פרסבורגר והאלבום: "הפנים האמיתיות של המאבק"

בשעה שהמאבק על ארץ-ישראל שרוי בשיא רתיחתו מתפרסם ספר חדש, בפורמט אלבומי, 'רוח אחרת' שמו, המתעד את "סיפור המאבק והמחאה בעידן אשליות השלום – מהסכם אוסלו למלחמת אוסלו". מדובר בפרוייקט מרשים, חזותית ותוכנית, שמאחוריו עומד יונה פרסבורגר ממצפה-יריחו.

פרסבורגר (37) עלה ארצה מפריס, עם הוריו, לפני עשרים וחמש שנה. הוא בוגר ישיבת-ההסדר ניר בקריית-ארבע, שירת כטנקיסט בשריון וכעת נשוי ואב לשלושה. הוא ואביו, יצחק, צייר ומאייר בעל-שם, היו שותפים ליצירת כמה מן המפורסמות שבין כרזות המחאה בימי אוסלו.

מאבק טהור וצודק

"מטרת הספר", אומר פרסבורגר, "איננה היסטורית בלבד – למען יידעו הדורות הבאים כי לא כל העם הלך שולל אחר כזב 'השלום' המסוכן - אלא גם כדי לטהר את הציבור הנאמן לארץ-ישראל מהתדמית המסיתה שהתקשורת הישראלית אינה חדלה מלהצמיד לו. הספר מציג את הפנים האמיתיות של אחד המאבקים האזרחיים הטהורים והצודקים ביותר בארצנו".

ואמנם תמונות גדולות של הפגנות-הענק בירושלים ובתל-אביב, ותמונות ממוקדות יותר של איש זקן מפגין בצומת או של אם וילדיה ובידיהם שלטי-מחאה, מספרות את הסיפור כולו. סיפור עצוב  שתחילתו ב"אל תתנו להם רובים" וסופו ב"השלום הזה הורג אותנו" וב"אתם נתתם להם את הרובים!". זה גם סיפור על שלטון שמתכחש להבטחותיו ("לא נדבר עם אש"ף", "לא תוקם מדינה פלסטינית"), שרומס חלק גדול בעם ("פרופלורים", "אייטולות", "לא מזיזים לי"), ושעושה דה-לגיטימציה לאזרחים נאמנים ומסורים.

האנשים הגדולים

החלק הכתוב של הספר (שבו שותפים בין השאר, מאיר עוזיאל, אבי רט ויוסי בן-אהרון) מרענן את הזיכרון ומזכיר לנו כי במו-ידינו הבאנו את מדינת הטרור הפלסטינית ללב ארצנו. ויש גם סיפורים אישיים מרגשים, על אנשים שבמשך שנים פיצלו את חייהם בין ביתם ומשפחתם לבין פעילות המחאה. אחד מהם הוא אברהם רטנר (68), שלחם בשורות ההגנה, ובתש"ח לחם בגוש-עציון עד נפילתו בשבי. את ביתו בנה ביישוב נחלים, שם עבד כחקלאי. במשקו הצנוע הקים מפעל מאולתר לשלטי הבד המפורסמים שליוו את המאבק לאורך השנים. כמו-כן הנהיג את משמרת המחאה הקבועה בצומת סירקין בכניסה לפתח-תקווה.

איש אחר הוא הד"ר יצחק אבנון, בעל תואר שלישי בהנדסה ועובד ברפא"ל – שהשתתף דרך-קבע בפעילות המחאה, הקים דוכני הסברה שבועיים בכניסה למרכזי הקניות בקריות, וחילק לעוברים ושבים חומר הסברה שמימן מכיסו.

כאז כן עתה

אחד הדברים הבולטים מעיון בספר הוא החפיפה המצמררת בין התהליכים שהובילו למציאות האסונית שלנו – אז והיום. כאז גם עכשיו עומדים מעשי השלטון בניגוד גמור למנדט שקיבל מהציבור ומהתחייבויותיו המפורשות בטרם נבחר; כאז גם עתה התקשורת מתגייסת במלוא עוזה לסמן את ה'רעים' מול ה'טובים'; וכאז גם היום הממשלה מובילה מהלכים הקורעים את העם, מתוך התעלמות מעובדות בשטח והשתקת קולות המחאה בתואנה כי אלה דברי הסתה.

פרסבורגר מאמין בכוחו של האלבום לתרום ליצירת אותה "רוח אחרת" – של אמונה בה' ושל תחושת שייכות לארצנו – שכל-כך חסרה ודרושה לנו עתה.