חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:47 זריחה: 5:47 י"ד בתמוז התשע"ט, 17/7/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

לאלתר לגאולה – להביא לימות המשיח
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
היציאה מהגלות – רק על-ידי הקב"ה
הכוח לביטול הגלות
לאלתר לגאולה – להביא לימות המשיח
פרשת מטות-מסעי
"דע מה למעלה ממך"
הלכות ומנהגי חב"ד

הכוונה באמירה שהגאולה מגיעה תיכף ומיד ממש היא כפשוטה – שהגאולה תבוא תיכף ומיד * נשיא הדור נותן כוח לעבודה בהחשת את ביאת המשיח *  כך מתמודדים עם הספקנים המביעים אדישות בצורך בכלל בגאולה * סגולה מיוחדת בימי בין המצרים לסיים את הגלות

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

בהתוועדות י"ב תמוז תשד"מ מתבטא הרבי:

תארו לעצמכם: כאשר נחרב בית המקדש ועומד שם יהודי שהוא "יהודי קשה", יהודי (מ)אבן (א שטיינער איד") עם " לב האבן" ורואה איך נחרב בית המקדש בימיו, הרי הוא היה הופך את העולם, אומרת תורת אמת ותורת חיים הוראה בחיים – הפוך את העולם היום (קער א וועלט היינט)!

על האחריות של כל יהודי

בשיחת ש"פ שמיני (מבה"ח וער"ח אייר התנש"א – מוגה) אמר הרבי:

ומזה מובן שאין מקום כלל שבמקום לפעול בעצמם יסמכו על אחרים או יטילו את העבודה על אחרים אלא שזוהי העבודה דכל אחד ואחת. כל אחד ואחת צריך לעשות בעצמו את העבודה "לשמש את קוני" (שלשמה "אני נבראתי") ובודאי יש לו הכוחות על זה.

...ונוסף על הוספת עצמו בזה צריכים להשפיע גם על אחרים שיוסיפו..

ובכללות העבודה דהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה שמביאה במיוחד "אתי מר" דא מלכא משיחא.

כך התבטא הרבי בהתוועדות ש"פ פינחס תשמ"ה:

עיקר עבודתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו היא – לקרב ולמהר את הגאולה, כפי שהכריז ופירסם ב"קול קורא": "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה".

ומזה מובן שהגאולה דחודש תמוז, גאולה של נשיא הדור אשר כל עבודתו הייתה בעניין ד"לאלתר לגאולה" מהוה הכנה ונתינת כח, למהר את הגאולה דחודש מנחם אב שתהי' באופן ד"לאלתר", תיכף ומיד ממש.

והוסיף ואמר (שם):

יש להבהיר, אשר השייכות של נשיא הדור, גאולתו בחודש תמוז וכו' לעבודה השתא, אינה רק כתוצאה מפעולתו בעבר, כי אם גם באופן של פעולה בהווה, וגם בעתיד: אמרו חז"ל: "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", כלומר, שגם עתה ישנה פעולתו של נשיא דורנו כמו שהוא בחיים חיותא בעלמא דין. [ולהוסיף, שישנם כאלו שרואים במוחש את פעולתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בענייניהם הפרטיים, הן בעניינים גשמיים – הצלחה בענייני מסחר וכיו"ב, והן בעניינים רוחניים – ענייני חלומות, הרהורי תשובה שנופלים לעם לפתע, וכיו"ב אשר כל עניינים אלו הם פעולתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

בנוגע להרהורי תשובה כו' – יודע הוא אומנם מ"ש בלקו"ת בענין הבת-קול שמכרזת עלענין התשובה כו', שזוהי הסיבה לכך שנופלים לאדם הרהורי תשובה ללא כל הכנה מוקדמת, אבל אפעפ"כ ישנם רבים שלא נופלים להם הרהורי תשובה כלל ואילו אצלו נפל לא רק הרהור תשובה א' אלא ב' הרהורי תשובה! ומכיון שכן הרי כל מי שיש לו מח בקדקודו יודע ומבין בפשטות שאין זה "מקרה" ובפרט ע"פ פסק דין הרמב"ם- פסק דין בנגלה דתורה- עד כמה מושלל הענין "דנקרה נקרית" אלא ודאי שהסיבה לכך היא- פעולתו של נשיא דורנו.

ועד"ז בנוגע לשאר עניינים כיו"ב – שבהם רואים במוחש את פעולתו של נשיא דורנו.

ואפילו אלו שאינם רואים זאת במוחש – מבינים ויודעים שבודאי קיימת פעולה זו, שכן, בראותם את תלמידיו וחסידיו, "זרעו בחיים" יודעים ש"הוא בחיים".

