שאלה: מצאנו במרפסת ציפור דוגרת על ביצים או גוזלים. האם מצוות שילוח הקן חלה עלינו?

תשובה: נצטווינו בתורה (דברים כב,ו-ז): "כי יקרא קן ציפור לפניך... שלח תשלח את האם, ואת הבנים תיקח לך". יש כאן מצוות-עשה, שלרובנו לא נקרית הזדמנות לקיימה.

תנאי לקיום המצווה, שהקן יהיה הפקר, כפי שנאמר (דברים כב,ו) "כי יקרא", ודרשו חז"ל "פרט למזומן". כאשר הקן נמצא בבית או בחצר פרטית, הוא לכאורה 'קנוי' לבעלי הבית או החצר. על-פי הנפסק בשולחן-ערוך, אם מאז הטלת הביצים עזבה האם פעם אחת את הקן, קנתה ה'חצר' (או המרפסת) את הביצים או הגוזלים.

אחד הפתרונות לכך הוא, שכאשר מבחינים בציפור המתחילה לבנות את הקן מכוונים מראש שלא לזכות בביצים, ואז אין החצר קונה. נוסף על כך הועלתה סברה, שבמציאות ימינו, שרוב בני-האדם אינם מעוניינים כלל בביצי-ציפורים, הן נחשבות מראש הפקר לכול, והחצר אינה קונה אותן כלל. ולפי זה, גם אם פרחה האם ולא כיוונו מאומה, אפשר לשלח. וכן נכון לעשות.

כיצד משלחים? קודם-כול יש לוודא שמשלחים את האם ולא את האב (במיני ציפורים שבהם גם הזכר דוגר). לוקחים את האם, ובלקיחה מכוונים שאין רוצים לזכות בה אלא כדי לקיים מצוות שילוח, ומשלחים אותה "עד שתצא מתחת ידו". לאחר מכן יש לכוון לזכות בגוזלים, כדי לקיים בזה "ואת הבנים תיקח לך". ואז כשתחזור הציפור, לא תהיה עוד חובת שילוח (עד להטלה חדשה, כמובן).

משמעות המצווה על-פי הרמב"ם היא, שלא תצטער האם בראותה את לקיחת הבנים. על-פי הרמב"ן ואחרים – שלא לנהוג אכזריות מוחלטת לקחת את האם וגוזליה, אלא להשאיר את האם, שתוכל להעמיד עוד צאצאים. על-פי הזוהר הכוונה היא – שעל-ידי צער האם והבנים, הקב"ה מתעורר ברחמים על כנסת ישראל ועל בני-ישראל שבגלות.

מקורות: ראב"ע, רמב"ן וספורנו עה"ת (שם). חולין קלט,ב. שו"ע יו"ד סי' רצב ונו"כ, פתחי תשובה וערוך השלחן. זוהר ח"ב ז,ב. תקו"ז תיקון ו, דף כג,א. וראה פסחים ו,ב. תודה לרב זלמן-נחמיה גולדברג מירושלים.