פרשת ברכה נפתחת בברכותיו של משה לבני ישראל: "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ". רש"י מפרש: "סמוך למיתתו, שאם לא עכשיו – אימתי?". פירושו של רש"י נראה מובן מאליו. ברור לגמרי שמשה רבנו יברך את עם ישראל לפני מותו.
אמת, במובן הרוחני יכול משה רבנו להוסיף לברך את עם ישראל גם אחרי פטירתו, כדברי הגמרא (סוטה יג,ב): "מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש". אך על-פי פשוטם של דברים ברור שהמועד האחרון לברכה הוא "לפני מותו", ולכאורה אין שום צורך לבאר זאת.
למה לא קודם
יתרה מזו, בפרשת תולדות (בראשית כז,ד) מבקש יצחק מעשיו להכין לו מטעמים, "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת". שם אין רש"י מסביר את הנחיצות בברכה סמוך למיתה, אף ששם בהחלט נדרש ביאור, שכן יצחק האריך ימים גם אחרי הברכה.
השוואה זו עם ברכתו של יצחק מעוררת תמיהה גדולה על משה רבנו: הלוא משה "אוהב ישראל היה" כדברי הגמרא (מנחות סה,ב), ובוודאי רצה לברך את בני ישראל; אם כן, מדוע המתין שנים רבות כל-כך, עד סמוך למותו, ולא בירכם קודם לכן – כפי שעשה יצחק אבינו?
תוכחה תחילה
אלא שהציון בפסוק כי ברכות משה לבני ישראל היו "לפני מותו" מעורר שאלה גדולה: הלוא כל ספר דברים הוא דבריו של משה רבנו ערב פטירתו. הוא התחיל לדבר אל העם "בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" (בראש חודש שבט), וסיים את דבריו ביום הסתלקותו, ז' באדר. מדוע יש צורך לחזור ולציין שהברכות נאמרו "לפני מותו"?
השאלה מתחזקת עוד יותר: מדוע הקדים ואמר תחילה את דברי התוכחה, ורק אחרי שלושים ושבעה ימים השמיע את דברי ברכתו? על כך רש"י משיב: "סמוך למיתתו, שאם לא עכשיו אימתי". מכאן אנו למדים שברכה זו – "וזאת הברכה" – יש לאומרהּ מאוחר ככל האפשר.
ברכות עתידיות
בכך טמון השוני בין ברכותיו של משה לברכותיו של יצחק. ברכותיו של יצחק נאמרו ליעקב עצמו, ופעולת הברכה החלה מייד. לכן יש להקדים את הברכות ולא לדחותן. אך ברכותיו של משה לא נועדו לבני הדור ההוא, שאותם כבר בירך באומרו: "ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".
הברכות שבפרשת ברכה הן עתידיות, כאשר בני ישראל ייכנסו לארץ, והן נועדו בעבור הדורות הבאים. לכן דחה משה את אמירתן לרגע האחרון ממש, כדי להאריך את תוקפן ככל האפשר. זאת מסביר רש"י באומרו "סמוך למיתתו", כי אכן משה הִשהה את הברכות האלה עד הרגע האחרון, בשל אופיין.
(תורת מנחם, כרך מה, עמ' 88) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
