניין".

"בכן" אחד

שורת הוראות שקיבל אחד הבחורים כשנכנס ל'יחידות' בקשר עם יום הולדתו:

הסידור צריך להיות פתוח בשעת התפילה, אפילו בשעה שהעיניים סגורות – כגון ב'שמע ישראל' – כי זוהי סגולה להינצל ממחשבות זרות.

מכל התוועדות [של הרבי הנמשכת כמה וכמה שעות] צריך להיות 'בכן' – רק דבר אחד הנוגע לו (לעבודת ה' יתברך שלו).

לימוד חסידות לפני התפילה (גם כשאין פנאי) לכל-הפחות חמש או עשר דקות.

נתינה לצדקה בכל יום-לא לדייק לאיזה צדקה (באם אין קופת צדקה במקום-להפריש (להניח) בצד עד שתימצא קופה).

כיבוד אב

בשנת תשח"י נכנס ל'יחידות' אל הרבי רב מבראנזוויל ומסר לרבי גלויה כתובה בכתב-ידו של אביו הרה"ק ר' לוי יצחק נ"ע.

הרבי נעמד מלוא-קומתו בזמן שהלה מסרה לידיו.

הוראות ליום הולדת ל"חוזר"

כך כתב הרה"ח ר' יואל כהן במכתבו מעש"ק פרשת משפטים תשי"ב: "ביום א' פ' יתרו י"ד שבט הייתי אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א ב'יחידות'. היינו קודם יום ההולדת כנהוג פה. וכנראה שאצל כ"ק אדמו"ר הוקבע הדבר.

"כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לי כמה הנהגות:

"א) שביום ב' אעלה לתורה.

"ב) במשך המעת-לעת של יום ג' לשנן (בעל-פה) מאמר חסידות ולחזור עליו ביום ג' לא ברבים כי-אם לעצמי.

"ג) ביום ג' אתן לצדקה קודם תפילת שחרית ח"י סענט וכן קודם תפילת המנחה.

"ד) במשך יום זה לומר ספר תהילים.

"ה) ביום זה ליתן לו (לכ"ק שליט"א) אחד ההנחות [=מההתוועדויות] שעדיין לא נתתי לו.

"– אחרי שאמר כל זה. ברך אותי בהצלחה בתלמוד-תורה ביראת-שמים ושתהיה ירא-שמים חסיד ולמדן, הצלחה מופלגה למעלה מדרך הטבע, ושיהיה ממך נחת אמיתי חסידי".                            

"כבני אדם"

בפורים תשי"ד נתן הרבי משקה לאחד שנמנה על קבוצה שהייתה מכונה 'המלאכים' –  ואמר לו: "די להיות מלאך, כבני אדם!" ('אויס מלאך, כבני אדם').

"דברים טובים לא מספרים"

בליל א' דחג השבועות תשי"ב לפנות בוקר נכנס הרבי ללא הכנה מוקדמת לבית הכנסת, במקום נכח מספר מצומצם של אנשים (כחמישה-עשר?) והרבי שאל: "היכן הציבור" ("העולם" באידיש), ונענה כי הלכו לטבול במקווה כפי המנהג (שטובלים לפנות בוקר).

הרבי שאל: "יואל [כהן] אף הוא הלך למקווה?", ונענה בחיוב.

הרבי ישב על מקומו, וצווה לנגן. בינתיים נשלח מישהו לזרז את ר' יואל שאכן כבר עמד לצאת מהמקווה. ר' יואל רץ בכל כוחו, ומשהגיע כבר היה הרבי אחר התחלת האמירה (בנוכחות כשלושים איש).

כשסיים הרבי את אמירת המאמר [ד"ה חמשה קניינים (תורת מנחם כרך ה' עמ' 194 ואילך)] ויצא את המקום, נערכה 'חזרה' (שִחזור) על המאמר, ושוב ביו"ט אחר התפילה לפני כל הקהל שלא נכחו במאמר בלילה, ופעם נוספת קודם קבלת שבת.

לאחר חג-השבועות נכנס מישהו לרבי, והרבי התעניין מה עם המאמר שנאמר לפנות בוקר, האם נערכה 'חזרה'. הלה השיב בחיוב. הרבי תמה מי ערך את ה'חזרה', ונענה: [ר'] יואל.

שאל הרבי: "הוא הרי לא נכח" [ בהתחלה], ונענה שמיד הגיע. התעניין הרבי: "מתי חזרו?" ונענה: "תיכף אחר האמירה".

שאל הרבי: "הרי כבר היה בוקר, ואם התיישבו ל'חזרה' מתי ישנו?", ושחק מאוד. והמשיך להתעניין: "והציבור שלא נכח, האם גם הם שמעו  'חזרה'?". ונענה: חזרו גם אחר תפילת יו"ט. ושוב קודם קבלת שבת. הרבי נהנה מאוד והגיב: "דברים טובים לא מספרים לי. חזרו על המאמר ג' פעמים ולא מדווחים לי על כך!..." (מיומנו של הרה"ח ר' יואל כהן).

"דברים טובים לא מספרים"

כיוצא בזה התבטא הרבי בשנת תשכ"ט (תורת מנחם כרך נ"ז עמ' 30) בתרעומת מדוע אין מודיעים לו מי מהבחורים יודעים ריבוי דפי גמרא ומאמרים בעל-פה (וציין שאיננו חושד שאין כאלו...) הרבי התייחס לאותם בחורים הנוהגים מנהג "הצנע לכת" ואינם רוצים להתפאר בכך שהם יודעים ריבוי דפי גמרא וריבוי מאמרים בעל-פה (ולכן לא מודיעים לו על כך) באמרם, שבליובאוויטש תבעו את עניין ה'ביטול' והרחיקו מעניין של יישות. בימינו אלו – המשיך הרבי – צריך ללמוד תורה אפילו באופן שיבוא מזה יישות.

