נושאים נוספים
	המסר מחג הגאולה: נדרשת גאולה פרטית של הנשמה
	הפצת המעיינות חוצה תמהר את הגאולה
	למה נתבקש שז"ר לדחות את ביקורו אצל הרבי?
	הלכות ומנהגי חב"ד

על שמירת הסדרים של הבחורים * נתינת צדקה במשך שבעת ימי ה"שבע ברכות" * "שזכית להיות במחיצתו בעלמא דין" * "רגש" של חסיד * מה למסור לחסידים העומדים בחוץ? * בלי דחיפות וצפיפות * על 'מקוה חנה' הראשונה בעולם * למה נתבקש שז"ר לדחות את ביקורו? * "רב" בגלל רצון הרבי

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

הרבי דואב על שמירת הסדרים של הבחורים

בט"ז במרחשוון תשי"ג התקיימו בחירות לנשיאות ארצות-הברית, ובהן נבחר הנשיא אייזנהאואר לנשיא ה-42. ביום הבחירות הבחין הרבי בשני בחורים שהלכו בשעת סדרי הלימוד מתוך סקרנות למקום הקלפי שהיה לא רחוק מ-770. הרבי נכנס ל'זאל' וקרא ('כפר חב"ד' גליון 938 עמ' 125):

איזו ישיבה היא זו שבחורים משוטטים באמצע הסדרים? מה יש להם לעשות שם?!

ללמוד בכל רגע פנוי

ביום א' כ"ח שבט תשל"ט רושם הרה"ת ר' יצחק מאיר סוסובר ביומנו:

"אתמול סיפר הריל"ג בהתוועדות בבית המדרש ב-770 את הדברים הבאים:

"לפני מספר שבועות, כשאד"ש הגיע מביתו בשעה 6:40 אמר לו אד"ש [לריל"ג] למה הבחורים עומדים בחוץ ולא לומדים הרי יש עוד 5 דקות [עד סיום הסדר] ללמוד.

"למחרת אמר לו אד"ש שראה מהחלון בשעה 10 [בלילה] שהבחורים מסתובבים בחוץ ולא לומדים, [הריל"ג] אמר לאד"ש שהרי [עתה] כבר אחרי [סיום] הסדר. אד"ש הגיב ראשית – איני יודע כמה ששומרים [מקפידים כל כך על] הסדרים. שנית – איפה כתוב שצריכים ללמוד רק בסדרים. מילא כשהולכים לנוח – ניחא. אבל להסתובב ולא ללמוד? האם הפסוק "והגית בו יומם ולילה" הכוונה רק לסדרים? הרי צריכים לשבת וללמוד כל הזמן. ואד"ש אמר לו שיצא ויודיע בשמו שילכו ללמוד. הריל"ג הלך להנהלת הישיבה. באותו ערב התקיימה אסיפת ההנהלה ובסיומה הודיעו ב"זאל" שהתלמידים מתבקשים להגביר את שמירת הסדרים בפרט והלימודים בכלל".

במוצאי שבת קודש פרשת משפטים (שקלים) התוועד הרבי ובין השאר התייחס לעובדת נסיעות בחורים מהכא להתם להשתתף בשמחות של עמיתיהם וקרובי משפחותיהם.

והרי"מ סוסובר כותב לעמיתו בארץ-הקודש:

"הנושא הכי מדובר כאן היא שיחתו של אד"ש שאמר אתמול בהתוועדות אודות הנסיעות לחתונות.

"יש המתלבטים למה כיוון אד"ש? ... מן הסתם תתקיים אסיפה-דחופה של ההנהלה ויחליטו פה אחד שאין לתת רשות לשום בחור לנסוע...".

נתינת צדקה במשך ה"שבע ברכות"

מפורסמות הוראות הרבי אודות "סעודת עניים" לפני החתונה, נתינות לצדקה ביום החתונה ע"י החתן והכלה בני משפחותיהם ומכיריהם "וכל הרוצים בטובתם".

והנה הוראה בלתי שגרתית:

כאשר נישאו בנו של הרב יוסף מנחם מענדל טננבוים (ז"ל) עם בתו של הרב יהודה ליב גראנער, הוציא להם הרבי סכום כסף והורה:

 המצו"ב [=המצורף בזה] לחלק לצדקה במשך ז' הימים.

הרבי הזכיר על הציון שזכית להיות במחיצתו בעלמא-דין

הרה"ג ר' שאול דוב זיסלין ז"ל כתב פעם לרבי על מצב בריאותה של רעייתו. במכתב התשובה כתב לו הרבי כי הוא הזכירם על הציון.