ומזה מובן גם בנוגע לנתינת כח בכל הקשור לעבודה דקירוב הגאולה שאין זה כתוצאה מפעולתו בעבר כי אם באופן של פעולה בהוה ובפשטות: הכרזתו של בעל בגאולה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" – נדפסה ונתפרסמה ע"י "אגודת חסידי חב"ד" במכתב-עת ד"הקריאה והקדושה", והולכת ונמשכת ביתר שאת וביתר עוז עד היום הזה, שכן, "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", עד ביאת גואל צדק.

וענין זה בא לידי ביטוי גם בבקשה ובצעקה "משיח נאו", ובהדגשה –  "נאו", בשפת המדינה דווקא, כדי לשלול קס"ד שענין זה שייך לדרגא דלשון הקודש דוקא, ולכן מדגישים ואומרים זאת מלכתחילה בשפת המדינה – "משיח נאו" (ואדרבה – יתרון האור מן החושך).

ולסיכום עוד מאותה התוועדות: לאלתר לגאולה – נאו!

בעמדנו בשבת מברכים מנחם-אב (לאחריה נתינת כחד גאולת נשיא דורנו בחודש תמוז) ובפרט בשנה זו שקביעותו בפרשת פינחס הרי עיקר העבודה היא בענין הגאולה, כלומר, להוסיף בכל עניני העבודה שתכליתן לקרב ולמהר עוד יותר את הגאולה האמיתית והשלמה ע"י משיח צדקנו שתהי' תיכף ומיד "לאלתר לגאולה" ויתירה מזו – "נאו".

אמנם, כן באים אלו אשר "תואנה הם מבקשים" וטוענים: הכרזה זו – "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" – הייתה לפני כו"כ שנים, ואעפ"כ עדיין לא בא וא"כ הפירוש ב"לאלתר לגאולה" אינו מוכרח להיות באופן דתיכף ומיד ממש!

ובכן, טענה זו היא טענתו של "מלך זקן וכסיל" וכל אלו שטוענים טענה זו הם שלוחיו של ה"מלך זקן וכסיל" אשר מתלבש בדבריהם... ועאכו"כ כאשר טוענים זאת מתוך "געשמאק" רחמנא ליצלן שאז ה"חורבן" ד"עולם קטן זה האדם" הוא באופן חמור ביותר!

"לאלתר לגאולה" פירושו – תיכף ומיד ממש, ופשיטא, שזו היתה כוונתו של נשיא דורנו בהכריזו בשעתו "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" אלא שבעוונותינו הרבים לא זכינו לכך...

ולכן, גם לאחרי שעברה שנה שלימה מאז שהכריז נשיא דורנו "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", ועדיין לא בא – המשיך להכריז ולפרסם שצריך להיות "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", וכן המשיך להכריז לאחרי שעברו כמה שנים, ובהדגשה – "לאלתר" ממש!

וכמו כן בימינו אלה – מכריזים "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", "משיח נאו", תיכף  ומיד ממש!

ולאלו הטוענים שבהקדמה לזה צריך להיות ענין התשובה, "לאלתר לתשובה (ועי"ז) לאלתר לגאולה" – הרי המענה לזה בפשטות: עבודת התשובה – אינה עבודה הדורשת משך זמן וכו' אלא כדברי הזהר: "בשעתא חדא וברגע חדא", ברגע כמימרא!

כך אומר הרבי בשנת תשמ"א (שיחות קודש תשמ"א כרך ג' ע'42)

גלות איננה דבר טוב! גלות איננה טובה, כמובן ופשוט. וכאשר יהודי נמצא בגלות –  עליו לדעת שחושך הגלות הוא רק מצד סיבה צדדית, ועליו להשתוקק ולהתגעגע לגאולה האמיתית והשלימה, "אחכה לו בכל יום שיבוא", לגילוי הלבנה בשלימותה. ועד כדי כך שהלבנה עצמה מנחמת אותו בזמן הגלות ואומרת לו שאין לו להתייאש מחושך הגלות, כיון שזהו רק ענין צדדי, ושימשיך להשתוקק לגאולה כי הרי "אט אט קומט די גאולה". ואדרבה- ע"י הצפיה והגעגועים לגאולה גופא, הרי הוא מקרב את הגאולה!

בשנת תשמ"ב קובע הרבי (התוועדויות תשמ"ב ח"ג ע' 1382):

הגאולה תהיה בדורנו זה, ולא בדור שלאחרי זה חס ושלום, ואף-על-פי-כן ישנם יהודים שלא איכפת להם להישאר בגלות, רחמנא ליצלן, למרות שיודעים שהגלות הוא "בירא עמיקתא", ומקומו של יהודי הוא ב"איגרא רמה", ולא זו בלבד, אלא שהם מסיתים יהודים אחרים שיהיו גם הם במעמד ומצב דומה! כללות ענין הגלות הוא היפך המציאות של בני ישראל! ומה שישנם יהודים הטוענים שלא איכפת להם להישאר בגלות – הרי זה ענין חיצוני בלבד, מצד כללות ענין הבחירה! באותיות פשוטות – בנוגע לעבודה בפועל: מחשבתו של יהודי צריכה להיות חדורה באמונה וציפיה לביאת מלך המשיח, וממילא בא הדבר לידי ביטוי בפועל ממש – הן בדיבור, שדיבורו עם הזולת אודות ביאת מלך המשיח הוא מתוך להט וחיות, בדברים היוצאים מן הלב, אשר מטבעו של אדם, שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. דהיינו, שגם הזולת נעשה חדור באמונה וצפי' לביאת המשיח.