הרבי אף ביקש שאלו שביצעו הקלטות ('טייפ' – מדברים שנאמרים בהתוועדויות, שלא ברשות וכו') יחזרו בעל-פה מאה דפי גמרא, וכל איגרת התשובה וכו', בהמשך לזה הבהיר הרבי (ליקוטי שיחות כרך ח"י עמ' 440): "ידיעת העניינים על-פי הסדר שבגמרא והמאמרים מלבד יחידים שבקלות אצלם בעל-פה עם התיבות".

לגבי המספר מאה דפים – הדגיש הרבי (לקו"ש שם): "ואחד, וכמו שנתבאר לקוטי תורה ראה (כב,ג) דגם עתה מעלה דק"א" [=101]. כלומר: שיחזרו 101 דפים!

להבנת הקטע הראשון "ידיעת העניינים ע"פ הסדר שבגמרא", יובהר שהרבי כבר בשנת תשי"ב (לקוטי שיחות שם עמ' 437) כתב: "ע"ד חזרת גמרא בע"פ, הנה מה ששמעתי הוא חזרת משניות בע"פ ותניא בע"פ".

ההוראה החדשה, אודות שינון דפי גמרא הכוונה לידיעת העניינים, וק"ל.

מיהו המחבר?

גבאים של בית הכנסת הספרדי ליוצאי תוניסיה שיגרו הזמנה לרבי לטקס הנחת אבן הפינה וצירפו נוסח של "ברכה ותפילה לתורם ולתורמת ולבני ביתם". הרבי ציין על כך בכתב-יד-קודשו:

מיהו מחבר תפילה זו?

שב ואל תעשה עדיף

לא שמעתי שבכתר תורה צ"ל [=צריך-להיות] הוספת שבח לבנ"א [=לבני אדם] ושב ואל תעשה עדיף.

דברים אלו כתב הרבי במענה לנשי ובנות חב"ד באה"ק, על שאלתם אם רשאיות לכתוב בפנים כתר לספר תורה "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם כתר הדורות לכ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש והרבנית שתליט"א מתנת נשי ובנות חב"ד באה"ק ובעולם כולו בשנת השלושים לנשיאותו".

ניצני אדמורו"ת בתש"י

ביו"ד שבט תשי"א קיבל הרבי על עצמו את הנשיאות, והיה ניכר שזה בבחינת "עבדות אני נותן לכם", סוג של אילוץ באין ברירה.

על פי יומנו של אחד ה'תמימים' בחצר הרבי, עולה כי כמה ימים קודם חג הפסח תש"י ביקש הרבי את אחד האברכים שירכוש עבורו קערת כסף,  דבר שמופיע בהגדה שזהו מסממני אדמו"רות (השווה בהגדה של פסח ד"ה קערה: "האדמו"ר המסדר המצות על טס של כסף", משא"כ שאר הנוכחים "מסדרין המצות על מפה ולא על קערה"), וכן גביע גדול.

הרבי התבטא: "כאשר יבחינו בכך יהיה, שמח"... בעת ה'סדרים' עצמם לא דיבר הרבי כלל, אלא היסב הסיבה גמורה [הדבר בלט במיוחד בהשוואה לשנה הקודמת] מזג כוס של אליהו קודם ברכת המזון בשני הלילות (כמנהג אדמו"ר), וכשכיבדוהו לזמן בברכת-המזון בליל ב' – סירב.

ברכה לחיתון הילדים אינה עניין של קטנות

פעם נכנס יהודי מדרום-אמריקה לרבי ל'יחידות' (בשנת תשל"א) וביקש מהרבי ברכה שיצליח בחינוך ילדיו בדרך התורה ויראת שמים. ואז הוסיף באידיש: "איך בעט אקלייניקייט"= הנני מבקש דבר קטן, והסביר שכוונתו שיצליח לחתן את כל ילדיו.

תגובת הרבי הייתה: זהו דבר קטן ("דאס איז קלייניקייט")? הלא זהו מהדברים הקשים [הערת המלבה"ד, אולי כוונת הרבי למרז"ל: קשה לזווגן כקריעת ים סוף]?!

והרעיף עליו שפע של ברכות כולל לחיתון הילדים...

בכי

אחד האנשים ששהה פעם בביתו של הרבי סיפר כי ראה את הרבי קורא מכתב ולפתע פורץ בבכי שנמשך דקות ארוכות. ושוב עיין במכתב, וחזר לבכות. התברר שבמכתב הייתה ידיעה אודות יהודי שנפטר בגיל צעיר ר"ל.

 לדאוג לאכילת המסתגף

החסיד השד"ר ר' שמואל דוד רייטשיק ז"ל (מקליפורניה) היה עובד ה' גדול, תפילותיו כמו לימוד החסידות ומעשי החסד שלו, ארכו זמן רב ואכילתו הייתה מועטה. פעם, טרם נסע בשליחות עם ר' שלמה אהרן קזרנובסקי, אמר הרבי לרב קאזרנובסקי: עליך לדאוג שהוא (הרב רייטשיק) יאכל ולא לפי השגתו, אלא לפי השגתכם.