והוסיף:

ותקותי שעוד-הפעם אזכיר את זוגתו תי' וגם אותו על הציון הק' [הקדוש] של כ"ק מו"ח אדמו"ר, שזכה להיות במחיצתו בחיים חיותו בעלמא דין, לאריכות ימים ושנים טובות.

"רגש" של חסיד

כשנשאל הרבי בשנת תשמ"ט בדבר אמירת תחנון בח"י אלול והשיב בכתב ('היכל מנחם' כרך ג' עמ' מז):

בענינים התלויים ברגש – אין לשאול, כיון שזוהי הוכחה שאין רגש.

בח"י אלול תש"י ב-770 הייתה התלבטות כיצד לנהוג בנושא זה, והרה"ח ר' יוסף מנחם מענדל טננבוים, שנכח במקום, הגיב: "הרי בקונטרס ח"י אלול נאמר שזהו יום-טוב וביום-טוב אין אומרים תחנון!". והרבי קיבל את הדברים.

– למרות שבשנים אחרות כן אמרו תחנון בנוכחותו של הרבי (ראה 'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמודים כא-כב).

מה למסור לחסידים העומדים בחוץ?

ביום ד' כ"ו אדר-ב' תשמ"א, אחר תפילת ערבית, נכנס ל'גן עדן התחתון' הרב ר' משה לוינגר מקריית-ארבע, ושהה שם למעלה משעה. הדבר היחיד שסיפר היה ששאל את הרבי מה למסור לאלה שממתינים בחוץ. הרבי ענה לו, שיאמר כי קיבל ברכה להצלחת הפעילות... (יומן שנת "הקהל" ה'תשמ"א עמ' 113).

שנים רבות קודם לכן, בב' אייר תשי"ד, שהה מר שז"ר ב'יחידות' אצל הרבי, ובה נידונו נושאים רבים. טרם צאתו שאל מר שז"ר את הרבי: מאחר ויוצא אני מחדרו של הרבי, בוודאי ישאלוני החסידים מה דובר כאן, ומכיוון שאת שדיברנו אין לספר, אשמח לשמוע מהרבי מה עלי לומר...

הרבי סיפר לו על הנהגותיו הסגפניות של אדמו"ר מהר"ש, שנהג לחגור עצמו בחגורות שהיו חותכות בבשרו ועם כל זאת שמר תמיד על סבר פנים יפות. ועוד סיפר לו על הנהגתו לשבת ביער בין נמלים עוקצניות.

כפי שסיפר המזכיר הרב בנימין קליין (ז"ל), פעמים נתבקש – על-ידי הרב חודקוב – לשוחח עם כאלה ששהו ב'יחידות' לשמוע מה נאמר להם. הדברים נמסרו אחר-כך לרבי, ופעמים אמר הרבי שהשומעים לא קלטו את עיקר המדובר.

גם המזכיר הרב יהודה לייב גרונר היה משוחח עם היוצאים מ'יחידות' ושומע מהם מה שנאמר להם, ולפעמים רושמם (ראה לדוגמה בספר 'משבחי רבי' עמ' 140-139).

היו גם אישים ששוחח עמם בטלפון, כדי להתרשם והיה זה על-פי הוראת הרבי.

בנוסף, לפי הוראת הרבי היו אנ"ש במקומותיהם מבקרים את האורחים הנכבדים ששהו ב'יחידות', שומעים את הדברים ומדווחים לרבי (ראה – לדוגמא – 'ימי תמימים' כרך ז' עמ' 164).

בלי דחיפות וצפיפות

בהתוועדות אחרון-של-פסח תשי"ד אצל הרבי נכח מר שז"ר עם ידידו, אחד מחברי 'הסתדרות העובדים הכללית'. לפני-כן, כשעלה על הפרק רעיון הביקור, אמר הרבי שאם יבואו אורחים יש לדאוג שיהיו להם מקומות ישיבה נוחים.

ואז אמר:

 מילא שז"ר הוא הרי יודע שכדאי להיות בין חסידים גם אם צפוף, אבל האחרים...

גם לקראת ביקורו של שז"ר בפורים תשל"א הכניסו חברי ועד המסדר (הרבנים: משה פנחס הכהן כ"ץ, ירחמיאל בנימין הלוי קליין, שלמה אהרן קזרנובסקי, דוד רסקין, ולהבחל"ח יהודה ליב גראנער, חיים יהודה קרינסקי) תכנית מפורטת – "הצעת הסדר" לקראת הביקור. הם ציינו "להכריז לפני ערבית על-דבר הסדר וכו'" והרבי רשם:

ומעת שיכנסו לשם (הנ"ל) ועד היציאה – ניט שטופען זיך [=לא להדחף] (כל אחד על מקומו כל הזמן).