בשנת תשמ"א (שיחות קודש תשמ"א כרך ג' עמ' 42) זועק הרבי:

ישנם כאלו שאומרים שאין זה דרכם לצעוק ולתבוע "ווי וונט משיח נאו", וטוענים שגלות הוא דבר "טוב"... כי מאחר שלא ברצוננו הטוב גלינו, אלא הקב"ה הוא זה ששלחנו בגלות – צ"ל א"כ, שגלות הוא דבר טוב! והכוונה של הגלות היא שצריכים ללמוד תורה ולקייים מצוות בגלות, אבל הגלות מצד עצמה היא דבר טוב, רחמנא ליצלן!... והראי' לזה – ממארז"ל "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות"!

על כך אומרים להם: ניין! גלות איז א שלעכטע זאך וואס ערגער קען ניט זיין!" (לא! גלות הוא דבר רע שגרוע ממנו לא שייך להיות)! "מ'טאר ניט ח"ו דאנקען דעם אויבערשטן אויף דעם גלות" (אסור ח"ו להודות להקב"ה על הגלות)!

ובש"פ בלק תשמ"א:

דובר כמה פעמים, שישנם כמה דרגות בתחיית המתים – אחרים יקומו מוקדם יותר וכו'. ועוד והוא העיקר – כשם שכבר היה לעולמים – שמארבעים יום נהיו ארבעים שנה [בגזירת דור המדבר] – עד"ז יכול להיות שארבעים שנה יהיו לארבעים יום, וכן ארבעים יום יהיו לארבעים שעות, ובמובן זה ששעה מורכבת משישים רגעים "על השעון" – כן שייך שמארבעים שעות יהיו לארבעים רגעים...

אמר הרבי בש"פ דברים תש"מ:

באם יהודי אינו פועל את העילוי שצריכה לצאת מענין הגלות, אזי לא זו בלבד שחסרה לו מצווה או שליחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר – אלא חסר כל ענין הגאולה שצריכה לבוא כתוצאה מהגלות. ומזה מובנת גודל האחריות המוטלת על כל אחד להביא את העילוי שבפנימיות הגלות לידי גילוי.

נשוב להתוועדות י"ב תמוז תשד"מ:

בזמן המשיח לא יהיו שום קשיים – "לא רעב ולא מלחמה", אפילו לא מלחמה עם המלמד... – זהו הדבר העיקרי שנוגע ל"בן חמש למקרא", שכן כיום יש למלמד "שוט" ("קאנטשיק"). מלמד טוב – מסתפק בכך שמראה את ה"שוט", ומלמד "לא יוצלח" – צריך לפעמים להשתמש ב"שוט"! ובמילא כאשר יבוא משיח צדקנו, לא יהי' צורך לפחד מה"שוט" של המלמד, מכיון שלא יהיו אז מלחמות... וכמובן לא יהי' קנאה ותחרות בינו לבין חבירו, וכיו"ב. ומה יעשו אז – יעסקו בהשגת דעת בוראה! – הלכה פשוטה וברורה שגם בן "חמש שנים למקרא" מבין אותה בפשטות!

ושוב משיחת שבת פרשת דברים תש"מ:

בשבת שלפני ט' אב (שאז הוא תכלית ירידת הגלות) מראים לכאו"א, למטה ובזמן הגלות, ובפרט – את "המקדש דלעתיד" ומראים זאת מתוך כוונה שזה יפעול עליו למעשה בעבודתו בפועל. ואף שבעיני בשר אין רואים – ועכ"פ, כמה וכמה אין רואים – את "המקדש דלעתיד", כדידע איניש בנפשי' – אבל מ"מ, הנה כסיפור הידוע – האם מכיון שהסוסים הינם סוסים, שוב אין המלאכים מלאכים?!... האם מכיון שהנה"ב שלו ועיניו הבשריות (שהנה"ב פועלת עליהם) אין רואים את "המקדש דלעתיד" שמראים לו – הלכן אין ה"יחידה" שלו רואה ?!... ומכיון שמאמין שה"יחידה שלו אכן רואה, הרי זה פועל התאמתות בידיעה שלו, וכאילו שהוא עצמו ראה זאת בעיני בשר!


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)