לגבי רעיון של הוצאת ספסלים ושולחנות הגיב הרבי:

ואיפוא ישבו?! כן הרי אז לא יהי' בכלל כל סדר כ"א שטופען און חאפען!!" [=כי-אם דחיפות וחטיפות]

'מקווה חנה' הראשון בעולם

הרב אלי' העכט, מחשובי השלוחים בקליפורניה בנה את המקווה הראשון הקרוי 'מקוה חנה' על-שם אמו של הרבי – הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה. במענה על כך כתב לו הרבי:

המכתבים נתקבלו ות"ח, פ"נ נתקבל ויקראו ב"נ [בלי נדר] עה"צ [על הציון].

ות"ח על בשו"ט שבהנ"ל, ובפרט שכשרות וטהרת בני ישראל וכו' המקרבת שמקווה ישראל ה' יזרוק עלינו מים טהורים וגו' ויוליכנו לארץ שאפילו גושה טהורה וכו'. ואעביר רוח הטומאה בגאולה האמיתית והשלימה.

"שליח במקום בו אתה נמצא"

בחודש תמוז תשל"ז נכנס אחד האברכים מכפר חב"ד ל'יחידות'. בפתק שרשם העלה הצעה שהוצעה לו ולרעייתו לנסוע ולנהל בית ספר יהודי בברזיל. בתגובה הגיב הרבי:

...אתה שליח שלי במקום בו אתה נמצא. ואין צריך לנסוע למקום אחר.

על אברך אחר, שביקשו ממנו לפעול בברזיל בשנת תש"ל, הגיב הרבי ביחידות:

הרי רק עכשיו הוא התחתן? ומדוע אתם ממהרים?... הוא עוד יבוא לברזיל.

לפועל, יצא הלה לשליחות בקליפורניה, ולימים נסע לברזיל לגייס כספים עבור השליחות שלו.

למה נתבקש שז"ר לדחות את ביקורו?

בחודש ניסן תשי"ד שהה שז"ר בניו-יורק, וביקש לבוא ולהשתתף בהתוועדות של הרבי שהתקיימה בליל ב' דחג-הפסח, אז נהג הרבי לבאר קטעים מההגדה.

שז"ר ביקש שישאלו את הרבי האם נכון שיגיע אז. הרבי ביקש שישיבו לו, שלמרות שהוא עצמו [שז"ר] אינו מחוייב לשמור שני ימים של חג, כיוון שהוא תושב ארץ ישראל, הרי יש חשש שיצטרפו אליו בנסיעה ידידים מקומיים ויחללו את החג. לכן עדיף שיגיעו להתוועדות אחרון-של-פסח, המתחילה בסמוך לשקיעה ונמשכת הרבה אחר צאת החג, כך שיוכלו לבוא באמצע התוועדות ללא כל חשש.

מספר שנים אחר-כך (ראה 'היכל מנחם' כרך ג' עמ' נד) הורה הרבי, שגם כינוסים המיועדים להתקיים בארץ-הקודש בחול-המועד, יש להקפיד שיתקיימו לא ביום ראשון של חול המועד, אשר בחו"ל הוא ב' של יום-טוב.

ובזה הננו לעורר את תשומת לבבכם כי באם בתוך המוזמנים והבאים לכינוס זה [י]ימצאו גם אורחים מחו"ל הנמצאים כעת באה"ק ת"ו, יש לחוש שמשום טעות וכדומה עלולים הם לנסוע להכינוס באותו היום אשר עליהם כתושבי חו"ל לשמור את החג.

ולכן היתה ההוראה – כדי להסיר מכשול – "לאחר את הכינוס ליום אחד".

קבלת מינוי הרבנות לבקשת הרבי

בשמחת-תורה תשל"א מינה הרבי רבנים וראשי-ישיבות בתור ממונים על מדינות העולם – "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". לגבי חלק מהנמנים, נימק הרבי את הסיבה לבחירה בהם (ראה התקשרות גליון קטו עמודים 12-9). ראה 'תורת מנחם' כרך סב עמ' 119 בשולי-הגליון.

את הרה"ח ר' חיים ארי' זילברשטיין מינה הרבי כבעל-הבית על בלגיה. הנ"ל בענוותנותו טען שהוא איננו רב. אך הרבי לא וויתר ואמר:

עליך להעשות רב. הנני מתכוין לכך בכל הרצינות.

– ואכן הלה התאמץ ולמד עד כדי קבלת 'סמיכה' לרבנות.